זה שיוצא וזה שנכנס?

דירקטוריון חברת החשמל הגיש השבוע לבית המשפט העליון את תגובתו לבקשת היועץ המשפטי לממשלה להוסיף ולדון בעתירה בעניין השעייתו של יורם אוברקוביץ' ז"ל. הדירקטוריון מבקש מבג"ץ לדחות את בקשת רובינשטיין ולמחוק את העתירה.

הנימוק: בית המשפט אינו דן בעתירות תיאורטיות אלא במקרים חריגים ומוגדרים, שאינם מתקיימים בנסיבות הנוכחיות. עו"ד אלי זהר, החתום על התגובה יחד עם עורכי הדין אהרן מיכאלי ויהודה רוזנטל, מדגיש כי ההפרדה שמבקש רובינשטיין לעשות, בין עניינו האישי של אוברקוביץ' שלא יטופל בשל מותו לבין העניין העקרוני של הדחת יו"ר ועד עובדים המואשם בפלילים, אינה אפשרית.

"בתגובתו של היועץ המשפטי לממשלה הנכבד", מתנסח זהר בזהירות המתבקשת ממעמדו, "אין כל נימוק או הסבר, מה הבהילות או הדחיפות הקיימת לקבוע הלכה...דווקא בעתירה העוסקת בעניינו של אדם שנפטר. מדוע לא ניתן לחכות להזדמנות אחרת מתאימה, רלוונטית, ממשית שבה תידון עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה ותיקבע בה הלכה".

יש לא מעט אנשים, במיליה המשפטי ומחוצה לו, המסכימים עם עמדתו של זהר. היועץ המשפטי לממשלה ספג לא מעט ביקורת על ההתעקשות, שנדף ממנה איזו קטנוניות צדקנית, להמשיך את העיסוק בהשעייתו של אדם מת. אבל מה שעושה את המסמך, שהוגש השבוע לבית המשפט, למרתק הוא העימות העקרוני בין היועץ המשפטי היוצא, אליקים רובינשטיין, לבין המועמד המוביל לרשת את כיסאו, אלי זהר. במיוחד נוכח העובדה שהעימות הזה מחייב את זהר לפרוש ולחדד את תפישת עולמו המשפטית ציבורית.

דירקטוריון חברת החשמל החליט בזמנו שלא להיענות לדרישת היועץ המשפטי לממשלה להשעות את אוברקוביץ', בהסתמכו על חוות דעתו של זהר שקבע כי הדירקטוריון אינו כפוף למרותו של רובינשטיין. בהתייצבו בפני הבג"ץ נדרש זהר לנמק את הקביעה הזו. לצורך כך, ואולי גם בשל הרגישות המיוחדת נוכח מעמדו הציבורי, מוצא זהר לנכון לפרט את תפישתו אשר למעמדו וסמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה.

זהר מתמקד, מטבע הדברים, בתחום הייעוץ לרשות המבצעת. הוא קובע כי היועץ המשפטי מופקד על שמירת האינטרס הציבורי ומדגיש כי "חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את כל רשויות השלטון אשר צריכות לפעול על פיה ולא לסטות הימנה ימין ושמאל". אלא שבהמשך הוא מאבחן את חברת החשמל, כחברה ממשלתית, מכל יתר רשויות השלטון וקובע כי חברה ממשלתית מחויבת לפעול על פי חוות דעתו של היועץ המשפטי שלה, ולא על פי חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה.

חוות דעתו של היועץ המשפטי של החברה, על פי זהר, אמנם אינה יכולה להיות "מנותקת מעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר כאמור לעיל, הנחיותיו מחייבות את כל רשויות השלטון". אבל לגישתו, לאחר שהביא בחשבון את מדיניות היועץ המשפטי לממשלה ונתן לה משקל ראוי, אין היועץ המשפטי של החברה כפוף אליה והוא יכול לגבש עמדה אחרת, חולקת. עמדה זו היא הקובעת מבחינתה של החברה הממשלתית.

הנימוקים שמביא זהר להצדקת תפישתו: אם היתה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את החברות הממשלתיות כי אז לא היו מתקיימים סכסוכים משפטיים בין המדינה לבין החברות הללו. המציאות, שבה מתקיימים סכסוכים כאלה ואף מגיעים לבית המשפט, מוכיחה, לתפישתו, כי בפרקטיקה אין חברות ממשלתיות כפופות להחלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה.

גם העובדה שחברה ממשלתית אינה מיוצגת בבית המשפט על ידי היועץ המשפטי לממשלה אלא על ידי עורכי דינה מחזקת את גישתו זו. "אין זה מתקבל על הדעת כי חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה תחייב את החברה הממשלתית גם אם עמדת יועציה המשפטיים של זו שונה מעמדתו. טול, דרך משל, מצב דברים בו כופה היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו על החברה הממשלתית, ולאחר מכן עומדת החלטתה של החברה למבחן שיפוטי. הייתכן שבמקרה כזה תיוצג החברה הממשלתית על ידי יועציה המשפטיים אשר יאלצו לתמוך בעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה המנוגדת לעמדתם?" תמה זהר.

בהמשך מתייצב זהר לימינו של נשיא העליון בדימוס, מאיר שמגר, כשהוא מצטט את החלק בדו"ח ועדת שמגר הממליץ, כי במקרים של חילוקי דעות בין היועץ המשפטי לממשלה לרשות שלטונית יאפשר היועץ לרשות ייצוג עצמאי בבית המשפט. זאת כאשר אין מדובר באי חוקיות ברורה וגלויה שכן "כבר אירע שבית המשפט לא אימץ את גישת היועץ המשפטי לגבי פרשנותו הראויה והנכונה של הדין". המלצותיה אלו של ועדת שמגר שנויות במחלוקת ואינן מקובלות, בין השאר, על פרקליטות ומשרד המשפטים, החוששים כי ישמשו פתח להחלשת מעמדו של היועץ.

2. אדלר רב עם השופטים בגלל נציגי הציבור

יותר ממאתיים נציגי הציבור בבתי הדין לעבודה מילאו ביום שלישי השבוע את אולם הכנסים של מלון דן פנורמה בירושלים. הגיל הממוצע: חמישים פלוס. הרוב המוחלט גברי. מדגם מקרי בקהל העלה קבלן שיפוצים, עובד סוציאלי, מזכירה, בעל חברת מחשבים ועורך דין שפרש מזמן לפנסיה. אנשים מהיישוב שנשלחו לכהן לצד השופטים המקצועיים בבית הדין לעבודה כדי לחבר את המשפט למציאות בשטח. 450 שקלים, זה השכר שהם מקבלים עבור יום עבודה שיפוטי.

הכנס, במהותו, היה כנס התחזקות. שבועות ספורים אחרי שפקידי האוצר המליצו להיפטר לאלתר מנציגי הציבור בבתי הדין לעבודה, בטענה שתועלתם קטנה ועלותם גדולה, התכנסו נציגי הציבור לכנס בן יומיים שכולו אמונה בצדקת הדרך.

המארגנים, לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, הממליצה על הנציגים מטעם המעסיקים, וההסתדרות, הממליצה על הנציגים מטעם העובדים, דווקא ניסו להוכיח שהם פתוחים לביקורת. כך למשל הודיעו על שינוי הקריטריונים למינוי נציגי ציבור חדשים. מעתה, לא יהיה די בהשכלה תיכונית אלא תידרש השכלה אקדמית וגם ניסיון ממשי ביחסי עבודה או דיני עבודה. אבל הקהל באולם קיבל את ההצעות הללו בחוסר סבלנות מופגן. "אני מסתכל סביב ורואה קהל עם רמה השכלתית ואחרת גבוהות מאוד", הגן נציג הציבור אברהם דותן על הקולגות וזכה למחיאות כפיים. "אם אני זוכר את המקרים מהעבר של נציגי ציבור בני 80 שנרדמו על הדוכן באולם הייתי אומר שהיום יש לנו נציגים מצוינים".

גם הנואם המרכזי במושב הפתיחה, נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט סטיב אדלר, הסכים למסקנה הזו. כניסתו של אדלר לאולם לוותה במבוכה גדולה כשהסתבר שיד נעלמה הניחה על השולחן החגיגי שבכניסה, ממש לצד התוכניה ורשימת המשתתפים, ערימה גדולה של חוברות ובהן קטעי עיתונות המתעדים את הסתבכותו של אדלר בפרשת הדוקטורט שלא היה. אדלר עצמו הספיק לקבל לידו חוברת כזו, שנאספה בהיסח הדעת יחד עם התוכניה, כשהמארגנים קלטו מה קורה וחטפו את החוברות אל מחוץ לאולם. ראיתי את אוריאל לין מגיע עם פאה ומשקפיים ומניח אותן פה, התחכם אחד מנציגי הציבור. לין, צריך לומר, בכלל לא היה שם אבל הקהל אהב את הבדיחה.

אדלר דיבר על האחריות הציבורית, המחייבת את נציגי הציבור להגיע לדיונים שנקבעו להם, ולא לגרום לבזבוז זמן שיפוטי יקר. חוץ מזה ביקש מהם אדלר לבוא מוכנים לדיונים. "אתם מקבלים את התיקים מראש", אמר אדלר, "תקראו אותם".

"הפסקתם לשלוח אותם", צעק לו מישהו מהקהל.

הסתבר שבתי הדין לעבודה שולחים לנציגי הציבור את התיקים בדואר. "רק שלפעמים התביעה מוגשת יום קודם או שהצדדים מגישים ספר ולא תביעה ואז אי אפשר לשלוח בדואר", הסביר אדלר את מקור התקלה. "אז אני מציע שבמקרים כאלה תבואו לפחות שעה קודם לקרוא את התיק כמה שאפשר".

"אין איפה לשבת ולקרוא", צעקו לו מהקהל.

נציג הציבור מייק לוין קיבל את רשות הדיבור. "צריך לומר את האמת, שברוב המקרים ההשפעה של נציגי הציבור קטנה מאוד. ברוב המקרים הם מקבלים את דעתו של השופט כמעט ללא עוררין. צריך לדבר על האינטרקציה בין השופט לנציגים, להתמודד עם הבעיה לא להדחיק אותה".

הקהל מחא כפיים. אדלר, בחיוך, אמר שהניסיון שלו מוכיח שנציגי ציבור דווקא מוכנים לחלוק על דעתם של השופטים ואפילו לכתוב דעות מיעוט. "אני עצמי נתקלתי בתיקים כאלה שהגיעו לבית הדין הארצי לעבודה", אמר.

"כמה תיקים כאלה ראית בשנים האחרונות?", עפה הערת ביניים מהאולם, "אחד? שניים?"

"תראו", אמר אדלר, "עם חלק מהשופטים יש לי בעיות. אני רב איתם הרבה בעניין נציגי ציבור. יש מחלה בארץ, גם אצל שופטים, שלא רוצים לשמוע את הצד השני. יש שופטים, אני לא יכול להכחיש, שחושבים שהם לא צריכים נציגי ציבור, שהם יכולים בלי וזה יהיה יותר טוב. אני פועל ככל שאני יכול להסביר להם שאני חושב שנציגי ציבור זה מאוד חשוב".

3. רובינשטיין מתערב בתביעת הדיבה של בניזרי

בשבוע שעבר נרשמה התפתחות יוצאת דופן במשפט הדיבה שהגיש ח"כ שלמה בניזרי נגד השבועון "כל העיר". בניזרי תובע מהעיתון חצי מיליון שקלים בגין כתבה של העיתונאי גידי וייץ. הכתבה, שכותרתה "הפגישה הלילית", ייחסה לו ניסיון לתיאום עדויות במהלך חקירה משטרתית שהתנהלה נגדו בחשד לקבלת שוחד. בניזרי מכחיש.

בשנה האחרונה מתברר התיק בפני השופט נעם סולברג בבית משפט השלום בירושלים. בשבוע שעבר אמור היה להיפתח שלב ההוכחות וגם חוקרי יאח"ה, החוקרים את הפרשה מאז ועד היום, קיבלו זימון למסור עדות מטעם העיתון. הזימון הזה הקפיץ את צוות החוקרים. רק זה חסר להם שפרטי החקירה והחשדות ייפרסו בבית המשפט, והכל בנוכחות החשודים.

כך קרה שבבוקר הדיון הופיעה בבית המשפט פרקליטה מפרקליטות ירושלים והגישה נייר בחתימתו של פרקליט המחוז משה לדור. לדור, בשם היועץ המשפטי לממשלה, ביקש מבית המשפט לעצור את שלב ההוכחות. הטעם: החשש משיבוש החקירה. "המעורבים שנחקרו במסגרת חקירה זו, ובכללם התובע, התבקשו להימנע מלשוחח בינם לבין עצמם או עם אחרים על עדותם או תכניה ולפגוע בכל דרך, ישירה או עקיפה, במהלכה התקין של החקירה", כותב לדור "...החקירה, על היבטיה השונים והטיפול בפרשה זו טרם הגיעו לכלל סיום וממילא העיסוק בפרשה והפצה מלאה או חלקית של תכניה עשויים לגרום נזק. לעניין זה מבקש היועץ המשפטי לממשלה לבסס בקשתו, בין היתר, על הערכה כי מבחינת התוצאה המעשית, פגיעה או נזק, כאמור, עלולים להיגרם בין שמידע כאמור יימסר ויופץ בין המעורבים מחוץ לכתלי בית המשפט ובין שיימסר במהלך שמיעת ראיות בתוך אולם הדיונים. בדומה, עשוי להיגרם נזק לטיפול בפרשה אם למעורבים בה, שהם בחזקת חשודים, יגיע מידע כאמור...".

סולברג דחה את המשך הדיונים לאמצע נובמבר. *