קרקע בוערת

לפני 26 שנים, כח"כ צעיר בליכוד המנצח במהפך, ניהל אהוד אולמרט עם ח"כ צעיר אחר בשם יוסי שריד, מלחמה בסכנת הפשע המאורגן. אחד הפנתרים השחורים, מני כהן, הקליט בחשאי בכנסת שיחה עם אולמרט, שבה איים אולמרט להפעיל את סיירת מטכ"ל לחיסול הפשע המאורגן. הפנתרים הפיצו את הקלטת לעיתונות, וזה היה הרגע המביך הראשון של הח"כ הצעיר. מה אפשר להגיד מול קלטת? (אגב, מאז הקלטת השיחה של אולמרט בכנסת, אסור למבקרים להכניס לבית מכשירי-הקלטה).

כיום ניצב אולמרט, שר התמ"ת, ממלא-מקום ראש הממשלה ויו"ר מועצת מקרקעי ישראל, מול קלטות אחרות: הקלטות-סתר של המשטרה, בפרשה המכונה "האי היווני", והחשד לקבלת שוחד מדודי אפל בזמן הפריימריס של 1999. בפרשה הזו אולמרט צריך להתמודד עם שיחות מוקלטות שלו עם אפל, ועם חבילה של שיחות בין אפל לבין מזכירתו של אולמרט, שולה זקן, שאותה הגדיר כ"יד ימיני".

מסכן אפל. המשטרה בכלל ישבה על הטלפונים שלו מ-1998 בגלל עניינים אחרים, והנה, בצירוף-מקרים אכזרי, אפל מתחיל לקדם את פרויקט האי היווני - ובמקביל מתחיל ב-1999 מאבק הפריימריס בין אריאל שרון לאולמרט, כאשר ברור שמי שינצח יהיה ראש ממשלת ישראל.

שיחות-המפתח בפרשה התקיימו בתחילת יוני 1999. שולה זקן מזכירה לאפל שאולמרט צריך הרבה כסף בהתמודדות. כמה רגעים אחר-כך אולמרט ואפל משוחחים. אפל פותח בהצהרת תמיכה במועמד אולמרט ועובר לדבר על הרעיון, שראש עיריית ירושלים יארח את ראש עיריית אתונה. אולמרט עונה לו בערך במילים אלה: מה שתרצה, תגיד מתי.

תמלילי ההקלטות של השיחות של אפל - השיחות עם המתמודדים אולמרט ושרון, כמו-גם השיחות עם פעילי-השטח הלוחמים בפריימריס ועם שותפיו לפרויקט האי היווני - הם מסמכים שראוי להציג אותם בפני הציבור. המדינה תרעד.

לכן מעט מפתיע שדווקא פרשת הפשרת הקרקע החקלאית נראית כיום כמי שעלולה לפעור את פיה ולבלוע גם את אולמרט. אבל לאור הקטטה של אולמרט עם היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, פוטנציאל ההסתבכות שלו קיים. זה מה שקרה לוותיק ומנוסה מאולמרט, רק בגלל שיחת טלפון אחת למנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל.

על-פני הדברים, הנה אולמרט, שאינו מהסס אף פעם להתריס את עמדתו ודעתו, מייצג באופן החד ביותר את ההתקוממות של צמרת השלטון מול בלמיה - היועץ המשפטי ומבקר המדינה. זוהי התקוממות הנערכת לקול מצהלות חברי מרכז הליכוד, ובייחוד הלובי החקלאי הגדול במרכז. אלא שהפעם, למרבה האירוניה, אולמרט לא אשם בהתפתחות העלילה לכיוון הזה, כי הוא בכנות התאמץ להגיע לפשרה עם רובינשטיין. במובן זה, אולמרט הוא גיבור בעל כרחו.

יש מי שחושב, יותר נכון חושד, שאם אולמרט יוצא במתקפה על רובינשטיין בעניין הקרקע החקלאית, מדובר ביצירת אליבי - בבחינת "היועץ רודף אותי ונוקם בי" - ליום אפשרי שבו רובינשטיין יורה על העמדה לדין של אולמרט בפרשת האי היווני. אפילו אם הסרט הזה מתלבש על דמותו ומצבו של אולמרט - הפעם זה פשוט לא נכון.

הסכסוך בין הצדדים עוסק בשאלה, האם הוראות המעבר של הפשרת קרקע חקלאית יהיו מרחיבות, ויאפשרו כמעט לכל מי שרוצה לקפוץ על עגלת הפיצויים הנדיבים, כפי שמשתקף בהמלצות של משה נסים, או שיש לקבוע קריטריונים הרבה יותר נוקשים, כפי שהמליץ המינהל עצמו.

אולמרט ניהל משא-ומתן ענייני עם רובינשטיין, הסכים לקיצוץ מאוד משמעותי בהמלצות נסים, והביא למועצת המינהל נוסח חדש, שיכול היה לעמוד בבג"ץ. אלא ששעה וחצי לפני תחילת הישיבה הגיע מכתב נוסף מרובינשטיין, שבו דרישה לעוד הקשחה בהוראות המעבר. בכך רובינשטיין כנראה קצת הגזים, כי נוצר הרושם שהוא מנהל את אולמרט און-ליין. את זה אולמרט לא יכול היה לסבול. גם חברי המועצה התרגזו, ונזכרו בסוברניות שלהם. והתוצאה: הם דחו לחלוטין את הנוסח המתוקן והתעקשו על קבלת הנוסח המקורי הנדיב של המלצות נסים. עם הרוח הגבית הזו אולמרט הגיע אל הדיון בבג"ץ, ואל רגעי המבוכה מול נציגת היועץ המשפטי, בשאלה מי צריך לייצג את המועצה.

עד היום, אולמרט יצא יבש מכל הפרשיות שבהן נקשר שמו. סביר שגם בעניין הקרקעות והמאבק מול היועץ, שני הצדדים ימצאו לבסוף את הסולם לרדת מהעצים שטיפסו עליהם. בכל הקשור לאפל ולאי היווני, שם לא בטוח שסולם יכול לעזור.