תנו לחברי הקיבוצים והמושבים להתפרנס

המאמר יוצר תחושה כאילו הקיבוצים והמושבים עומדים לקבל לידיהם הטבות מפליגות בדמות של זכויות בקרקע. התיאור הניתן במאמר רחוק מאוד מהמציאות. בניגוד לרושם הנוצר, החקלאים לא יקבלו כאן כל מתנה אלא ישלמו כסף רב תמורת זכות זו בדמי היוון, מס שבח ודמי השבחה, והנהנית העיקרית מהקמת איזורי התעסוקה תהיה קופת המדינה.

מתן האפשרות לקיבוצים ולמושבים להקים איזורי תעסוקה מחויבת המציאות להמשך קיומה של ההתיישבות בישראל. בשני העשורים האחרונים הרווחיות בחקלאות ירדה בצורה חדה. משנת 1988 ועד היום נפלטו מהחקלאות 60% מהעוסקים, והתהליך נמשך. מדובר בעשרות אלפי אנשים שצריכים למצוא עבודה חדשה. הם אינם מעוניינים להיות נטל על המדינה, אלא להמשיך להיות יצרנים כבעבר. מי שמבקש לשלול מהם את היכולת לפתח פרנסות חלופיות, צריך לדעת שהוא גוזר את דינם של יישובים רבים להתדרדרות כלכלית.

הצעת הפשרה של השר אהוד אולמרט בנושא הקרקעות החקלאיות היא הפתרון הסביר ביותר לתסבוכת אליה נקלעו ההתיישבות ותחום הנדל"ן, בעקבות החלטת בג"ץ מלפני כשנה. הצעת פשרה, מעצם טיבה, מותירה כל אחד מהצדדים בלי מלוא רצונותיו, אך בכל מקרה היא טובה מהמשך הקיפאון ההרסני.

היועץ המשפטי לממשלה, המבקש להותיר את החקלאים חסרי כל, ללא קרקעות וללא מקור הכנסה חלופי, עלול להביא לכך, שבפועל אף דונם של אדמה חקלאית לא יימסר לשינוי ייעוד. המדינה תמצא עצמה שבתיאוריה יש לה קרקעות רבות, אך בפועל היא אינה יכולה לעשות בהן שימוש.

במקום לנסות לזנב כל העת בכבשת הרש של החקלאים, מוטב שהרשויות ישקיעו את המאמצים בשיווק נכון של הקרקעות. יש לזכור, שמכל שקל המתקבל משינוי ייעוד קרקע, נהנית המדינה מלמעלה מ-80 אגורות, בדרך של תשלום ישיר או מיסים, כך שצריך להיות לה עניין לסייע לתהליך ולא לפגוע בו.

על-פי נתוני משרד השיכון, במהלך שלוש השנים האחרונות הצליח המגזר הפרטי לשווק כמחצית מהקרקעות לבנייה, וזאת על אף שהוא מחזיק רק ב-5% מהקרקעות במדינה. הדבר מעיד על אוזלת היד של מערכת השיווק של מינהל מקרקעי ישראל - ובה יש להתמקד.

פשרת אולמרט קובעת כלל חשוב, שקיבוצים ומושבים, שהיו בעיצומו של תהליך הפיתוח וכבר נכנסו להשקעות והתחייבויות כלכליות, יוכלו להשלים את התהליך על פי הכללים שהיו באותה עת. זוהי החלטה הוגנת על פי כל כללי הצדק הבסיסי. לא יתכן שאזרחי המדינה יפגעו משינוי רטרואקטיבי של חוקים.

לגבי הקיבוצים והמושבים שטרם נכנסו למסלול ההרחבה והפיתוח, קובעת הצעת הפשרה את הכללים שלפיהם הדבר יבוצע, בהתאם להחלטה הקודמת של בג"ץ. פשרת אולמרט מאופיינת בראייה כלכלית מפוכחת.

ברור לכל אדם סביר, שהחקלאים זכאים וראויים לפיצוי על אובדן מקור פרנסתם בעת מסירת האדמות. אף חקלאי לא יוותר על אדמתו תמורת נזיד עדשים, ועוד לא קמה הממשלה שתחליט לזרוק חקלאים בכוח מאדמתם. רק פשרה שתהיה מקובלת על שני הצדדים תהיה ישימה.

אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית, ששבו ועתרו לבג"ץ נגד פשרת אולמרט, אינם מבינים, שבעיכוב הבנייה והפיתוח הם גורמים נזק דווקא לאותן שכבות שהם מתיימרים לייצג. כאמור, המדינה היא הנשכרת העיקרית משינוי יעוד קרקע. בתקופה שבה התקציבים החברתיים מקוצצים בחדות, מדובר בתוספת תקציבית משמעותית, שתוכל, אם תופנה ליעדים המתאימים, להקל מעל המצוקה של השכבות החלשות. על כולנו, חברי מושבים וקיבוצים ופעילים חברתיים, להתאחד תחת הדרישה, שהכספים אכן יגיעו ליעדים החשובים.

מדינת ישראל אינה נמצאת במצב שבו ניתן להמשיך בפולמוס אינסופי על הקרקעות החקלאיות. בטבע אין ריק. בעוד אנו מכלים את כוחותינו במלחמות פנימיות, הולכות ונקבעות עובדות, ושטחים גדולים נכבשים על ידי פולשים לקרקעות, שבג"ץ מעניין אותם כקליפת השום. די לנסוע בכבישי הנגב או הגליל כדי לראות את הדברים הלכה למעשה. עלינו לתפוס עצמנו במהירות בידיים ולחזור לתנופת הבנייה והפיתוח, שאפיינה את הציונות בעשורים הראשונים.

הכותב הוא מנכ"ל ברית פיקוח וחבר קיבוץ גליל ים.