יוסי, ילד שלי מוצלח

בתחילת השבוע הבא אמורה הממשלה לאשר את מינויו של רו"ח גדעון ברלב למנכ"ל משרד הפנים. זהו אחד המינויים המעניינים שעורך השר אברהם פורז במשרדו, ואולי מהמעניינים במשק הציבורי בכלל. לכאורה, מינויו של רו"ח ברלב בא על רקע מינוי-תאום של רו"ח יוסי בכר למנכ"ל משרד האוצר. אלא שיש הרבה מאוד הבדל בין שני המינויים האלה, כמו-גם בין שני האישים עצמם.

מנכ"לות משרד האוצר שווה הרבה פחות ממה שהיא נשמעת, למי שאינו בקיא במערכת. מנכ"ל האוצר הוא למעשה המנהל החלש מבין המנהלים המכונים "פקידי האוצר". במשרה זו ישבו אומנם אישים כמו עו"ד יעקב נאמן, שבנה אחר-כך קריירה מפוארת, בין השאר בזכות הניסיון והקשרים שצבר. אלא שבשנים האחרונות התגמד מעמדו של המנכ"ל, לנוכח השפעתם הגוברת של החשב הכללי, ובמקרה המסוים הזה, לנוכח פעילותו האגרסיבית-מתוחכמת של הממונה על התקציבים, אורי יוגב.

למעשה, כל ראשי האגפים באוצר נהנים ממעמד ומתנאים של מנכ"ל משרד ממשלתי. לא במקרה, בכל פעם שהאוצר מתנגח עם מערכת הביטחון, למשל, או עם מערכות ממשלתיות אחרות, נמצא מי שמזכיר את עובדת ריבוי הסמנכ"לים באוצר וההוצאות הכספיות הכרוכות בכך.

בכר נהנה במשך שנים ממוניטין של איש אקדמיה ומנהל משרד מתון. לזכותו יש לזקוף את האופן שבו צלח עם משרדו את התרסקות רשת ארתור-אנדרסן. בקור-רוח, תוך הפעלת מערכת יחסי-ציבור מתוחכמת, הוא ניהל משא-ומתן לאיחוד/רכישה של משרדו עם המשרדים הגדולים בשוק. במשאים-ומתנים עם קונים פוטנציאליים, בכר הצליח להציג את הכלה המצולקת שייצג ככלה טהורה, שהקליינטים שומרים לה אמונים. עם ההבטחה הזו הוא יכול היה לנהל משא-ומתן מקביל עם משרד קסלמן וקסלמן ועם קוסט פורר את גבאי - ארנסט אנד יאנג.

לנתניהו היה חסר מועמד מתאים

זה לא הפריע לו לתת ליוסי בכר להזיע

בסופו של דבר, ובמפתיע, הלכה העסקה ליצחק פורר. השועל המנוסה שיתף פעולה עם יוסי בכר, והציג עצמו כל אותה עת כנעבעך חרישי. אלא שמאחורי המצגת הנעבעכית הזו חתם פורר, ועמו המנכ"ל הצעיר יחסית של המשרד, רונן בראל, על העסקה עם הכלה של בכר. חלק מהותי בעסקה היה השארתו של בראל כמנכ"ל המשרד. במילים אחרות, יוסי בכר היה צריך להתחיל לחפש מצנח-זהב, שהדרישה העיקרית ממנו היתה שיספק תעסוקה מרתקת. כי כסף הוא כבר מזמן לא הסיפור במקרה הזה, לפחות לכאורה.

חיפשו-חיפשו, עד שמצאו את משרת מנכ"ל האוצר. תפקיד מכובד, גם אם לא רב-עוצמה. שר האוצר, בנימין נתניהו, התקשה לאתר מועמדים ראויים למשרה הנכבדת. לא היתה לו רשימת שמות של כאלה שיתחרו על התפקיד, וגם מבין ראשי האגפים לא נמצא קופץ. מבין אנשי מרכז הליכוד וקרובי משפחתם היה קשה לאתר מועמד שיכבד את הקשרים המתפתחים בין נתניהו לבין קהילת העסקים המקומית. ואילו בקהילה עצמה לא נמצאו רבים שהיו מוכנים להתחיל לעלות לירושלים, כדי לשרת תחת שני שרי אוצר ושורה של ראשי אגפים בעלי עוצמה.

ככה התנדנדה לה משרת מנכ"ל האוצר במשך חודשים רבים, באין קופץ. מעת לעת קידמו אנשיו של נתניהו פרסומים וידיעות על המשרה המתפנה במשרדם. ראוי לציין ששמו של בכר הוזכר פעמים אחדות במהלך החודשים האחרונים, אבל נתניהו נתן לו להזיע עד שהעניק לו אותה.

השורה התחתונה: בכר יקבל את התפקיד. מי יודע, אולי ישכיל לנצח בזירה הכוחנית של מנהלי האגפים בירושלים. אחרי הכול, רבים מהם עתידים לעקוב אחריו בקנאה בלתי מוסתרת. הוא, את הצד הכלכלי שלו כבר סידר. עכשיו זה רק סיפור של כבוד ועניין. כך או כך, דבר אחד ברור - ליצחק פורר ולרונן בראל יהיה עכשיו ידיד טוב בירושלים. וזה, כשלעצמו, ראוי לתשואות.

למה לברלב להפוך למנכ"ל משרד הפנים?

הוא יכול היה להמשיך לעשות כסף, ולטפח את קשריו עם פורז

אבל השינוי המרתק באמת עתיד להתרחש דווקא במשרדיו של רואה-חשבון אחר, גדעון ברלב, שעתיד להתמנות למנכ"ל משרד הפנים. המנכ"ל הקודם, מרדכי מרדכי, הוא איש ש"ס, שמונה בשעתו לתפקיד על-ידי אלי ישי. הוא קיבל תפקיד משני של יו"ר החברה לפיקוח על תאגידי מים וביוב, ויישאר בתפקיד בכיר במשרד. כל השבוע דאגו אנשיו של אברהם פורז לחזק את הישארותו של האיש במשרת ניהול בכירה, כיוון שהוא איש מקצוע. יותר מכל דבר אחר, השארת מרדכי במשרד מעידה על סוג של בגרות פוליטית. פורז לא עורף ראשים באכזריות, גם לא של אנשי ש"ס. עוד מעט, ואפשר יהיה לקרוא לזה ריקוד קואליציוני בין אנשי שינוי לוותיקי ש"ס.

המנכ"ל החדש של משרד הפנים מגיע לירושלים מתוך חדוות עשייה אידיאולוגית, כמעט. רו"ח ברלב עומד בראש משרד רואי-חשבון המתמחה בשלטון המקומי, בעסקי נפט ועוד. לא רבים הם אנשי המקצוע המכירים את ליבת השלטון המקומי טוב יותר ממנו. במהלך 20 השנים האחרונות הוא רכש לעצמו מומחיות מקצועית במערכת החשבות, כמו-גם הבנה בצנרת התת-קרקעית, המובילה הן את הדם הנקי של המערכת והן את המזוהם.

ברלב יכול היה להמשיך לנהל את משרדו ולעשות הון נוסף בזכות קשריו עם שר הפנים, אברהם פורז. הוא חבר ותיק במפלגת שינוי. מישהו אחר במקומו היה הופך עצמו, למשל, לסוג של לוביסט במשרדו של השר החדש. לא מעט עורכי-דין מובילים ורואי-חשבון מוכרים עושים לביתם, בנותנם שירותי "לובינג" לקליינטים כאלה ואחרים. הם לא קוראים לזה לובינג, אבל בכנסת רגילים לראות באישים כמו עו"ד יעקב נאמן, עו"ד רם כספי, רו"ח משה ליאון ועו"ד משה שחל, סוג של לוביסטים הפועלים למען לקוחות נבחרים ועשירים. הם, מבחינתם, רק נותנים ייעוץ מקצועי. אבל מהם גבולותיו של ייעוץ מסוג זה?

כך או כך, רו"ח ברלב אמור היה לשבת במשרדו, וליהנות מקשריו העמוקים עם שר הפנים. אלא שבמקום זה, הפתעה. ברלב עוזב את העסקים לטובת כהונה ציבורית בירושלים. באופן מעשי, יש כאן אובדן הכנסות, שניתן להעריך בשבע ספרות בשנה. אבל ברלב אף פעם לא היה "איש רגיל".

ברלב נשבה בקסמה של ד"ש

ונעשה גזברה של המפלגה שתביא לשינוי

ברלב יליד תל-אביב, נשוי ואב לשתי בנות. תואר ראשון ושני עשה באוניברסיטת תל-אביב בחוגים לכלכלה וחשבונאות. לצדו למדו אז "אריות" ראיית-חשבון שהתפרסמו במהלך השנים: פרופ' יצחק סוארי, רו"ח יוסי שחק, שהיה נשיא לשכת רואי-החשבון, ורו"ח יאיר רבינוביץ'. הקשרים ביניהם, אגב, לא התאדו. אחרי בית-הספר לראיית-חשבון עשה ברלב תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים, ומשם המשיך לקורסים מתקדמים ב-NYU. בניו-יורק גם עבד בפירמה גדולה לראיית-חשבון.

באמצע שנות ה-70 הגיע פרופ' אמנון רובינשטיין למסע הרצאות בניו-יורק, כדי לקדם תוכנית שאפתנית להקמת מפלגה שתפיל את שלטון מפא"י-ד"ש. ברלב, שעמד לחזור לארץ, נשבה בקסם החלום לקדם מהפך פוליטי-חברתי בישראל. הוא הצטרף לתנועה החדשה והיה גזברה במהלך הבחירות הסוערות של 1977. את התרומות אסף מאנשים פרטיים, כמותר לפי החוק דאז. הערבויות שהציג בהתקשרויות אלה ואחרות היו ערבויות אישיות של פעילים מרכזיים. בין התורמים המפורסמים היו אז אנשי העסקים שפעלו בתנועה כמתנדבים, וביניהם סטף ורטהיימר, שלמה אליהו וכמובן אמנון רובינשטיין. אלא שעיקר ההכנסות הגיע דווקא מדמי-החבר הגבוהים ששילמו המתפקדים. כ-40 אלף חברים שהשתתפו בחלום הפלת מפא"י, שלשלו סכומים שערורייתיים, שבמונחים של היום שווים כ-1,000 עד 1,500 שקל, כל חבר.

ברלב סגר אז את ניצני עסקי הייעוץ הכלכלי שהקים, והקדיש את זמנו לגזברות המפלגה ולמטה הבחירות. מי שביקשו להחליף את הממשל הקיים בשל הסתאבותו, פעלו וגם הציגו עצמם אז כנקיים מרבב. כנראה שהיה אז סוג של תמימות, כי פטנטים של עמותות, ו"חברים למען" לא עברו. בעקבות הטראומה של מלחמת יום-הכיפורים, ד"ש יצאה להקים ישראל אחרת.

כשהתברר שד"ש זכתה ב-15 מנדטים והיא נהנית מעודפים ומתקציבים ניכרים, החליטה המפלגה להחזיר כמיליון לירות מכספי מימון המפלגות למדינה. מפלגת "שינוי", הנחשבת ליורשת של ד"ש דאז, נהנית גם היא מעודף תקציבי ניכר, בזכות בחירתם של 15 חברי כנסת. אלא שהיום, איש לא מעלה בדעתו להחזיר את הכספים העודפים לציבור.

קו ברלב

אדם ישר כסרגל מתאים לחיים הציבוריים?

במהלך השנים התנפץ החלום, ופעילותו הפוליטית של רו"ח ברלב הופסקה. הוא הקים משרד לראיית-חשבון, והחל להתמחות בשלטון המקומי. בלי קשר לשייכות פוליטית או נטייה מפלגתית, כמעט כולם עבדו עמו. המשרד היה לאחד המנגנונים המשוכללים שהשלטון המקומי רגיל להיוועץ בו. עם שני שותפים בכירים, המשרד מעסיק כ-80 עובדים. ברלב מכיר עשרות רבות של עיריות ומועצות מקומיות ואזוריות. הוא היה חבר בוועדות שונות, שטיפלו בנושאים מוניציפליים ואחרים. אין כנראה פוילעשטיק מוניציפלי שלא פגש. אם מישהו יכול להוביל מהפכה מהירה בשלטון המקומי, הוא האיש. הוא, שעזב את העסקים הפרטיים לטובת השירות הציבורי.

על ההחלטה לעזוב את המשרד ולקפוץ למים הציבוריים הגיבו בביתו בחיוך. גדעון ברלב אף פעם לא הלך עם העדר. בנעוריו היה שחקן כדורסל במכבי תל-אביב (נוער), מאוחר יותר התמחה בשיט קטמרנים. את דרגות הקצונה שלו (רב-סרן) קיבל במילואים. כל ימיו היה איש רעים להתרועע, אומרים גם ישר כסרגל. זה יכול להעלות תהיות באשר לתוחלת חייו בפרוזדורים הממשלתיים. בקרב חבריו הגיבו להחלטתו בהערכה חד-משמעית: האיש השתגע. "בגיל 59", השיב להם, "זה הצ'אנס האחרון שלי לעשות משהו בתחום המאקרו".

הרפורמה הגדולה של פורז

רו"ח ברלב צריך להיות הבולדוזר שיוביל אותה

הרפורמות המבניות ששר האוצר מקדם מעודדות כנראה גם את משרד הפנים להוביל רפורמות-עומק. במקרה הזה מדובר במערך השלטון המקומי, הקורס תחת קשיים כלכליים. העובדה שראשי הרשויות המקומיות לא שובתים רעב בצל משרדיהם של נתניהו ופורז בירושלים יכולה להיות מוסברת רק באופן אחד: הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות.

אלא שמותר להעריך כי מיד לאחר הבחירות הללו ייחשפו הגירעונות על סף פשיטת-רגל של רשויות מקומיות רבות. זו תהיה ההזדמנות להעביר את הרפורמות המבניות העמוקות ששר הפנים פורז מתכנן. הרשויות יצטרכו להתקצץ ולהתייעל, ויכולתו של השר לעקוב אחר חריגות ולפעול בהתאם - תגבר.

מצד שני, המשרד מתכנן להעניק לרשויות כלים מקצועיים לייעול המשק הכספי שלהן. לפי חוק ההסדרים של 2004, יוכלו הרשויות להקים תאגידים מיוחדים, שיטפלו בפרויקטים מוגדרים במסגרת משק סגור. התאגידים יוכלו להנפיק אג"ח מיוחדות לגופים מוסדיים או אפילו בבורסה. מצד שני, חובת הנאמנות של הדירקטורים של אותם תאגידים תהיה בראש ובראשונה לעירייה. עניין זה דורש שינוי חקיקתי ועוד יעורר זעם ומחאות.

בהתנהלות פוליטית ערמומית, עשוי פורז להעביר את התיקון בחוק עוד לפני הבחירות לרשויות המקומיות. כך ניתן יהיה להינצל ממסכת הלחצים הפוליטיים שיפעילו ראשי הרשויות, שירצו לשמור את נאמנות הדירקטורים להם-עצמם, ולא לתאגיד. במובנים רבים, זו עשויה להיות הרפורמה הגדולה של פורז. רו"ח גדעון ברלב הוא הבולדוזר הכי מעניין להובלתה.