כלום לא עצוב, הכל כרגיל, כלום לא קורה פה, כלום לא קורה פה" (אביתר בנאי).
BOT היה אמור להיות "פתרון הקסם" של משרד האוצר - כולם נהנים, ואיש אינו חסר.
בתחום התשתיות אמורה שיטת ה-BOT לאפשר למשרד האוצר לממש פרויקטים, כמעט ללא
עלות תקציבית שוטפת, ותוך פריסת העלות על-פני שנים רבות. למגזר הפרטי זו הזדמנות
ליוזמה רווחית.
לגופי ההשקעה המוסדיים - קרנות פנסיה וחברות הביטוח, אמור ה-BOT לייצור השקעה
ארוכת טווח, התואמת לצורכי העמיתים ונותנת תשואה עודפת על אג"ח מיועדות או
אג"ח ממשלתיות. היום, אחרי שנים שבהם מסבירים שתשתיות הן מנוף לצמיחה, ובמשרד
האוצר מגלגלים בעליצות ראשי תיבות באנגלית - ,BOT, PFI BOO - לא נראה שקורה
כלום.
אפילו פרויקט אחרי שלב המיון ובהליך המכרז, כמו בניית 1,000 כיתות לימוד, נעצר
שבועיים בלבד לפני המכרז לאחר שבבדיקה כלכלית לא נמצא יתרון לבנייה בשיטת PFI.
המדיניות המוצהרת היא בפירוש לעודד BOT. כדי לרכז את כל הפעילויות בתחום וללוות
את התהליך, הוקמה בשנת 2001, בתוך חברת הביטוח הממשלתית "ענבל", יחידה לפרויקטים
בשיתוף המגזר הפרטי, בראשה עומד הסמנכ"ל שי אייזנברג. אמנם, כרגע נמצאים בתהליך
פרויקטים בהיקף של מיליארדי שקלים, אך כולם תקועים או מעוכבים בצנרת הביורוקרטית
מסיבות שונות.
לאחר הביורוקרטיה הישראלית, הבעיה העיקרית היא כמובן המימון. "קיימים שני סיכונים
עיקרים", אומרת נעמית רויך, אנליסטית בכירה בחברת גיזה יעוץ כלכלי. "סיכון
ההקמה - האם היזם יצליח להקים את הפרויקט בעלות המוגדרת על-פי המפרט שנקבע
ובלוח הזמנים המתוכנן, והסיכון התפעולי - הפעלת מתקן מורכב לאורך שנים רבות".
הסיכון העיקרי הוא סיכון ההקמה, אומרים בגיזה. "מאחר ותזרים המזומנים יתחיל
לנבוע רק בסיום ההשקעה, כל עיכוב בלוח הזמנים, אי עמידה במפרט או תקלה אחרת
תגדיל את עלות המימון. לאחר ההקמה והתפעול הראשוני - הסיכון קטן".
מנתונים שנמצאו באנגליה, מולדת ה-BOT, יכול יזם פרטי לחסוך עד 20% מהעלות הכוללת
של הפרויקט, אבל כגוף פרטי יאלץ לשלם יותר, הרבה יותר, בעלות המימון. לבנקים
יש ניסיון רב במימון פרויקטים מסוג זה, אך יש להם מחסור במקורות, ואילו המדינה
לא מוכנה לתת ערבות לפרויקט פרטי.
לגופים המוסדיים, מאידך, יש מקורות. חברות הביטוח וקרנות הפנסיה רוצות מאוד
להשקיע את כספי העמיתים בפרויקט מניב תשואה ובעל אופק ארוך, אך הן מתקשות להתמודד
עם סיכון ההקמה ודורשות אפסייד משמעותי.
ענת קינן, המנכ"לית היוצאת של קרן הפנסיה מבטחים, היתה שמחה להשקיע בפרויקטים
של תשתית בכלל ומסוג BOT בפרט. "כל הפרויקטים שדובר עליהם תקועים בסבך ביורוקרטי,
וגם בפרויקט שהגיע לשלב הביצוע אין התקדמות. לדוגמה, מבטחים השקיעה 9 מיליון
שקל במתקן ההתפלה באשקלון, והתחייבה לעוד 78 מיליון שקל. הכסף עדיין אצלנו
- ממתינים להתקדמות העבודות".
גם אביגדור קפלן, מנכ"ל כלל ביטוח, היה מעוניין להשקיע בפרויקט BOT, "אבל רק
על בסיס אפסייד מתאים ובמחיר כלכלי". מה זה אפסייד מתאים? "בפרויקט ההתפלה
באשקלון", אומר יוסי אליהוא, המנכ"ל היוצא של קרן מקפת, "קיבלנו 7.98% לשנה,
כלומר 2.2% מעל אג"ח מיועדות".
בעתיד הנראה לעין ייווצרו מקורות נוספים, כיוון שהפסקת הנפקת האג"ח המיועדות
לקרנות הפנסיה על-ידי האוצר, תגרום להיצע כסף המחפש השקעה. נתונים שפורסמו
על-ידי משרד האוצר מראים, כי לשוק ההון יופנו בכל שנה בעשור הקרוב כ-13 מיליארד
שקל בממוצע מכיוונן של קרנות הפנסיה - 8 מיליארד על-ידי הקרנות הוותיקות, והיתר
על-ידי הקרנות החדשות.
על-פי תקנות ההשקעה, יכולות הקרנות הוותיקות להשקיע, מעבר ל-30% באג"ח המיועדות,
לפחות 50% באג"ח ממשלתיות סחירות, וכן עד 13% מהונן באג"ח קונצרניות ועד 7%
בנכסים חופשיים. מכיוון שאג"ח מיועדות לא יונפקו בעשור הקרוב, והיצע האג"ח
הממשלתיות לא צפוי לעלות באותו היקף בו מגיע פדיון האג"ח המיועדות, צריכות
הקרנות הוותיקות למצוא בעשור הקרוב נכסים להשקעה בהיקף של 3 מיליארד שקל בשנה.
בתחום הצר שבין ערבות מדינה שהאוצר לא מוכן לתת, לבין הסיכון בכישלון הפרויקט
עקב בעיות מימון, מנסה המדינה לסייע ליזם. "בחלק מהפרויקטים נותנת המדינה ליזם
הגנה על ריבית הבסיס. נקבע מנגנון התאמה המחושב בגין החזר מרכיב ההשקעה ליזם,
והשינויים בריבית הבסיסית. הריבית הבסיסית משמשת כבסיס לקביעת שיעור הריבית
על הלוואות מהסקטור הבנקאי שהיזם יקח לצורך מימון ההשקעה, וזאת ממועד חתימת
ההסכם ועד למועד ההסגירה הפיננסית. אומר רו"ח דוד וליאנו, ראש קבוצת BOT בדלויט
טוש- ישראל: "כדי לצמצם את הסיכון ליזם הנובע משינויים בריבית הבסיסית שיכולים
לחול עד למועד בו שיעור הריבית בגין ההלוואות לזמן ארוך נקבע סופית, מוצע שתינתן
האפשרות ליזמים להמשיך את מנגנון ההתאמה למועד זה (בדרך כלל, סיום הבני ה).
הקטנת החשיפה לשינויי ריבית כאמור תביא לצמצום הסיכון במרכיב הריבית, שהינו
מרכיב מהותי בעלויות היזם, ובכך תביא להגדלת סיכויי הצלחת הפרויקט".
ליובל זילברשטיין, סמנכ"ל גיזה, יש פתרון שונה: "להערכתי, הפתרון האופטימלי
הוא שהממשלה תממן חלק מהותי מעלות ההקמה, אשר תשולם ליזם הפרטי מייד עם תום
תקופת ההקמה. כך נוכל לשלב בין היתרון של הממשלה בגיוס כספים ויתרון הסקטור
הפרטי בהקמת פרויקטים".
מה יהיה? יכול להיות ששנת 2004 תהיה סוף סוף שנת ה-BOT, אז יכנסו לשלב הביצוע
פרויקטים גדולים כמו מתקני ההתפלה, מנהרות הכרמל ורכבת קלה בירושלים. אך בקצב
שהעניינים מתנהלים, רובם מוטלים בספק. בינתיים, הפרויקטים תקועים, והתשתיות
- התשתיות הן המנוף לצמיחה, כך אומרים כולם.
מצבם של פרויקטי ה-BOT מנהרות הכרמל - אין סגירה פיננסית (משנת 99), עימות
משפטי כרמלטון - דיסקונט.
שדה תעופה חיפה - בבדיקת כדאיות.
בית כלא ב"ש - אמור להתפרסם מכרז.
מתקן ההתפלה אשקלון - היה מכרז, יש זכיין, הביצוע מתעכב עקב קשיים בבנייה.
רכבת קלה ירושלים - אין סגירה פיננסית.
כביש 431 - לאור חילוקי הדעות בין משרדי.
הממשלה, טרם יצא מכרז.
הרכבת הקלה בתל-אביב - לפני מכרז.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
