הלקח הישראלי מהקריסה בארה"ב: להעביר הדגש מהרזרבה בחשמל לתחום ההולכה

הזרקורים בשנים האחרונות, בעיקר "בגלל" חברת החשמל, הופנו לעבר המחסור ברזרבות חשמל. חברת החשמל דווקא כן שמה דגש על השקעות בתחום ההולכה, אך בכל הקשור ליחסי ציבור וללובינג, היא העדיפה להיאבק על הצורך בהקמת תחנות כוח חדשות, שיגדילו את הרזרבות. כידוע, הרזרבות, נכון להיום, מתקרבות לאפס בזמן של שיאי ביקוש - בקיץ ובחורף.

חברת החשמל השקיעה מאות מיליוני שקל בשנים האחרונות בתחום הולכת החשמל, התחום שגרם ככל הנראה לקריסת מערכת החשמל במזרח ארה"ב, אך בגלל קשיים בירוקרטיים וקשיים סטטוטוריים, חלקים משמעותיים מפרויקט ההולכה תקועים בוועדות לתכנון ובנייה ותקועים בגלל בעיות של הפקעות קרקעות.

"קו 400"

הבעיה מופיעה בעיקר כאשר מדובר בקו ההולכה הארצי המרכזי, המכונה "מוביל החשמל הארצי", או "קו 400". מדובר בקו שמוליך את החשמל בכל רחבי הארץ. הוא מושך את החשמל מתחנות הכוח ומוביל אותו לתחנות המשנה הפזורות ברחבי הארץ, ומשם לצרכנים.

אחד המומחים המרכזיים במשק החשמל בארץ, ראש מינהל החשמל במשרד התשתיות עד לפני מספר שנים, ד"ר שלמה ברובנדר, אומר, כי אין ספק שהבעיה המרכזית שהפילה את מערכת החשמל בארה"ב היא מערכת ההולכה, "אם כי יש גם בשורה טובה מאוד מהפסקת החשמל הגדולה, ואני מקווה שאותה בשורה תהיה גם אצלנו אם חלילה תהיה קריסה דומה". ברובנדר משמש באחרונה גם כיועץ לשר התשתיות, יוסף פריצקי, ויועץ לוועדה לתשתיות לאומיות בנושא הקמת תחנות כוח.

"הבשורה הטובה"

ברובנדר מסביר, כי "הבשורה הטובה היא שכל מערכות ההגנה של האמריקנים פעלו כראוי. צריך להבין, שמערכות ההגנה של משק חשמל לא אמורות להגן על הצרכנים, אלא על תחנות הכוח. וזאת, כדי שלא לגרום לנזקים לטווח ארוך. בארה"ב וקנדה, כך מסתבר, התקלה גרמה לכך שמערכת ההגנה שיתקה באופן מיידי את כל תחנות הכוח באיזור הבעייתי. מערכת הגנה כזו גורמת לכך שתחנות הכוח יפסיקו לפעול מבלי שייגרם להן נזק לטווח ארוך".

נזק כזה משמעותו שתחנות הכוח עלולות שלא לחזור לתפקד במשך שבועות, ואולי אפילו חודשים ארוכים, שלא לדבר על הנזק הכלכלי הכבד הדרוש לתיקון תחנות כוח שעלותן, במקרה האמריקני, עשרות מיליארדי דולר, ואולי אף יותר מכך.

ברגע שמערכת ההגנה מתפקדת היטב, הנזק היחיד שנגרם הוא "רק" לצרכנים, שנאלצים לסבול במשך יממה, ואולי קצת יותר, מכך שמערכות החשמל משותקות ונעשים ניסיונות להחזירן לתפקוד מלא, מבלי לגרום נזקים עמוקים וארוכי טווח לתחנות. כך נעשה במקרה האמריקני. כל תחנות, כך נראה כעת, חזרו לעבוד במהירות רבה יחסית, כאשר כולן מספקות את הביקושים.

לדברי ברובנדר, "בשנת 1965, כאשר התרחשה תקלה גדולה נוספת ברחבי ארה"ב, הטורבינה הגדולה ביותר בניו-יורק קרסה, ובגלל מערכת הגנה לא תקינה, יצאה מכלל שימוש במשך שנה. בתקלה השנייה הגדולה בארה"ב, בשנת 1977, קווי המתח העליון קרסו כתוצאה מסערת ברקים, אך אז ההגנה פעלה כיאות. כתוצאה מכך, כל תחנות הכוח חזרו לעבוד במהרה".

לדברי ברובנדר, "אין ספק שהתקלה אצלם התרחשה בתחום ההולכה. השאלה היא האם היתה זאת תקלה בציוד, בתחום השלות העומס או בתחום המחשוב. יכול להיות שבכלל אין להם פרוטוקול של השלות עומס".

9,000 מגוואט למען הפרופורציה, כדאי לציין, שכל כושר ייצור החשמל בארץ הוא כ-9,000 מגוואט, בעוד שהתקלה בארה"ב ובקנדה התייחסה לנפילה של 300 אלף מגוואט מתוך כלל ה-800 אלף מגוואט הקיימים בארה"ב. כאשר מדובר בכל כך הרבה כושר ייצור, הרי שהחריגות מהרזרבות הקיימות עלולות להתרחש בהרף עין במקרה של שינויים קיצוניים במזג האוויר ובצריכת החשמל וגם רשת ההולכה עלולה שלא לעמוד בכך. גורמים בחברת החשמל בארץ, שבדקו את הנושא, אומרים כי לאמריקנים אין השלות עומס, בניגוד לישראל. השלות עומס מאפשרות לחברת החשמל לבצע הפסקות חשמל יזומות ונקודתיות, כאשר יש חשש לעומס יתר ולקריסת המערכת. הדבר מאפשר לאזן בין צרכי החשמל בכל הארץ, תוך כדי הפסקות חשמל לא ארוכות ולא באיזורים נרחבים.

ברובנדר אומר, כי המערכת בארה"ב נכנסה לחוסר איזון שגרם לכך שהיחידות התנתקו מהמערכת המרכזית. לדבריו, "מעניין לבדוק האם יש קשר בין כך שהמערכת בארה"ב נשלטת על ידי גורמים פרטיים שחוסר תאום ביניהם גרם אולי למהומה הגדולה. על אותה רשת הולכה מתבצעות הרבה מאוד עיסקאות קנייה ומכירה של חשמל, וייתכן שהמעבר של העיסקאות גרם לעומסים כבדים מאוד".

לדבריו, "אצלנו צריכים לבדוק כעת האם המדינה מבחינה אסטרטגית רוצה להתייחס לחשמל כאל מוצר, או כאל שירות. אם רוצים לשחק על פי כללי השוק האמריקניים ולהתייחס לחשמל רק כאל מוצר, הרי שאנחנו לא זקוקים לניסיון האמריקני, משום שעלטות כבר היו בארץ. גם עקב סיבות של הולכה.

"לא מפותחים"

"אנחנו עדיין לא מפותחים בתחום הזה, שלא לדבר על המחסור ברזרבות. אני לא נגד השינויים המבניים המתוכננים בחברת החשמל, אבל צריך לבדוק היטב את נושא ההפרטה בעתיד. צריך לבדוק האם תהיה נחיתה רכה או נחיתת ריסוק. אני הרבה יותר מוטרד מעבודת המטה בנושאים האלה המתבצעת בארץ, שהיא ברמה אפסית של תהליכי קבלת החלטות. עד היום אף אחד לא התמודד עם סוגיות קריטיות כמו כושר ייצור, כושר הולכה, היכולת לגייס הון וזכויות עובדי חברת החשמל במקרה של הפרטה. אני לחלוטין לא מתרשם מהחקיקה בנושא השינויים המיבניים שכן מדובר אך ורק בתיאגוד ולא בסוגיה מהותית".

(ראו גם עמ' 24 ו"גלובס הערב").