צ'רלי ורבע

הדיבור המקדים בקשר ל"אחד העם 1", הסיטקום החדש של רשת, היה שמדובר בהפקה גרועה במיוחד. כל כך גרועה שבזמנו רצו לה פרומואים שיום אחד נעלמו. ככל הנראה אחרי שהוחלט לדחות את שידור הסדרה לצורך שיפורים. גם כתבות הפיריוויו בעיתוני סוף השבוע רמזו בדרכן העדינה שמדובר בסדרה לא משהו. התוצאה הסופית התגלתה דווקא כאכילה למדי. אולי מקור הרושם הוא בשיבוץ (מיד אחרי "המופע המרכזי" - תוכנית בידור כל כך איומה שכל מה שיבוא אחריה יראה ממש בסדר). אבל גם בלי זה, עדיין אפשר היה להעביר מול המסך חצי שעה בתחושה שכבר ראינו סיטקומים גרועים מזה.

הקומפלימנטים במקרה הזה מגיעים קודם כל למשחק. הכתיבה ב"אחד העם" (יוצרים: ארז בן הרוש וניר ארז) לא מבריקה ולא מצחיקה, אבל על מה שחסר בתסריט מחפים השחקנים שיוצרים דמויות - סטריאוטיפיות, נכון - אבל מדוייקות מאוד.

שווה לתת כאן קרדיט מיוחד לאורי גוטליב, שחקן שעוד לא עשה תפקיד רע (כולל ב"משחק החיים"). גוטליב משחק מצויין חונך פר"ח אימפוטמנט, וגם יעל פוליקוב, בתפקיד יו"ר ועד הבית הגיהנומית בבניין בו ממוקמת הסדרה, משחקת טוב. הדמות שהיא עושה היא פרודיה מדוייקת על השמאלנים יפי הנפש שמקפידים לענוד את סיכת יונת השלום של לאה רבין ולתעב במקביל כל מי שלא מגיע מהמיליה שלהם.

"אחד העם" היא סדרה שעוד תיקטל לא מעט. אין בכך שום ספק. ההומור שלה הוא עדתי מהזן המיושן והיא גם נופלת בלי שום בעייה למלכודות הגרועות שאהובות על דורות של יוצרים קומיים בארץ (בדיחות על הפלצות והפרשות. אלא מה). אבל יש בה ערך מוסף מכיוון שהיא כן מציגה מראה מדויקת למדי של החברה הישראלית.