די לגזל הקרקעות

כך היה כשחילק הטבות מופרזות לחקלאים או לחקלאים לשעבר. משמעות הדבר היתה העברת רכוש ציבורי לידי פרטים ללא תמורה ראויה. עם ישראל נזקק לפסק של בית המשפט העליון, ביוזמת "הקשת הדמוקרטית המזרחית" וגורמים רבים נוספים, כדי למנוע את גזל הקרקעות הזה. בית המשפט פסק שאותו גזל מנוגד לעיקרון של "צדק חלוקתי", דהיינו שלא הובאו בחשבון כראוי זכויות כלל הציבור על אותן קרקעות. בית המשפט חייב את המינהל לשקול מחדש את עקרונות החלוקה.

אפשר היה להניח שהמינהל למד את הלקח. לאו דווקא. בהחלטות על "הוראות מעבר" שהתקבלו בעקבות פסק הדין, חזר המינהל לסורו ושוב הורה על הטבות בלתי מוצדקות למחזיקי קרקעות חקלאיות. בלתי מוצדקות - לפחות לדעת היועץ המשפטי לממשלה. המינהל ציפצף על חוות דעת היועץ ולא שעה לה. כדאי לזכור שחוות דעת היועץ המשפטי אינה רק בבחינת עצה טובה לרשות, שברצותה תתחשב בה וברצותה תתעלם. חוות דעת היועץ מחייבת, בכל הנוגע לפרשנות החוק, את כל רשויות השלטון, כל עוד לא נקבע על ידי בית משפט ששגגה נפלה מלפני היועץ. לכן, כאשר המינהל מתנער מחוות דעת היועץ הוא פועל לערעור שלטון החוק בישראל. בעשותו כך אחרי פסק דין של בית המשפט העליון שחייב אותו לשקול מחדש את דרכיו, והיועץ חוזר ומחווה את דעתו שחלק מהחלטותיו בלתי חוקיות, חוזר המינהל ומוסיף לערעור שלטון החוק - את עזות המצח.

המינהל הוקם לא כדי לתת הטבות לקבוצות לחץ, יהיו זכויות העבר שלהן אשר יהיו. עליו לשמש, לפי פסיקת בית המשפט העליון, "נאמנו של הציבור בנהלו את מקרקעי המדינה. עליו לנהלם תוך שמירה על אינטרס הציבור בהם". לכל אזרחי ישראל זכות בקרקעות החקלאיות, אם כי ברור שלחקלאים המעבדים זכות עודפת מסוימת, הכפופה לעקרון של "צדק חלוקתי". אבל אם נקבל את ההנחה שזכותם של מחזיקי קרקעות מבטלת את עקרון הצדק החלוקתי, תיהרס כל התשתית הציבורית שבידי המדינה. את חברת החשמל, את אל על וחברות ממשלתיות אחרות נעביר לוועדי העובדים שלהן. את נמל התעופה בן גוריון - לידי מפעיליו. את נמלי חיפה ואשדוד - לידי פועליהם. ובמה יגרע חלקם של פקידי המיסים וגוביהם למיניהם, שלא ייהנו במישרין מחלקם בתשלומי המס, כמו בתקופה העותמנית?

הטבות המינהל הן תוכנית לגזל. מי שאיתרע מזלם והם אזרחים פשוטים, ללא קרבה למקורות הכוח והשלטון, לא ייהנו מהרכוש הציבורי, שהרי אין הם אזרחים שווי זכויות אלא רק משלמי מיסים מסכנים, או מקוצצי קצבאות עלובים, שיצטרכו לשאת בתוצאות הכספיות של העברת רכוש ציבורי לידי המקורבים לשלטון. הם יראו בעיניים כלות איך במשטר הישראלי, יותר משההון מוביל אל השלטון, השלטון מוביל אל ההון.

פסק ביהמ"ש העליון בפרשת הקרקעות החקלאיות היה ציון דרך חשוב בהגנה על זכויות כלל האזרחים מול עיוותי שליטי המינהל. עכשיו מתחדשת ההתמודדות בביהמ"ש העליון. שוב מעמיד המינהל את הצדק החלוקתי למבחן שיפוטי, ושוב צריך לקוות שהצדק ינצח.