וייטנאם מחשיבה עצמה למדינה קומוניסטית, וככזו בעלות פרטית על נדל"ן אינה קיימת,
תיאורטית. למרות זאת, הנדל"ן בוייטנאם מתחמם. מחירי הנדל"ן בערים הגדולות,
האנוי בצפון והו-צ'י-מין (לשעבר סייגון) בדרום זינקו ב-40% בשנה האחרונה. הסיבה
העיקרית לעלייה היא סיבה אופיינית לעולם השלישי: הגירה של כפריים אמידים יחסית
אל הערים הגדולות, והתמודדותם על היצע מוגבל של בתים - הזניקה המחירים.
בשונה מברית המועצות, וייטנאם הקומוניסטית תמיד התירה בעלות פרטית על דירות
ובתים, אך שמרה בבעלות המדינה את הקרקעות עליהן הם בנויים. במדינה בה מרבית
העיסקאות הן עיסקאות מזומן, ללא עקבות כל שהם, אין זה קל לממשלה להעריך לצורך
מס את חלקה בעיסקה כבעלת הקרקע.
וייטנאם היא מדינה גדולה מאוד במונחי אוכלוסין: 80 מיליון תושבים - בדומה לגרמניה.
המדינה מצויה בשיאו של בום נדל"ני, מובל על-ידי שיעור צמיחה מרשים בתוצר, של
7% לשנה, מלאי בתים מתיישנים וביקושים חזקים מצד השכבות החזקות. ספקולציות
ממלאות תפקיד מרכזי בתקופה האחרונה, מאחר והזדמנויות עסקיות אינן שכיחות כלל,
ואילו הרווחים בענף הבנייה גבוהים.
"קרקע ובתים הם יצרן הכסף האולטימטיבי כעת", אומר איש עסקים וייטנאמי מהאנוי,
אשר סגר את חנות תוכנות המחשב המזויפות שלו ועבר לתחום הנדל"ן. לדבריו, לא
פחות מ-80% מלקוחותיו רוכשים דירה שנייה או שלישית, כדירות להשקעה ולא למגורים.
סוחר מהאנוי מדגים את העניין: הוא רכש דירה בבית משותף בפרברי האנוי תמורת
35 אלף דולר. מאז הוא אינו מפסיק לקבל הצעות לרכישת הדירה תמורת 50 אלף דולר.
ההפרש במחיר, מותר לציין, שווה ערך לכמה וכמה שנות עבודה בוייטנאם.
יש גם דיעות פסימיות. מנהל תחום הנדל"ן באסיה קומרשל בנק אומר: "המצב בהחלט
עלול להשתנות. שוק הנדל"ן כאן הוא בועה בשלבי יצירתה הראשונים".
הבירה האנוי, בת 6 מיליון תושבים, משולה לאתר בנייה גדול. מסביב לשעון עובדים
בולדוזרים והורסים את בתי הדירות הצפופים והכעורים שבנו בשנות ה-70 ארכיטקטים
קובניים וצפון קוריאנים ("האחים הסוציאליסטיים"). במקומם נבנים והולכים בתי
דירות חדשים וגבוהים, וכן אצטדיון שיארח את המשחקים האסיאתיים בחודש דצמבר.
בפרויקט המגורים מחוץ להאנוי, נמכרו כל 20 אלף הדירות עוד בטרם נבנו, במחירים
של 50-70 אלף דולר. הקונים מעידים כי השקיעו את כל חסכונות חייהם ולוו כספים
נוספים. חלק מהדירות מסובסדות על-ידי העירייה.
גם משקיעים זרים לוטשים עיניים לשוק המתעורר, החל ממגדלי המשרדים ועד קומפלקסים
למגורים. החברה האינדונזית פי.טי. סיפטורה פיתוח כבר השקיעה 2.1 מיליארד דולר
בפרויקט גדול מערבית להאנוי. הפרויקט יושלם ב-2010, אך עד כה דווח כי נמכרו
כל הדירות בבניינים שבנייתם החלה.
הנכסים בעלי הסיכון הגבוה ביותר הם בתים עם חנות בחזית. מטר רבוע של קרקע עם
חזית לרחוב, אפילו ללא מים זורמים, תעלה באיזורים המסחריים לא פחות מ-10,000
דולר. התשואה למשכיר נכס שכזה תסתכם ב-150 דולר למ"ר לשנה.
בתים בעיירות השדה מוצעים תמורת 40-50 אלף דולר, שהם כ-400 דולר למ"ר. אין
זה סכום מבוטל במדינה בה התל"ג לנפש עומד על 400 דולר לשנה. בבנגקוק המחיר
אומנם כפול - 800 דולר למ"ר, אך ההכנסה לנפש גבוהה פי 5. לכן, בשביל וייטנאמי
במעמד הביניים, המרוויח 2,000 דולר בשנה, מחירי הדירות עדיין מחוץ לתחום השגה.
בנקים ממשלתיים למשכנתאות מציעים הלוואות לדיור בריבית שנתית של 14%-12%. הבעיה
היא, שהמשכנתאות מותנות בעירבון שאינו הבית עצמו, מה שמקשה מאוד על לווים השואפים
לרכוש את ביתם הראשון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
