מלאכת כתיבת צוואה אינה מלאכה קלה. לעיתים חוסר תשומת לב בכתיבת צוואה מביאה
את הזוכים והזכאים להתלבטויות ומריבות משפחתיות, והכל בשל העובדה כי כותב הצוואה
(או יותר נכון עורך דין שיעץ במצווה בעת כתיבת הצוואה) לא חשבו צעד אחד קדימה.
דוגמא אחת היא צוואה, שהמצווה מציין שם של זוכה, אך מבלי לרשום את תעודת הזהות
שלו. זוכה כזה יפעל כדין להשגת צו קיום צוואה, וכשיגש ללשכת רישום מקרקעין
לרשום את הנכס שהמצווה הוריש לו בלשכת רישום מקרקעין יתקל בסירוב. הזוכה יתבקש
להמציא תצהיר זיהוי של עצמו, וכן תצהיר של בן אדם זר, המצהיר כי אכן אותו ראובן
(ללא תעודת זהות הרשומה בצוואה) הוא אותו ראובן המבקש לרשום המקרקעין על שמו.
אך לעיתים, השוני בין הצוואה לבין המציאות הינו בהתפתחות (אמנם טכנית) שקרתה
לאחר כתיבת הצוואה, או אפילו לפני כתיבת הצוואה ודי בהתפתחות זו כדי שהזכאי
יתקל בבעיות לצורך קיום צוואתו וייאלץ להמציא מסמכים נוספים כדי להוכיח שאכן
הוא הזכאי. הרשם לענייני ירושה במחוז תל-אביב והמרכז נדרש לסוגיה זו, עת הזכאי
על- פי הצוואה פנה אליו לקבלת צו קיום צוואה (תיק מס' 27227, 27228 - עזבונות
המנוחים מרים ויעקב גמפל ז"ל). שם משפחתו של הזכאי הינו "גל" אך בצוואה שמו
נכתב "גמפל", וכעת מבקש הזכאי מהרשם לענייני ירושה, כי כל מקום שרשום "גמפל"
ישונה ל"גל".
לעניין זה המבקש הסתמך על הוראה בסעיף 32 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965 המורה:
"נפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך במספר, בחשבון
או כיוצא באלה, ואפשר לקבוע בבירור את כוונתו של המצווה. יתקן את הטעות הרשם
לענייני ירושה, או בית המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67 (א)".
הרשם יוסף זילביגר, בדחותו את הבקשה, קבע, כי המבוקש אינו בגדר טעות סופר.
לעניין זה מסתמך זילביגר על ספרו של פרופ' שמואל שילה, הסובר כי: "בענייננו
המצב שונה. שמו של הנהנה כמופיע בצוואה, נכון ליום עשייתה. לא נפלה בציון שמו
טעות. שינוי שמו של הנהנה, שנעשה לאחר עשיית הצוואה, אינו משליך לאחור, כביכול
נעשתה "טעות סופר" בצוואה.
זה איננו בבחינת טעות סופר שיש לתקנה. באופן דומה אין לתקן את שמה של נהנית
פלונית בצוואה שבין יום עשייתה של הצוואה לבין יום מתן צו קיום הצוואה נישאה
או התגרשה ועקב כך שונה שם משפחתה, כך שהוא שונה מהמופיע בצוואה".
במקרה אחר שהובא בפני זילביגר, הרשם התבקש לתקן בצוואה את מספרי זיהוי של החלקה
כגון גוש וחלקה. באשר לאחר כתיבת הצוואה בוצעו הליכי פרצלציה שכתוצאה מהן שונו
מספרי זיהוי של החלקה (תיק מס' 21630 עזבון המנוחה מיזלס חנה ז"ל). לפי אותו
הגיון הרשם זליביגר קבע כי: "ציון פרטים 'היסטורים' ובלתי עדכניים של אותו
נכס - אינם מגיעים כדי טעות, שהרי אלה נכונים גם אם לא מעודכנים ואינם משקפים
את הרישום כיום. ניתן לזהות את הנכס על פי הפרטים המצוינים בצוואה. אין צורך
בתיקון צו קיום הצוואה בשל כך".
שני המקרים שהובאו לעיל הם מן המקרים המאוד שכיחים של צוואות, אשר לצורך קיומן
הזכאים נדרשים להמציא מסמכים חדשים לגבי שינויים החלים לאחר כתיבת הצוואה.
למצווה או לעורך הצוואה אין דרך למנוע מקרים אלו. שינוי של גוש וחלקה לאחר
כתיבת הצוואה אינו בשליטת המצווה. במקרים אלו גם לא כדאי, לדוגמא, לבקש כתיבת
צוואה חדשה בגין שינוי כזה (כי לעולם אינך יודע מה יקרה אם המצווה יחשוב בשנית
על צוואה, שמא ישנה סדרי הורשה ויקבע זכאים אחרים ואז שכרך יצא בהפסד).
כל המצבים הללו של שינויי גוש חלקה פתירים על ידי השלמת מסמכים ברשויות השונות.
בלשכת רישום מקרקעין יש מעקב ותיעוד של שרשרת שינוי החלקות, כך שרשם המקרקעין
מסוגל לעקוב אחר השינויים. לכל היותר, ניתן להביא אישורים ממחלקת המודד המחוזי
בדבר השינויים.
יש מצבים אחרים, בהם בשל חוסר תשומת לב המצווה ו/או עורך הצוואה לא נוקטים
בשם המלא או בזיהוי המלא. לדוגמא, מצבים בהם המצווה כותב: הקרקע תועבר ל"יעקב
בנו של ראובן". או שראובן יהיה בעלים של דירה עם ציון כתובת בלבד.
כידוע, בלשכת רשם המקרקעין פועלים לפי גוש וחלקה ולא הכתובת. זכאי כזה יידרש
להביא ללשכת רישום המקרקעין תעודה מהעירייה המעידה על זיהוי של הכתובת לפי
גוש וחלקה (בבתים משותפים החדשים נוהגים בלשכת המקרקעין לרשום גם כתובת כדי
להקל בעניין זה) אך הבעיה קיימת לגבי מרבית המקרקעין בארץ.
אותו ראובן יצטרך להביא לרשם לענייני ירושה הוכחה, כי אמנם הוא בנו של ראובן,
ולראובן אין בן אחר בשם כזה. סיבוכים כאלו בקיום צוואה נמנעים, אם ועורכי הדין
העורכי צוואות יהיו מודעים יותר ללשון הצוואה, ולצרכי קיומה.
האמור לעיל נכון שבעתיים, עת עורך הצוואה טועה בדין החל על הצוואה. לא פעם
נתקלים בצוואה שנושאה נכס שהינו ב"דיירות מוגנות". עורך הצוואה לא היה ער לכך,
כי לחוק הגנת הדייר נוסח משולב - תשל"ב 1972, סדרי ירושה משלו, ונכס כזה אינו
חלק מעיזבון שנתן לצוותו. בעיה אחרונה זו בכלל מאיינת את עצם הרצון של המצווה,
ובתי המשפט מלאים במריבות משפחתיות בעניינים אלו, אשר בני המשפחה זוכים לא
רק בנכס אלא בנכס עם הרבה עוגמת נפש.
הכותב מתמחה בדיני מקרקעין, תכנון ובניה וממ"י.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
