ג'וני גיטאר

באמת, המון המון זמן. משהו בסביבות השנים הראשונות של הסיקסטיז, כשג'וני קאש, "האיש בשחור", האלביס פרסלי מארקנסו, כמעט שרף את הקריירה המבטיחה שלו ואת חייו ממש, בהתמכרות כבדה לסמים, לאלכוהול.

שריפה ממשית, של יער ענק במערב ארצות-הברית, הכניסה אותו בפעם הראשונה לכלא. הפעם השנייה היתה בעוון הברחת סמים (שנמצאו בתוך הגיטרה האקוסטית, כמה רומנטי).

בפעם השלישית שג'וני קאש ראה כלא, זה היה כבר מהצד השני של הסורגים, על הבמה, בהופעה מיוחדת לאסירים. אלבום ההופעה הזה, "ג'וני קאש בכלא פורלסום" (1968) הפך, אגב, למצליח ביותר שלו אי-פעם.

אבל זה היה כבר אחרי שהוא פגש את ג'ון קארטר. זו האשה שהוציאה את קאש מההתמכרות הקטלנית, והחליפה אותה בהתמכרות אחרת, לנצרות עמוקה ופונדמנטליסטית, מהולה במעורבות חברתית אדוקה.

זו האשה שהצילה את הקריירה של קאש בשיר הפופ המיתולוגי "Ring Of Fire", שכתבה בשבילו בשותפות עם מארל קילגור, שהצילה את חייו בתקופה ההרסנית ביותר שלו בנאשוויל, ושנישאה לו מאוחר יותר.

ג'וני, במחווה דרומית, הציע לה נישואין, במהלך קונצרט ב-1968. לפני ארבעה חודשים ג'ון קארטר הלכה לעולמה, בעקבות סיבוכים אחרי ניתוח לב שעברה. ג'וני, במחווה דרומית, מיהר ללכת בעקבותיה. המונח הרפואי שפורסם בעקבות מותו, בחודש שעבר, היה סיבוכים במחלת הסוכרת.

ג'וני קאש מעולם לא היה שוס מסחרי אדיר בתחילת דרכו, דוגמת מותגי פופ, רוק וקאנטרי אחרים כמו אלביס, לנון או דילן. התפוקה שבה הוא הנפיק להיט אחר להיט לצמרת מצעדי הקאנטרי האמריקני, היתה זמן המפץ הגדול של תרבות הצעירים. אלביס, לנון ודילן הפכו אותה על ראשה, בלי להשאיר אבן על אבן.

כך שג'וני קאש, פולק-מאן דרומי מסורתי, האיש שכל מה שבאמת רצה היה לשיר גוספל, נשאר מחוץ למשחק הגדול, מחוץ לניו-יורק, מחוץ לאמריקה החדשה, שהחלה משווקת עצמה במרץ כעמוד-האש של העולם החופשי, המודרני.

מאוחר יותר, בשנות ה-70 וה-80, כשהקאנטרי התמתק, התמסחר והתחיל למכור מיליונים, המתודה של ג'וני קאש כזמר-כל-האנשים, חמוש בגיטרה אקוסטית ושליחות חברתית עמוקה, הפכה אותו לגמרי לא רלבנטי.

אבל היה לו קול שהוא מותג. עמוק, גברי, הקול שמרלבורו בנתה עליו אימפריה. והיה לו לוק שהוא מותג. המראה של הגבר להתחתן איתו ולדהור יחדיו לעבר השקיעה או אל המלחמה הצודקת הבאה.

והיה לו הבושם המיוחד הזה של רוקנרולר מחוץ לחוק, החריקה העצמאית האפלה והגאה הזו, שהפכה גם את השירים המתוקים והתמימים ביותר שג'וני קאש כתב וביצע, למשהו שאתה שומע בשביל להיזכר בפעימת הלב האבודה של חייך. בפעימת הלב של חיים אמיתיים. בפעימת הלב של דיבור אמיתי.

כך שג'וני קאש מת, כשסצנת הרוק החדשה, אלפים ורבבות של צעירים - שלא היו שם בימי "I Walk The Line" ו-"A Boy Named Sue" - הולכים ומתחברים אל פעימת הלב הייחודית, הכנה, שהוא משדר.

תרמה לכך סדרת האלבומים הנהדרת "American Recording", שקאש הוציא במהלך עשר השנים האחרונות בהפקת ריק רובין. הקשבתי הערב שוב ל"Hurt", שיר של הניין אינץ' ניילס, שהאיש בשחור, הסבא-רבא של הניין אינץ' ודומיה, מבצע באלבום הרביעי בסדרה - "The Man Comes Around". ובכן, קולו המפואר זקן, רועד בקצוות. הוא שר את השיר. ומי ששר את השיר, באמת שר את השיר - תודה רבה על חייו.