"רוב הזיהום שיוצרות תחנות הדלק מוגבל בהיקפו ואינו מתפשט למרחק רב"

כך עולה מסקירת מנהלת האגף לאיכות מים בנציבות המים, שרה אלחנני, על הזיהומים המאיימים על אקוויפר החוף. הסקירה פורסמה בבטאון נציבות המים "אגמית".

מהסקירה עולה, שבעוד שבמהלך דליפה של צינור עלולים להישפך לקרקע מאות מ"ק של דלק בזמן קצר מאוד, דליפה מתחנת דלק מוגבלת הרבה יותר בהיקפה ובעוצמתה.

מהנתונים עולה, כי אורך קווי ההולכה בארץ כ-1,400 ק"מ. בארץ 19 חוות מכלי דלק בנפח כולל של עשרות אלפי מ"ק, שני בתי זיקוק גדולים באשדוד ובחיפה, תחנות כוח, 837 תחנות דלק ציבוריות, מהן 280 הממוקמות מעל לאקוויפר החוף, וכן תחנות דלק פנימיות ומכלי דלק תת קרקעיים בהם נעשה שימוש בחקלאות, בתעשייה ובצבא. המסקנה מכך היא אחת - הדלק מהווה פוטנציאל עצום לזיהום מי התהום.

עוד עולה מהנתונים, כי 39% ממקרי הדליפה התרחשו עקב פגיעה של צד שלישי, 40% מהפגיעות התרחשו בעקבות כשל מכני אנושי ו-19% מהדליפות הן תוצאה של קורוזיה במתקן הדלק. כיום מטפל אגף איכות המים בנציבות המים ב-19 מתקני דלק בהם התרחשו דליפות, מהן 16 דליפות בתחנות דלק ושלוש דליפות במכלי דלק ובצנרת להולכת דלקים.

לדברי אלחנני, כאשר מתגלה זיהום דלקים במי תהום, עורכת הנציבות סקר להערכת היקף הזיהום בקרקע ובמי התהום. לאחר איתור הזיהום נערך סקר להערכת הסיכון למי התהום, וסקר להערכת הפגיעה האפשרית לבריאות הציבור. בשלב האחרון מתבצע שיקום, אם הוא נדרש, או שמוקם מערך ניטור כדי לוודא שהזיהום אינו מתפשט.

בתחנות חדשות ובאזורים רגישים דורשת הנציבות קידוחי ניטור כתנאי להקמת התחנה, כדי לוודא שהיא אינה מוקמת במקום רגיש.

אלחנני מדגישה, שלמרות פוטנציאל הזיהום הגדול של תחנות הדלק, בפועל רוב הזיהום שהן יוצרות מוגבל בהיקפו, והוא אינו מתפשט למרחק רב. לטענתה, בדיקות שנערכו בארץ ובארה"ב הוכיחו שבמרבית המקרים הזיהום לא חרג מגבולות התחנה. למרות זאת, לדעתה, חשוב לאתר את הזיהום מוקדם ככל האפשר, לטפל בו בטרם יתפשט, ובכך לצמצם את עלויות השיקום עד כמה שאפשר, שהן גדולות ולא תמיד יעילות. להערכתה, ברוב המקרים ניתן לטפל בזיהום מבלי לגרום לנזק ממשי למקורות המים.

אלחנני דוחה את טענות המשרד לאיכות הסביבה והארגונים הירוקים, לפיהן ליטר אחד של דלק יכול לזהם מאה אלף ליטר מים. לדבריה, אמירה זו נכונה באופן תיאורטי בלבד, והיא מטעה ביותר. "ליטר אחד של דלק הנשפך לקרקע לא יגיע כלל למי התהום", אומרת אלחנני, "באקוויפר החוף צריך לשפוך מאות ליטרים של דלק, כדי שטיפה אחת אכן תחלחל למי השתייה". גישה זו אינה מקובלת על ארגוני הסביבה, שלטענתם יש למנוע את כל הזיהומים ולהגביר את האכיפה על תחנות דלק ומפעלים.

"הגישה שלנו לפעילות מתקנת מביאה בחשבון את הסיכון הממשי למקורות המים, ספציפית לכל אתר", אומרת אלחנני. "גישה זו מתחשבת במגבלות המשאבים וממליצה על פתרון אופטימלי לאתר, היא אינה מחייבת שיקום מוחלט בכל מחיר או ערכי סף קבועים מראש לריכוזי מזהמים בקרקע ובמי התהום. גישה זו מקובלת גם בארה"ב".