יו"ר קבוצת צאג, המתמחה במוצרי פלסטיקה, צבי ימיני, מארח אותנו בדירתו הסופר-מעוצבת
הצופה אל הים ביפו. ימיני מספר בגאווה על תערוכת הפלסטיקה הבינלאומית 'פלסטו
ישפאק' שנערכת בימים אלה בגני התערוכה בת"א, ועל איך הוא הצליח להביא אליה
שני אורחים מיוחדים. האחד, המעצב הבינלאומי פרופ' רון ארד, ראש ה'רויאל קולג'
אוף דיזיין' בלונדון.
האורח השני הוא איש עסקים עירקי גולה שחי זה שנה בארה"ב, ושמעוניין להשקיע
בישראל בפרויקטים של תשתית, בעיקר בתחום של תשומות חקלאיות. מכיוון שהוא חושש
להיחשף, מגעיו בארץ מתנהלים בחשאיות. ימיני אירגן לו השבוע פגישות עם ח"כ שמעון
פרס ועם שר המדע מודי זנדברג, עם נשיא התאחדות התעשיינים, עודד טירה, ועם נציגי
מכון וולקני.
ימיני, יו"ר איגוד הפלסטיקה והגומי בהתאחדות התעשיינים, חולם על היום שבו יוענקו
מענקי מחקר ופיתוח של המדען הראשי לפיתוח מוצרי פלסטיק מעוצבים וחדשניים. הוא
מרוצה מזה שאחד מארגזי הכלים של צאג נבחר לככב, בספר הצילומים השנתי ,Hall
of Fame של איגוד מעצבי המוצרים העולמי, לצד מוצרים של חברות ידועות כמו סוני,
מרצדס, יאמהה, י.ב.מ, ראדו וגם LG הקוריאנית.
השמועה האחרונה בהתאחדות התעשיינים טוענת, כי ימיני - וזו למעשה גם הסיבה העיקרית
לכך שביקשנו לראיין אותו - מתכוון להתמודד בבחירות הבאות לתפקיד נשיא ההתאחדות,
במקום עודד טירה.
על השאלה אם הוא מתכוון להתמודד על נשיאות התאחדות התעשיינים, עונה ימיני בכחכוח
גרונו בחוסר נוחות. אם יתמודד, צפוי ימיני להתחרות מול שרגא ברוש, המכהן היום
כיו"ר מכון היצוא, המתכוון להתמודד על נשיאות ההתאחדות ב-2004, עם תום הקדנציה
השנייה והאחרונה, לפי התקנון, של טירה.
ימיני שותף בנוסף לאחזקות שנותרו לו בצאג (כ-6%) בעשרות חברות, בתחומי היי-טק,
מוצרים רפואיים ומוצרי צריכה, וכן בחברת M.V.T המייצרת מסכים חכמים לנקודות
מכירה. בעבר הוא השקיע גם בחברת P&P לייצור בתי שימוש כימיים לחתולים,
שנכשלה ושנמצאת כיום בשלבי סגירה.
ימיני שותף עם התעשיין סטף ורטהיימר ואחרים, בחברת 'הידרו אינדסטרי' שנרכשה
מהחממה הטכנולוגית בחיפה, המייצרת צינור השקיה בעל מנוע על בסיס מים, שבסוף
ההשקיה מתגלגל מעצמו בחזרה.
ימיני מסביר, כי הסכים להתראיין לא בשל שאלת המועמדות לנשיאות התעשיינים אלא
במטרה לקדם את תערוכת 'פלאסטו ישפאק', שהוא אחד ממארגניה, ושהמוטו שלה הוא
"חדשנות בעיצוב".
זלקינד נתן לי מיליון דולר
גלובס: איך הגעת מתפקיד של מפתח מוצרים להיות אחד מאנשי העסקים הבולטים בארץ,
שהקים חברה שלאחר 5 חמש שנים נרכשה בידי חברה זרה ברווח של מאות אחוזים?
"הייתי מנהל פיתוח בחברת 'אוניטרול' (היום בבעלות אמקור), בחברת 'צ'יילדס'
קלאפט' בארה"ב, ובשנים 1986-1980בחברת כתר פלסטיק. כשעזבתי את כתר הקמתי חברה
לפיתוח מוצרים והמשכתי כיועץ חיצוני לכתר. פיתחתי להם מספר מוצרים שהצליחו,
ועבדתי גם עם חברות נוספות.
"בשנת 1990 בא אלי גרשון זלקינד, נתן לי מיליון דולר ואמר לי 'תפתח לי תוך
ארבעה חודשים את המזגן הכי טוב בשוק'. הפיתוח נעשה יחד עם חברת אביב אז בבעלות
אליעזר בן-משה. יחד עם אביב, שעשתה את קבלנות המשנה לפרויקט וסיפקה את הצד
הטכנולוגי, המצאנו מזגן עילי ראשון עם שלט רחוק, וקראנו לו 'אלקו היי-טק'.
"היום אלקטרה היא חברה שיש לה מחזור של 500 מיליון דולר, 80% ממנו ליצוא. וצריך
לזכור, שהכל התחיל מהרעיון שאפשר לעשות מזגן יותר טוב ויותר חכם".
"אחר-כך פיתחתי יחד עם אהרון עדן וגדעון פיינר - צבי ימיני הביא את האות צ'
לשם 'צאג' והשותפים סיפקו את הא' והג' - משטחים מפלסטיק להובלת סחורות עבור
חברת ג'נרל אלקטריק בהולנד, שעימה גם הקמנו חברה משותפת שפועלת עד היום".
מתי הקמת את חברת צאג?
"בחודש ספטמבר 93' הקמנו את צאג תעשיות, ובדיוק לפני 10 שנים הוצאנו את המשלוח
הראשון לרשת 'הום דיפו' בארה"ב. אלה היו מוצרים שייצר מפעל 'ארקל' מקיבוץ בית
זרע, ששימש כקבלן הייצור שלהם. בשנה הראשונה מכרנו ב-2 מיליון דולר, בשנייה
ב-10 מיליון דולר, והיום הגענו ליותר מ-120 מיליון דולר מכירות".
איך נולד ארגז הכלים הידוע שלכם?
"חשבתי שצריך לארגן את העולם, אז המצאנו ארגזי כלים. היום אנחנו תופסים כ-50%
מהשוק העולמי של ארגזי כלים מפלסטיק, מייצרים כ-100 אלף ביום, במפעלים בישראל,
בסין, בברזיל, בצ'כיה ובארה"ב. "90% מהייצור שלנו הוא עדיין בישראל, בתעסוקה
ישירה במפעלים שלנו ובעקיפין באמצעות קבלני משנה, של 1,500 עובדים ב-100 קווי
ייצור.
מתי הנפקתם את החברה בבורסה האמריקנית ומי רכש את צאג?
"בשנת 1996 הנפקנו את החברה בנאסד"ק לפי שווי של 80 מיליון דולר והשותפים שלי
דיללו את חלקם. בשנת 1998 קונצרן 'סטנלי טולס', של 'סטנלי וורקס', החברה הגדולה
בעולם בתחום כלי עבודה ופנאומטיקה, בשווי שוק של 4-3 מיליארד דולר, רכשה את
השליטה בצאג, לפי שווי של 140 מיליון דולר. בימים אלה הוארך ההסכם שלפיו אכהן
כיו"ר צאג שלוש שנים נוספות".
חבר של פרס וריצ'ארד גיר
האם אתה מנסה לשכנע את 'סטנלי' להשקיע במפעלים נוספים בישראל?
"אני מנהל עם סטנלי שיחות לכניסה לשותפות בחברות ישראליות נוספות. לפני שנתיים-שלוש
הצעתי בשמה לחברת טכנופלסט, שבשליטת איתמר פטישי ויצחק שרם, לקנות אותם. זה
לא בוצע בגלל אי הסכמה על שווי. סטנלי משווקת היום את מוצרי 'לגו השקיה' באנגליה,
מחלקות העיצוב של סטנלי וצאג משתפות פעולה עם חברת תפן-פלסט למוצרי 'עשה זאת
בעצמך' מתפן, והחל שיתוף פעולה עם מספר חברות נוספות.
"בקרוב נרכוש את קו מוצרי עשה זאת בעצמך של מפעל כתר בכרמיאל, ב-30 מיליון
דולר, כדי לאחד כוחות בתחרות בשוק העולמי. בקו שנרכוש מכתר יש גם מוצרי דיג,
שגם אותם נוכל לפתח לקטגוריית מוצרים רחבה יותר".
אתה נמנע מלהתראיין לתקשורת והפעם התרצית להתראיין בקלות.
"עד היום לא התראיינתי ממש. כששאלו אותי על העסקים שלי, חשפתי רק את המינימום
האפשרי, כי אין כאן פרגון. מי שמגיע בישראל למשהו, יש כלפיו חשדנות. אם זה
לא היה בשביל לקדם את תערוכת הפלסטיקה, לא הייתי מתראיין גם עכשיו. הציעו לי
כתבה במגזין '7 ימים' של "ידיעות אחרונות", שזה חשיפה רבה. אמרתי להם, שאני
כבר מדבר עם "גלובס". אני לא צריך את זה".
אתה נמנע מחשיפה אישית. מעטים יודעים שאתה אחיו של ד"ר בן-דרור ימיני, חבר
של שמעון פרס ושל ריצ'רד גיר, שהתארח אצלך באחרונה לארוחת ערב בביתך בישראל.
שניכם עושים יוגה, תומכים במנהיג הגולה של טיבט, הדלאי לאמה, ותורמים ליתומים
בטיבט.
"פרס הוא חבר כבר שנים ואני חבר בדירקטוריון 'מרכז פרס לשלום'. אני גם תומך
בפרויקט של עמי איילון, 'המיפקד'. אני מאמין שהמנהיגים לא יעשו שלום בלי לחץ
מלמטה ובלי לחץ בינלאומי.
מה פתאום אתה תומך בדלאי לאמה?
"התעניינתי בקשר בין הגוף ובין הנפש ובמדיטציה. כך הגעתי לתמיכה בדלאי לאמה.
דרכו גם היכרתי את גיר. אני תומך בטיבטים ששומרים על המסורת שלהם ללא מולדת
כבר שנים. אבל אני פעיל מאוד גם בקשר עם הפלשתינים לקידום השלום ופועל להקמת
מפעל בעקבה, כדי להרחיב את הייצור בירדן במקום בסין.
אתה תורם לילדי טיבט ומה עם עניי עירך קודמים?
"את התרומה ליתומי טיבט נתתי ביחד עם רעיה שטראוס. זה עולה רק כמה מאות דולרים
בשנה לאמץ יתום טיבטי. אני משקיע הרבה יותר בחינוך בארץ, תורם הרבה יותר באמצעות
מלגות לאוניברסיטת הנגב, למכללות שנקר ובצלאל, ופועל הרבה יותר אצלנו. למשל
בתפקידי כיו"ר מיזם 'אמץ לוחם', שבו החלפתי את יולי עופר".
בשוק המקומי מתחרים עד זוב דם אתה דוגל בגישה שהחשיבות המרכזית של הייצור היא
בעיצוב המוצר, נושא שעליו גם שמת דגש בתערוכת 'פלאסטו ישפאק', הכוללת השנה
לראשונה גם תחרות מעצבים צעירים.
"בכל החברות שבהן הייתי מנהל פיתוח, ראיתי שהעתיד הוא בחדשנות בעיצוב. אם הייתי
לומד היום, אולי במקום ללמוד הנדסת תעשייה וניהול בטכניון, הייתי לומד עיצוב
בבצלאל".
האם המצאת פטנטים?
"היום רשומים על שמי 60 פטנטים בתחום העיצוב. העיצוב הוא הבייבי שלי והוא גם
הלב הפועם של החברה. המשרד שלי בצאג ממשיך להיות צמוד למרכז העיצוב. הקשר בין
מחלקת המו"פ, שהעיצוב הוא חלק ממנה, לניהול ולהובלת כיוון החברה, תופס אצלנו
כיוון עיקרי. זה לצד העובדה שהמעצבים צריכים להבין את התרבות של הצרכנים הסופיים.
"היום הטכנולוגיה מאחורי המחשבים והטלוויזיות היא זהה. מה שמבדל אותם נותן
מחיר גבוה יותר ומותג שנתפס כחזק יותר הוא גובה ההשקעות בעיצוב, במקביל להשקעות
בשיווק ובפרסום. חברות כמו סוני וסמסונג מחזיקות מרכזי פיתוח בכל העולם, כדי
לקבל מקסימום רעיונות.
"באותה תקופה הבנתי גם שהעתיד הוא ביצוא. מי שמתחרה רק בשוק המקומי, מתחרה
עד זוב דם, כשהעולם הוא גדול ורחב ואפשר לייצא מכאן הכל.
אתה מציע שהתעשייה הישראלית תפנה ליצוא. יש תחומים שבהם קשה יותר לייצא, כמו
מזון. מה תציע לתעשיות אלה?
גם מזון ישראלי אפשר לייצא. לשוק היהודי, לשוק הישראלי ואפילו לשוק המוסלמי
בארה"ב, שמחפש מזון כשר, ויחד הם תופסים נתח שוק של 15% מהשוק האמריקני. אבל
בשביל לעשות את זה צריך שינוי אסטרטגי טוטלי בחשיבה. צריך היערכות אחרת בכל
תחום המזון, מהחשיבה על אריזת המזון, ההובלה ועד לעמידה בתקני מזון בחו"ל.
60 מעצבים בוגרי בצלאל ושנקר
עזרת פעם לחברה לשווק מזון בחו"ל?
"לפני כמה שנים בא אלי ידידי שלום זיידלר, בעלי תה ויסוצקי, ואמר לי 'איך אפשר
לייצא לארה"ב?' אמרתי לו 'תן לי את הקופסה הכי יפה שיש לך של אריזת מתנה, ואנסה
למצוא קונה'. פניתי למכר משותף, והיום ויסוצקי מוכרת מעל 100 אלף אריזות, במיליון
דולר בשנה, בערוץ הקניות האמריקני Q.V.C.
האם אפשר לעצב היי-טק?
"לטענתי, היי-טק הוא כל מה שיש בו ערך מוסף, כולל מוצרי הסויה של טבעול. שכני
למפעל צאג בכרמיאל, דוביק לאוטמן, (יו"ר דלתא), מעסיק אנשים שמייצרים בחומרים
החדישים ביותר בעולם ומייצאים במאות מיליוני דולרים בשנה. כל תהליך יצירת הערך
הנעשה בשימוש בטכנולוגיה, במו"פ ובפיתוח חומרים חדשניים. דלתא מעסיקה 60 מעצבים
בוגרי בצלאל ושנקר. זה מבחינתי היי-טק.
בתעשיית הפלסטיק מייצרים היום חומרים מתקדמים כמו מעכבי בעירה בייצור מוצרים.
אבל אתה טוען שלא צריך להכיר במוצרים אלה כהיי-טק הזכאים למענקי המדען, אלא
שיש לתת תקציבים לתהליכי חדשנות בעיצוב, ודווקא בתעשיות המסורתיות?
"צריך להפנות תקציבי מו"פ לעיצוב ולפיתוח מוצרים גם בתעשיות המסורתיות. הפניית
כל משאבי המדען הראשי להיי-טק, שהוא אלקטרוניקה, היא טעות שהמדינה משלמת עליה
ותשלם עליה בעתיד. צריך להקצות כספי מדען לתעשיות מוצרי צריכה, לתה, לתחתונים
ולארגזי כלים.
איך הצלחתם כל-כך בייצוא שלכם?
"הצלחנו לכבוש נתחים גדולים בייצוא בגלל הבנת תרבות השוק ופתיחת משרדים קרוב
ללקוחות בחו"ל. לא חשוב היום איפה נעשה הייצור - בסין, בישראל או על הירח.
העיקר שתגיע למדפים עם מוצר איכותי, מעוצב טוב, שתומחר נכון.
"אלה המגמות הקובעות היום בעולם, ו-70% מהסחר העולמי היום נעשה במוצרי צריכה,
כאשר בכל התעשיות היום עובדים מהנדסים, אנשי מחקר ופיתוח, אנשי עיצוב ועובדים
בקו הייצור.
"לכן, אני בפלסטיק-טק, ויש טקסטיל-טק, ומזון-טק ועוד. ההנחה שרק אינטל ודומיה
הם היי-טק, היא שגויה.
ככה נהיו להם סמסונג ויונדאי
מה זה פרויקט 'שתיל' שהקמת עם חבריך התעשיינים?
"יחד עם ההתנגדות, אנחנו משתפים פעולה עם המדען הראשי. לפני שנה הקמתי את 'הפורום
הישראלי לעיצוב המוצר', שבו חברים ראשי בצלאל ושנקר, המכון הטכנולוגי בחולון,
סמי סגול בעלי כתר, שוקי שוורץ, שהיה מנכ"ל פיניש, דוב לאוטמן יו"ר דלתא, המדען
הראשי ד"ר אלי אופר, ומנכ"ל משרד התעשייה והמסחר, רענן דינור, והמשנה למנכ"ל
המשרד, יוחנן לוי. במסגרת הזאת הקמנו פרויקט ששמו 'שתיל', להכנסת מעצבי מוצרים
לחברות שלא השתמשו עד כה בעיצוב, כשמשרד התמ"ת משלם 50% משכרם.
"בנוסף, גם קרן 'תנופה' של המדען הראשי נותנת תמיכה לרעיונות עיצוביים חדשניים.
זאת, עד לתקציב של 100 אלף דולר להפיכת העיצוב למוצר לשיווק מסחרי".
אתה מתכנן לעשות דוקטורט, שיהיה עבודת מחקר הכוללת הוכחות אמפיריות לקשר בין
ההשקעה בחדשנות בעיצוב, לבין הצלחה כלכלית. האם באמת תוכל להוכיח את זה?
"התחלתי לעקוב אחרי חברות סווטש, סמסונג, סוני, אפל מחשבים, חברות נוספות וכמובן
גם צאג. התברר לי, כי כל החברות האלה מבצעות השקעות אדירות בתהליכים חדשניים
בעיצוב. כשהגעתי לתובנה הזאת החלטתי לקדם את הנושא הזה, שבו אני עוסק 15 שנה,
מאז שהייתי בכתר.
"נסעתי עם יוחנן לוי לקוריאה, כדי לראות איך הקוריאנים הגיעו להצלחה כלכלית
כזאת אדירה. ראינו שהממשלה הקוריאנית משקיעה כ-300 מיליון דולר בשנה בעיצוב.
ככה נהיו להם סמסונג, L.G., יונדאי וכו'. הם מעסיקים מאות מעצבי מוצרים בכל
חברה בתנופה מדהימה.
מתי התחילה המהפכה הזאת?
"מי שהתחיל את המהפכה בתחום הייתה מרגרט תאצ'ר, כשהיתה ראש ממשלת אנגליה לפני
כ-20 שנה, היא הקדישה הון עתק לעיצוב המוצרים הבריטיים המשעממים, תמכה במוזיאונים
לעיצוב, הקימה בתיספר לעיצוב, ערכה תחרויות עולמיות של עיצוב, בחסות ממשלתית,
והשקיעה בעיצוב בתחומי אופנה, מזון, מסעדות ומוצרים נוספים.
תאצ'ר הגיעה למהפכה של ממש, כולל מהפכה בעיצוב תעשייה בנאלית כמו תעשיית המברשות
האנגלית".
האם אתה מתכוון להתמודד על נשיאות התאחדות התעשיינים, מול תעשיינים מרושתים
ובעלי תפקידי מפתח כשרגא ברוש?
"עדיין מוקדם לדבר על הנושא הזה. הרעיון עלה כשחברים בהתאחדות התעשיינים פנו
אלי. אבל אני באמת עוד לא יודע. היום אני חבר בנשיאות ההתאחדות. מעבר לזה,
אשקול את הנושא כשיגיע הזמן".
כתבות
ני"ע
