שיכון ובינוי: הגיבורים מעידים

תד אריסון המנוח שנא את מה שריח מפא"יניקי עולה ממנו. הם הרי בלמו את עסקיו אחרי הקמת המדינה, והוא היה צריך להגר לארה"ב כדי להגיע לאן שהגיע. יש משהו מעניין בעובדה, שכאשר חזר לישראל, כטייקון בקנה מידה עולמי, הוא רכש את שני הנכסים שהם ליבת המפא"יניקיות - קונצרן שיכון ובינוי ובנק הפועלים. מי שרוצה יכול לראות בזה גירסה של המחזה "ביקור הגברת הזקנה", על המיליונרית החוזרת לכפר כדי להשפיל את שנואי ילדותה.

שלושה גיבורים יש לסיפור רכישת שיכון ובינוי, שנעשתה ב-96'. על פני השטח יש כאן בקשה לתביעה נגזרת של השר לשעבר שמעון שטרית וכמה חברי ההסתדרות. הטענה מופנית ל-3 הגיבורים: ההסתדרות, בראשות היו"ר דאז ח"כ חיים רמון, מכרה את הקונצרן לאריסון, ללא מכרז ובתיווכו של המנכ"ל עוזי ורדיזר, לפי שווי של 300 מיליון שקל, כאשר היו גם הערכות שווי גבוהות יותר, עד 800 מיליון שקל. הגיבור הראשון הוא אריסון, שאחרי שנה הנפיק את הקונצרן לפי שווי 1.2 מיליארד שקל, עם 4,800 דונם שרשומים בספרים במחירים היסטוריים (החברה הגיעה לשווי של 1.7 מיליארד במסחר בבורסה). התובעים מבקשים מיורשיו להחזיר לחברי ההסתדרות את ההפרש, 900 מיליון שקל.

הגיבור השני הוא עוזי ורדיזר, מנכ"ל ובעל 3% מהמניות. הוא זה ששידך בין ההסתדרות לאריסון, והוא מנכ"ל לכל חייו, עם כוח הכרעה במניות שנובע מהסכם עם העובדים. ורדיזר מכיר כל הערכת שווי, ויודע גם מי הזמין אותה ומי ראה אותה. הוא דיבר גם עם אריסון וגם עם רמון.

ביום רביעי הקרוב, אחרי 3 שנים שהתיק מתנהל תוך עקיצות כלפיו, אמור ורדיזר להעיד בביהמ"ש. הוא הולך להגן על שמו הטוב, להסתער על טענת "ההון הסמוי" ולהצדיק את העסקה, וגם להסביר שלהסתדרות החדשה היה דחוף לצאת מניגוד העניינים של יצוג עובדים ובעלות על קונצרן בנייה.

עדותו של הגיבור השלישי, רמון, היא בלתי נמנעת, משום שהדיון המשפטי הצמיח גם את שאלת שיקול הדעת של ראשי ההסתדרות בתהליך קבלת ההחלטה על מכירת שיכון ובינוי.

עו"ד רם כספי, פרקליטו של ורדיזר, הודיע בשבוע שעבר לביהמ"ש, שח"כ רמון מוכן לבוא ולהעיד. השופט נסים ישעיה הסכים ברצון, וזה כפוף, בגלל חוק החסינות, לאישורו של יו"ר הכנסת ח"כ ראובן ריבלין.

מכיוון שנפטר, אפשר רק לדמיין את אריסון עולה לדוכן העדים בביהמ"ש המחוזי בת"א, באולמו של השופט ישעיה, כדי להעיד בתיק העוסק בנסיבות רכישת שיכון ובינוי. מכיוון שהגיבור הראשון נפטר, ספק אם אפשר להגיע לבירור מושלם של נסיבות רכישת שיכון ובינוי. מה שנותר הוא הארכיון.

בראיון של תד אריסון לעיתון "הארץ", שפורסם ב-26.9.97, לאחר רכישת גרעין השליטה בבנק הפועלים, נכתב כך: "אריסון אינו מכחיש כי תרם לא מעט כספים לאנשי הימין, אך גם לצד השני: "אנשי השמאל קיבלו ממני יותר כסף". אריסון מאשר, כי אחד האישים שקיבלו ממנו תרומות היה חיים רמון, אז יו"ר ההסתדרות. באותה תקופה, לפני כשנה וחצי, רכש אריסון מידי ההסתדרות את השליטה בחברת שיכון ובינוי. אריסון דוחה את הטענות לגבי המחיר הנמוך שלפיו רכש את סולל בונה: "אני לא חושב שהיא נמכרה בנזיד עדשים. נתנו ערבות לכל העובדים לממן אותם, וכתוצאה מזה קיבלנו בונוס, והוא לא היה גדול מדי".