ההסדר של בבא אלעזר

בשיכון ה' בבארשבע מתגורר הרב אלעזר אבוחצירא, בן למשפחה הידועה של רבנים יוצאי מרוקו (שסיפקה גם שר אחד, אהרון אבוחצירא), המוכר יותר בכינויו "באבא אלעזר". ב4 בבוקר טובל הרב במקווה שבביתו ומתיישב ללמוד. אחרי התפילה הוא לומד עוד כמה שעות ומקדיש זמן גם לפעולות צדקה ותמיכה בנזקקים.

ב7 בערב מתחיל הרב אבוחצירא לקבל את שוחרי פניו, המבקשים את ברכתו. כל אורח יוצא כאשר בידיו עוגיה ובקבוק מים שזכו לברכה. 300400 איש מגיעים לשם מדי לילה, עד 4 בבוקר למחרת, אז מתחיל שוב הרב את סדר יומו. לשינה הוא מסתפק בשעות בודדות פה ושם, כאשר לעיתים ראשו פשוט נשמט על חזהו בזמן הלימוד.

אז ממה בדיוק מתפרנס ה"בבא אלעזר"? חוקרי מס הכנסה, אשר ביקרו מספר פעמים בביתו, הגיעו למסקנה שהוא למעשה מנהל עסק של מכירת ברכות וקמיעות. ולא סתם עסק, אלא עסק גדול מימדים של עשרות מיליוני שקלים בשנה. שהרי מי שמבקש את ברכת הרב, יודע להוקיר אותה ולהביע את הוקרתו לא רק במילים. בין המבקרים בחצרו נמנים יהודים עשירים מחו"ל, שלעיתים קופצים ארצה רק כדי לקבל את הברכה - והתמורה בהתאם.

מס הכנסה היה הגורם השלטוני השני אשר חשד שמעשים בלתי כשרים מתחוללים באותה "חצר". לפני מספר שנים פתחה המשטרה בחקירה נגד הרב, בחשד לכאורה לסחיטה של טובות הנאה וכספים ממבקשי ברכתו. אחרי כמה שנים של חקירה, במהלכן נחקר ה"בבא אלעזר" עצמו, הגיעה הפרקליטות למסקנה שאין ממש בחשדות וסגרה את התיק. אבל למס הכנסה היו, כאמור, חשדות משלו.

לאור ממצאי מחלקת החקירות, הוציאה הנציבות לרב שומה עלפי מיטב השפיטה בסך 100 מיליון שקל למספר שנים. מדובר כמובן בהכנסה החייבת; המס בגינה עשוי היה להגיע ל4050 מיליון שקל. ההליך, חייבים לומר, היה כולו אזרחי, אבל עדיין גרם להרבה מאוד דאגה בסביבתו של הרב.

שורה ארוכה של מייצגים, מהשורה הראשונה בארץ, ביקשו לטפל בבעיה הכבדה, שלצידה שכר טירחה נכבד. בהקשר זה מוזכרים בין היתר שמותיהם של עו"ד יעקב נאמן, עו"ד ורו"ח אודי ברזילי ואחרים. כמה מהם החלו לעבוד עבור ה"בבא אלעזר", אחרים ניסו להפריע להם, והיו מי שרק יצרו את הרושם שאוטוטו הם מקבלים את התפקיד. אלא שבסופו של דבר הוטלה המשימה על שניים: עו"ד פרופ' דוד גליקסברג, מומחה למיסים, ורו"ח ראובן שיף, ראש משרד שיףהזנפרץ.

הטיעון של השניים היה פשוט: זה לא עסק. לדבריהם, הרוב המכריע של מקבלי הברכה כלל אינם משלמים תמורתה, ואיש אינו מתבקש להשאיר כסף בצאתו מחדרו של הרב. מי שכן נותן כסף - עושה זאת כתרומה של רצון טוב. אי אפשר לומר שזוהי מתנה שהרב אבוחצירא ממתין לה, בדומה לתשלומים הניתנים לרבנים העורכים חופות, שכן - כאמור - אפשר בהחלט לקבל את אותה ברכה חמה ולבבית גם בלי לשלם ולו אגורה אחת.

פרנסתו של הרב, טענו גליקסברג ושיף, היא מהריבית על הפקדת הכספים שהוא קיבל בעבר. בניגוד לרבנים אחרים, אשר לא בהכרח הפקידו את כל כספם באפיקים גלויים, ה"בבא אלעזר" שם את הכל בבנק, וכל אחד יכול לראות בדיוק מה והיכן יש לו.

הפרשה נמשכה קרוב לשש שנים. החקירה החלה בימיו של דורון לוי כנציב, עברה את שלוש שנותיו של יוני קפלן ומגיעה לסיומה קרוב לשנתיים לאחר מינויה של טלי ירוןאלדר. האחרונה, אומרים גורמים המקורבים לנושא, היתה היחידה בעלת האומץ לומר: צריך לחתוך לכאן או לכאן - או שהולכים למשפט או שמגיעים להסכם.

הרב ומייצגיו, מצידם, היו משוכנעים שהם יזכו במשפט, משום שכאמור לשיטתם לא מדובר בעסק. אבל החשש מפני הפרסומת השלילית, כמו ההשלכות הלאנעימות של כל הפרשה על עצביו של ה"בבא אלעזר", הביאו אותם להסכים לעיסקה.

העיסקה קבעה כך: קודם כל, הרב אינו מודה בדבר ומשלם תחת מחאה. התשלום יהיה 15 מיליון שקל לקופת המדינה ועוד 5 מיליון שקל למטרות צדקה, כאשר נקבע במפורש שהכסף לא יינתן לשום גוף הקשור אליו במישרין או בעקיפין. שנית, בנוגע לתשלומי המס מכאן ולהבא, תפנה הנציבות אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיקבע כללים ברורים בנוגע למיסוי הכנסותיהם של רבנים מתרומות וכדומה. מה שייקבע לגבי כולם - יחול גם עליו.

בינתיים, תקים חצרו של ה"בבא אלעזר" עמותה שהיא אשר תקבל את כל התרומות ותוציא קבלות מסודרות. ייתכן שהפיתרון יהיה הפיכתו של הרב לשכיר של העמותה, כך שהוא ימוסה כמו כל שכיר אחר. מובן שהדבר יהיה כפוף להוראות חוק העמותות, המגביל את הסכומים שיכולה עמותה לתת כמשכורות ובמיוחד לבעלי עניין בה.

הסכום הגדול אותו הסכים הרב אבוחצירא לשלם, ו"הוא לא היה צריך לקחת הלוואה כדי לממן את התשלום" כדברי מקור יודע דבר, מלמד שההכנסות אכן היו עצומות. מקורבי הרב מדגישים, שהוא עצמו חי בצינעה ומרבה בסיגופים. אבל, כאמור, יש לו מהיכן לשלם סכום נכבד שכזה.