מכה בחושים, אבל ברכות

"הענק". בימוי: אנג לי; תסריט: סטן לי וג'ק קירבי; משתתפים: אריק באנה, ג'ניפר קונלי, סם אליוט, ניק נולטי. ארה"ב, 2003.

אורי קליין ("הארץ") סבור, שאנג לי השקיע את מיטב כשרונו, "והתוצאה היא סרט הקומיקס המעניין ביותר שהופק מאז שני סרטי 'באטמן' הראשונים". אמנם הוא הוליוודי, קייצי ועתיר אפקטים, אבל מתברר ש"במאי ייחודי הוא עדיין הגורם המשמעותי ביותר".

מעלותיו של הסרט האפלולי הזה "נובעות מהתפיסה החזותית שלו, מהפרשנות שלי מעניק למיתוס שבבסיס הסרט, ומהאופן שבו הוא מחבר בין השניים". בדרך שהוא "מפצל לעתים קרובות את המסך לפריימים בגדלים שונים, זוויות הצילום שבהן הוא בוחר וסגנון העריכה, שמכתיב את הצורה ואת הקצב של הסרט, הוא יוצר מקבילה קולנועית לשפת הקומיקס, שהיא לעתים מדויקת, שנונה ואף מבריקה".

לי עוסק בעיקר ב"יחסים בין הדמויות, ובעיקר בין ברוס לבין בטי", כך ש"במהותו זה סיפור אהבה". מבחינה סגנונית הוא מחבר כאן בין "סרטי האימה של שנות ה-30 ('קינג קונג') לסרטי המדע הבדיוני של שנות ה-50, עם קמצוץ השפעה של היצ'קוק". ולמרות המבוכה המסוימת שהביעו הקהל והביקורת בארצות-הברית לנוכח "הענק", בעתיד "הוא ייחשב לאחד הסרטים האמריקניים המעניינים ביותר שהופקו בתחילת המאה הזאת".

יוסי שובל ("מעריב")בדעה שהסרט "סובל מפיצול פנימי", כמלודרמה המתמודדת עם טראומות משפחתיות, "תוך נסיעה מטורפת ברכבת הרים של אפקטים ממוחשבים".

הענק, "כמו מפלצות קולנועיות רבות אחרות (מקינג-קונג ועד פרנקנשטיין), מייצג (...) את היחס הדו-ערכי למדע המודרני - מצד אחד מקור הגנה וחיץ מפני הטבע וסכנותיו, ומצד שני מכשיר שטני המשנה סדרי בראשית. "כיוון שדרמות משפחתיות הן ייצוא מוצלח ומוכר של התרבות האמריקנית, מרגשת יותר האסטרטגיה הוויזואלית של יוצרי הסרט, הניסיון לשחזר את חוויית הקריאה הדינמית בחוברת קומיקס, על-ידי שימוש במסכים מפוצלים ובמשחק עם פריימים".

בסך הכל, "הענק" הוא אמנם "חריג כמוצר קולנועי, ואורכו מופרז", עם זאת "הוא מוצר אמיץ ומורכב. סרט שמכה בחושים, אבל ברכות". שובל חותם בשלושה כוכבים וחצי.

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב") רושם לסרט ציון נכשל, "עקב חוסר התאמה בין החומר הבסיסי לבין הבמאי שעסק בו". לי הוא במאי "רציני ויסודי(...) ו'הענק' שלו אינו סרט רע. להפך. הוא טוב מדי, עמוק ומושקע מדי בעבור הקהל המגיע לצפות בו; ילדים עלולים לאבד מסבלנותם אחרי 40 הדקות הראשונות, שבהן הענק אינו מופיע כלל. ואילו מבוגרים עשויים לגלות עניין בכמה סצינות מרהיבות, אבל לגחך ולהשתעמם בסופו של דבר לנוכח גיבור ירוק מצויר, המקפץ ומועך טנקים".

מתברר שלי הוא אמן, וכשהוא "מפעיל את כל התותחים שלו על סיפור שהוא בעיקרו נונסנס (...) - הבדיחה יוצאת על חשבונו".

בקיצור: מעט ארוך מדי, חריג בסוגו, ובכל זאת, עמוק, מושקע ומורכב.

צרו איתנו קשר *5988