הליכי הפקעת מקרקעין הינם ממושכים. ראשיתם באישור תוכנית בניין עיר, הקובעת
את הייעוד הציבורי של המקרקעין, וסופם בתפיסת חזקה ע"י הרשות המקומית ורישום
המקרקעין המופקעים על שם הרשות המקומית. דא עקא, הליכים אלו מתבצעים לעיתים
בעצלתיים, עד כדי כך שניתן להסיק, כי הרשות המקומית זנחה את מטרת ההפקעה. בעבר
הפסיקה דנה במקרים אלו של שיהוי רב בביצוע הפקעה, ואף ביטלה את ההפקעה עת התברר,
כי הרשות המקומית לא עושה מאום כדי לממש את ההפקעה. (ראה פסק הדין "שמואלזון"
לב(1) 281).
אך כנגד זה, הדין מחייב את בעל המקרקעין הנפגע מההפקעה לא לישון על זכויותיו,
ולא להיות נגוע בשיהוי רב מדי עד להגשת עתירה לביטול ההפקעה. מקרה מעין זה
התברר לאחרונה בפני השופט עודד מודריק, בבית משפט המחוזי בת"א, בעניין עת"מ
1238/03 שושנה צבאן ואח' ני עיריית הרצליה ואח'.
בעניין צבאן, העותרים הינם בעלים של קוטג' צמוד קרקע הרשום כתת חלקה בבית משותף,
הכולל מספר קוטג'ים צמודים. העותרים רכשו דירותיהם בשנת 1983. עת העותרים רכשו
את דירותיהם, היתה חלה על החלקה ת.ב.ע הר/ 1075, אשר יעוד חלק מהמקרקעין להפקעה
לצורכי ציבור, וזאת החל משנת 1975 עת התוכנית המפקיעה פורסמה בילקוט הפרסומים
וקיבלה תוקף.
בשנת 1989בנו העותרים בחצר ביתם בריכת שחיה לפי היתר בנייה שקיבלו מהעירייה,
אך הבריכה בפועל נבנתה בחריגה אל תוך השטח שהיה מיועד להפקעה. בשנת 2000, העירייה
פתחה בהליכים בבית המשפט לעניינים מקומיים. רק בפברואר 2001 השלימה העירייה
את מלאכת ההפקעה, ע"י כך שפרסמה בילקוט הפרסומים הודעה לפי החוק בדבר הקניית
השטח הציבורי לעירייה.
בעקבות כך, העירייה הגישה תביעת פינוי נגד העותרים, ובפשרה שהושגה הוסכם, כי
מבלי לוותר על טענות, יינתן פסק פינוי והעותרים יגישו עתירה לביטול ההפקעה,
וכנגד דעת העירייה, ניתן עיכוב ביצוע לפינוי לשישה חדשים. העותרים הגישו עתירה
לבית משפט המחוזי רק לאחר 4 חודשים מאז פסק הפינוי. המשיבות טענו, כי העתירה
נגועה בשיהוי רב באשר לא הוגשה במועד הקבוע לכך, קרי תוך 45 ימים וזאת לפי
תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א 2000.
השופט מודריק, בדחותו את העתירה, קובע, כי אכן העותרים נגועים בשיהוי רב מדי
בהגשת העתירה. השופט מודריק סבר, כי לכשעצמו היה בדעה כי המועד להגשת העתירה
צריך להימנות מ-1999, עת העירייה דרשה את הסתלקותם של העותרים.
העותרים טענו, כי פסק הדין של בית המשפט בדבר הפינוי הטעה אותם במובן זה, שסברו
שקבלו למעשה הארכת מועד של ששה חודשים להגשת העתירה, מאז שניתן פסק הדין.
השופט מודריק, בדחותו טענה זו קבע, כי הרשמת אשר נתנה את פסק הדין לא התכוונה
וגם לא הייתה מוסמכת לתת הארכת מועד, באשר זו מסורה לבית משפט לעניינים מנהליים
בלבד. השופט מודריק קבע, כי 6 החודשים הינם "עיכוב ביצוע" פינוי ולא "הארכת
מועדים".
בנוסף קבע השופט מודריק, כי העותרים רכשו את היחידה מהמוכרים, לאחר שההפקעה
פורסמה למתן תוקף, ועל כן המחיר ששלמו למוכרים שיקף את השטר החסר והמופקע.
כמו כן, אין ללמוד מהנסיבות כי העירייה זנחה את הליכי ההפקעה, עת העירייה עשתה
פעולות אחרות, כגון בניית דרך ובנייה ציבורית לפי התוכנית המפקיעה. כמו כן
השופט מודריק התייחס לחוסר ניקיון כפיים של העותרים בקובעו:
"העותרים נטלו את החוק בידיהם ופלשו ללא זכות לשטח הציבורי. לא רק השטח הציבורי
היה לרגליהם מרמס גם החוק היה בעיניהם כעפר הארץ (תהא הבריכה שבנו העותרים
יפה ומפוארת ככל שתהא, עשיית החוק ללעג מכערת אותה שבעים ושבעה מונים יותר
מן הקוצים והדרדרים שנרמסו תחתיה). מי שמבקש סעד של צדק מבית המשפט צריך לבוא
לבית המשפט בידיים נקיות. לא הייתי נותן את הסעד המבוקש, בנסיבות אלה, אפילו
מצאתי לו יסוד מסוים".
מכאן ניתן להסיק, כי גם על שיהוי בביצוע הפקעה מצד הרשות המפקיעה יש להגיב
בעתירה שאינה נגועה בשיהוי. תחילת הזמן (שהינה השאלה הקריטית במקרים אלו) מתחילה
מאותו רגע שעבר זמן רב מאז אישור התוכנית, ובעל זכות מקרקעין סביר אשר אינטרס
כלכלי וקנייני שלו נפגע - לא היה שותק.
במקרה של צבאן, השופט מודריק ראה בפסק הפינוי כמועד האחרון שממנו יש למנות
את הימים, כי לכולי עלמא הייתה ידועה, וגם לעותרים, עובדת ההפקעה וגם מידת
פגיעה בקניינם.
הכותב מתמחה בדיני מקרקעין, תכנון ובנייה וממ"י.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
