המבקר מתריע, אבל 83% מתושבי ישראל דווקא חיים בשלום עם הביוב

המשרד לאיכות הסביבה הזמין דו"ח, והממצאים הוגשו: זיהום הקרקע במתחם תעש בתל-אביב עולה לעם ישראל כ-300 מיליון דולר. כמה עולה לעם ישראל זיהום הקרקע בתעש רמת השרון, בתעש ירושלים, בפי גלילות, בקרית הפלדה, במחנות צה"ל? לא ברור וגם לא חשוב. אזרחי העולם השלישי אינם מוטרדים בשאלות ביוב. עובדה: ממצאי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה מעידים, כי 83% מתושבי ישראל מרוצים מהחיים, ו-81% מרוצים גם מאזור המגורים שלהם. בעיות הביוב מטרידות בעיקר אדם אחד: מבקר המדינה.

יתר על כן, ההתעניינות האינטנסיבית של מבקר המדינה בשפכי הארץ מוכיחה שאכן ישראל שייכת לעולם השלישי, שבו הבחירות לשלטון המרכזי ובעיקר לשלטון המקומי אינן תלויות ביחסו של השלטון לתברואה. הנה, מלכלכי הקירות במבשרת ציון, לקראת הבחירות למועצה, אינם טוענים שהמועמד כרמי גילון אוהב לכלוך. הם טוענים שהוא אוהב את ערפאת, כי זוהמת החוצות אינה חשובה בעולם השלישי. אבל מבקר המדינה מתעלם מהעובדות ומתעקש לדווח על מצב הביוב.

בדו"ח שהגיש לפני חודשיים על הביקורת בשלטון המקומי הקדיש מר גולדברג פרק בן 45 עמודים על מערך הטיפול בשפכים ברשויות המקומיות. הנה, למשל: "הרשויות המקומיות מופקדות על הטיפול בביוב שבתחומן ועל טיהור השפכים. האחריות לייעוץ, לסיוע ולפיקוח נתונה בידי משרדי הפנים, הבריאות, איכות הסביבה והתשתיות, באמצעות המינהל לפיתוח תשתיות ביוב. בשל פיצול הסמכויות ואי-העברת סמכויות ממשיות למינהל הביוב, מינהל הביוב אינו יכול לאכוף על הרשויות המקומיות לטפל בביוב שבתחומן..."

כמו בתחומים אחרים, גם בתחום השפכים - ישראבלוף: מחוקקים חוקים אבל אין די ביובל שנים כדי לנהוג על-פי החוקים הללו. מדוע? מפני שלאזרחי ישראל לא איכפת. עובדה: הם מעלים לשלטון - וכאן מדובר בעיקר בשלטון מקומי, שאינו צריך להקדיש את מירב מרצו לערפאת אלא לתברואה - אנשים שהביוב אינו מטריד אותם. הנה, בפרק אחר בדו"ח שהגיש לפני חודשיים, הפרק העוסק בהיערכות להרחבת יישובים במגזר הכפרי, כותב מר גולדברג: "משרד מבקר המדינה מעיר למועצות האזוריות כי עליהן לפעול לאלתר להכנת תוכניות אב לביוב, המותאמות לגידול המתוכנן באוכלוסייתן. תוכניות אלו הן נדבך חשוב בתהליך ההרחבות למגורים ואין להסתפק רק בהכנת קובץ תוכניות האמור לתת פתרון חלקי לבעיות מיידיות..."

יתכן שהמבקר אכן יודע עם מי יש לו עסק. כך, למשל, הוא פונה בהערה ספציפית למועצה האזורית מטה אשר ומסביר לה, כי "היה עליה להקפיד שתהיה התאמה בין הנתונים הבסיסיים של תוכנית האב לבין תוכנית הביוב וכן לעדכן את התוכנית לפתרון קצה, בהתאם לגידול המתוכנן באוכלוסיה, כדי להיערך למתן פתרונות ביוב בהתאם".

מר גולדברג אפילו כיתת את רגליו וטיפס במעלה הגליל והעיר לוועדה המקומית של אותה מועצה אזורית, כי "היא פעלה בניגוד לתקנון של התוכניות המפורטות בכך שאישרה מתן היתרי בנייה בטרם הוגשו לה תוכניות הביוב. לפיכך קיים חשש, שביישובים אלו תסתיים בניית השכונות החדשות בלי שיתאפשר חיבורן לביוב".

הערה זו מרמזת שאולי אין הצדיק יודע נפש בהמתו, שכן בהמשך מעיר המבקר למועצה האזורית מטה אשר - כמו שהוא מעיר להרבה רשויות מקומיות אחרות: "הכללים שנקבעו בחוק העזר החדש לחיוב יחידות דיור בהיטל הביוב אינם תואמים את אלה שנקבעו בחוק הביוב.. מאחר שהמועצה האזורית מתכננת הרחבות בהיקף ניכר, היא עלולה להיקלע לגירעונות בסכומים גבוהים בלא שיהיו לה מקורות מימון לכך". עלולה? לגירעון כזה כבר נקלעה, לדברי מבקר המדינה, המועצה האזורית עמק יזרעאל, שהסתפקה בהיטל מועט שלא התחשב בעלות הממשית של מפעל הביוב.

המבקר מעיר, אז מה? מישהו יגבה מתעש את עלות שיקום הקרקע בנחלת יצחק? ואם יגבה מתעש - הלא נשלם כולנו, בעלי תעש. אבל לאף אחד לא איכפת. ניחא. קשה יהיה להעניש את ראשי העיר תל-אביב שהלכו לעולמם בלי להתעניין בשאלות זיהום הקרקע והמים שבקרקע והאוויר שמעל הקרקע . אבל מה עם ראשי הערים הנוכחיים והעתידיים? מאחר שאנחנו חיים בעולם השלישי, לא הביוב יקבע מי ייבחר. ערפאת יקבע.