לא מגיע להם כלום

החלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל קובעת, שעם שינוי הייעוד - חוזרת הקרקע למדינה. הסיבה להחלטה היתה הרצון לחלק את הקרקע לחקלאים, לשימוש חקלאי, במסלול מהיר, מבלי להזדקק לשמאים ולעורכי דין.

ואז באו גלי העלייה של שנות ה-90 ואיתם הצורך בקרקע למטרות בנייה. מועצת מקרקעי ישראל, בראשות שר החקלאות דאז, אריאל שרון, שכחה אולי שתפקידה המוצהר הוא לשמור על קרקעות המדינה למען אזרחיה, ואיפשרה באמצעות סדרת החלטות להפיק מהן רווח נדל"ני. שתי ועדות שהוקמו על-ידי הממשלות, ועדת רונן וועדת מילגרום, ניסו לצמצם את הפיצוי המגיע לחקלאים ולא הצליחו. בג"ץ ביטל את ההחלטות בעקבות עתירת הקשת המזרחית, אך להחלטות אלה יש כנראה חיות משלהן, ומה שביטל בג"ץ - השיבה ועדת נסים, בגיבוי המועצה.

המגזר החקלאי לא יכול להתכחש לעובדה בסיסית אחת. במשך השנים, ובמידה מרובה בשל היותו הלובי החזק במדינה, הוא זכה להטבות שמגזרים אחרים רק יכולים לחלום עליהן, אמצעי ייצור כמעט בחינם, מים מסובסדים, הסדרים מגזריים במיליארדי שקלים, קרקע כמעט ללא הגבלה, ועתה גם אפשרות לפרנסות חלופיות, ש-250 אלף המובטלים יכולים רק לחלום עליהן.

הבעיה היא שעם האוכל בא התאבון, וגם אחרי שבג"ץ החליט מה שהחליט, והיועץ המשפטי חיווה את דעתו, יש מי שחושבים שהחוק לא ממש נכתב עבורם.

שאלת הקרקע החקלאית חרגה מהתחום הצר של הלובי החקלאי, והפכה לשאלה עקרונית הרבה יותר שעיקרה מי ינצח בסוף: הצדק החלוקתי אותו דורשים הארגונים החברתיים, או החקלאים ובעלי ההון. שאלה חשובה נוספת היא את מי מייצגת המועצה.

רבים במשק תוהים מה קרה למועצת מקרקעי ישראל, שתמיד הצטיירה כגוף משועמם ואנמי. גורמים המקורבים למועצה טוענים, שבהשראת אולמרט, ביקשה המועצה להוכיח מי בעל הבית, וזאת למרות שברור לה שהחלטתה לא תעמוד במבחן בג"ץ.

לדעתם, אם המועצה היתה מתפקדת כדירקטוריון אחראי, היא שוקלת בזהירות רבה יותר את החלטתה הרגשנית.

מי ירוויח ומי יפסיד? אולמרט ודאי מסתובב עכשיו כמו טווס ומקבל טפיחות על השכם, כמי שניצח בספורט הלאומי של להתעלם מדברי היועץ המשפטי. השאלה אם זה מה שהציבור מצפה מיו"ר מועצת מקרקעי ישראל, האחראי על קרקעות המדינה.

גם אנשי קק"ל שהצביעו בעד החחלטה הם חידה גדולה. הם יושבים במועצה כמי שאמורים להגן על האינטרס של הקרן הקיימת שמתפרנסת משיווק קרקע, ולכן יש להם חובת נאמנות למי ששלח אותם. אך המציאות עולה על כל דמיון, ודווקא הם מצביעים בעד החלטות המיטיבות עם החקלאים וגורעות מהכנסות המדינה.

ומה יעלה בגורל הקרקע החקלאית? אם נלמד מניסיון העבר נגלה, שכשהלובי החקלאי מתעקש, הוא רק מפסיד, כאשר המפסידים העיקריים הם כמו תמיד יישובי הפריפריה שגם אם ההחלטות יתקבלו, הרווח שלהם יהיה כאין וכאפס לעומת הרווח של ישובי הנדל"ן שממשיכים להוביל את הפרשה הבלתי נגמרת הזו. מי ששוב מפסיד בגדול, הוא שלטון החוק.