משמעות פסק הדין שקיבל היום ביהמ"ש היא דחיית תביעתם של עוזבי הקיבוץ "לדורותיהם". שכן, רק מי שהיה חבר הקיבוץ (או יורשיו), נכון למועד הקובע, ייכלל במניין הזכאים לחלק מנכסי הקיבוץ, אם וכאשר יחליט הקיבוץ על חלוקת נכסיו בין חבריו.
השורה התחתונה של פסק הדין תותיר מאוכזבים רבים - בעיקר יורשים של חברי קיבוץ שנפטרו, ועוזבי קיבוץ שסיימו את דרכם בקיבוציהם בטרם התחוללו תהליכי השינוי בקיבוץ.
פסק הדין של השופט ישעיה קובע נורמה בסיסית, לפיה מי שדרכו נפרדה מהקיבוץ, כאשר הקיבוץ עדיין היה שיתופי ושוויוני, לא יוכל לבוא עוד בדרישות לקיבוץ, בעקבות השינויים באורחות החיים המתרחשים בקיבוצים.
בתקופה הקרובה צפויות להינתן המלצות הוועדה הציבורית אשר מונתה לדון בהגדרתו המשפטית של "הקיבוץ" באופן שתתאים לשינויים המתחוללים בקיבוצים, בעיקר בנושא שיוך נכסי הקיבוץ לחברי הקיבוץ בדגש על בתי המגורים, וחלוקת תקציבים לחברים על-פי תרומתו של החבר לקיבוץ ("תקציב דיפרנציאלי").
פסק הדין יוצר, עוד קודם לפרסום המלצות הוועדה, מעמד חדש של קיבוץ, אשר מתכוון לבצע שינוי. בעייתיות ההחלטה היא, מהם הקריטריונים האובייקטיביים לקביעת "היום הקובע" לחלוקת נכסי הקיבוץ בין חבריו. בכל מקרה, מפסק הדין ברור, כי יש לבחון כל קיבוץ לגופו.
ובמאמר מוסגר נוסיף, כי במסגרת המשפטית הקיימת קשה עדיין לשייך את נכסי הקיבוץ לחבריו, ובלתי אפשרי לשייך את נכסים מסוימים, כגון זכויותיו בקרקעות המשבצת, למעט בתי המגורים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
