אשירה לאוסמה בן לאדן לאוסמה בן לאדן אשיר זה הגבר ראה עושר בגבורתו בן הזקונים
אשר עם חבר אחיו העשיר והמה כולם רואי פני מלך במסיבו אשר צלחה דרכם נוער ולא
חסר שולחנם מאום אך אוסמה צעיר עשרים אחיו ואחיותיו הוא היחיד בם אשר מאס הבלי
עולם גפופי שגל יבזה עם משכבי עלם וחלקת לשון חנפים מהללי תקשורת וקנו בסלע
שם (מתוך "אשירה לאוסמה בן לאדן" מאת אהרן אמיר, שנכתב ופורסם לפני הפיגוע
בתאומים) קפטן נמו הנסיך דקר שלא נפל בקרב של בני עמו כנגד הבריטים שב להרי
בונדלקונד. הוא היה חדור שנאה לעולם התרבותי וביקש להתרחק מחברתם של בני האדם
ולהתבודד. והיכן מצא לו אפוא הנסיך דקר את העצמאות שחיפש ולא מצא עלי אדמות?
מתחת לפני המים, במצולות הים, במקום שאיש לא יכול היה להשיגו! איש המלחמה היה
לאיש מדע. הוא גילה אי נידח ברחבי האוקיינוס השקט ששימש לו כמספנה, ושם בנה
לעצמו צוללת בכוח החשמל. לצוללת קרא בשם נאוטילוס ואת עצמו כינה רב החובל נמו.
(מתוך "אי התעלומות" מאת ז'ול ורן) מאז אירועי 11 בספטמבר נמצא העולם בסיוט
של מאבק בארגוני טרוריסטים שדומה שאין כמעט דבר שנבצר מהם. לאמיתו של דבר אין
כל חדש בתסריט הזה, אנחנו מוצאים אותו בספרות שנים רבות.
לראשונה נתקלו הקוראים בני המערב בטרוריסט הטכנולוגי הבינלאומי בספריו של הסופר
הצרפתי המכונה "נביא העת החדשה", ז'ול ורן, שחזה בין השאר את ההליקופטר, את
המסע לירח ואת הצוללת הגרעינית.
היום אנחנו יודעים שלרשימה הזאת אפשר להוסיף גם את סוג הטרוריסט שמטריד את
ראשית המאה ה-21. בשנת 1870 פרסם ורן את אחד המצליחים בספריו, "עשרים אלף מיל
מתחת למים". הספר עסק בקפטן נמו, גיבור יוצא דופן וחדשני בספרות הפופולרית
של התקופה. היה זה בעצם טרוריסט שנעזר בטכנולוגיה מתוחכמת מאוד, צוללת חשמלית
משוכללת ביותר, כדי לתקוף ספינות, בעיקר אמריקאיות ובריטיות. ורן חשב במקור
לפרט את מוצאו ואת מניעיו של נמו ולתאר אותו כלאומן פולני הנלחם ברוסים שכבשו
את ארצו. בלחץ המוציא לאור שלו, שלא רצה להרגיז את הרוסים, נמחקו הפרטים האלה
מהספר, ומניעיו של נמו להתקפות הספינות נשארו בלתי ברורים, אם כי רמזים פוזרו
בספר כולו.
בספר מאוחר יותר "אי התעלומות" (1875) הסביר ורן שקפטן נמו היה במקורו נסיך
הודי ולוחם חופש כנגד האימפריה הבריטית למען שחרור ארצו הודו. האג'נדה הזאת
השתלבה בקלות באנטי בריטיות של ורן. וכך יצר דמות חדשה בספרות: איש מארץ נחשלת
פוליטית ומדעית שמשתמש באמצעים הטכנולוגיים המדהימים ביותר של העולם המערבי
המפותח כדי להיאבק בכובשי ארצו ובמעצמות המערב המתוחכמות, תוך כדי מה שאנחנו
מכנים היום טרור בלתי פוסק.
ורן העלה על דעתו ב-1870 את סוג הטרוריזם שאנחנו מתמודדים עימו היום ואת האידאולוגיה
שתעמוד מאחוריו. קפטן נמו היה גלגול חדש של הגיבור הביירוני שהיה פופולרי מאוד
בספרות הרומנטית של המאה ה-19, דמות הפושע המסתורי בעל העבר הרומנטי והמניעים
הנאצלים. גלגולים אחרים של הדמות הם הרוזן ממונטה כריסטו והערפד דרקולה.
- שאול שי, מומחה לטרור, יש קשר בין בן לאדן לקפטן נמו?
"טרוריסטים מסוג בן לאדן רואים את עצמם במונחים היסטוריים כמי שבכוחות עצמם
יביאו לשינויים גלובליים. הטרוריסטים מהסוג הזה מחפשים כל הזמן חידושים טכנולוגיים
כדי להפתיע את האויב, ומבחינתם לא משנה כלל אם הם יביאו לחורבן גדול. מבחינתם
רק ההיסטוריה יכולה לשפוט אותם. אפשר גם להזכיר את הטרוריסט הידוע משנות השבעים
קרלוס, שהיה בדיוק אדם כזה".
- יש טענות שקרלוס בעצם לא היה כזה טרוריסט גאוני או מוצלח. הוא היה יותר אמן
של יחסי ציבור.
"ועובדה, הוא הצליח במטרתו. בכלל לא משנה אם הוא עשה משהו, העיקר הוא עצם ההשפעה
שלו. תמונת הטרור בעיני הציבור הרחב בשנות השבעים הייתה של קרלוס, בין שהוא
היה אחראי לפיגועים ובין שלא, כמו שלפני כמה שבועות, כשהייתה הפסקת החשמל הגדולה
בארצות הברית, התמונה הראשונה שכולנו ראינו בראשנו הייתה של אוסמה בן לאדן".
רובור הכובש המצאתי לא תהא שייכת לא לצרפתים, לא לגרמנים, לא לאוסטרים, לא
לרוסים ולא לאמריקאים. היא תישאר קנייני הפרטי ואשתמש בה כרצוני. היא מעניקה
לי את השלטון על כל העולם, שום כוח אנוש לא יוכל להתנגד לי. הן העולם הישן
והן החדש קצרה ידם מלפגוע בי פגיעה כלשהי . ואילו אני יכול לגרום להם נזק רב.
והנני החותם "שר העולם".
(מתוך "שר העולם" מאת ז'ול ורן) אחר כך יצר ורן דמות מקבילה שכבר מייצגת סוג
אחר של טרוריסט. הטרוריסט המגלומן שמטרתו היא לא פחות מהשתלטות או יצירת שינוי
דרמתי בכלל העולם, ולא רק שחרור של מדינה אחת כמו נמו. זהו המדען רובור, שגם
הוא באמצעות ההליקופטר המדהים שלו מבצע מעשי טרור כנגד העולם בספר "שר העולם"
(1904), והפעם לא ממניעים פוליטיים מובנים כמו אצל נמו, אלא מתוך מגלומניה
וטירוף לשמם. ורן הראה שוב כיצד אמצעים טכנולוגיים שנמצאים בידי אדם יחיד או
קבוצה קטנה יכולים לאיים גם על המעצמות האדירות ביותר.
הרעיון של טרוריסטים שמשתמשים באמצעים הטכנולגיים המפותחים ביותר כדי לאיים
על העולם היה מאז נושא שגור ביותר בספרות ההרפתקאות והמדע הבדיוני של העשורים
הראשונים של המאה העשרים, כמעט קלישאה. כל גיבור שכיבד את עצמו בספרות הפופולרית
ובקומיקס נאבק ביריבים מעין אלה.
ואולם בשנות הארבעים והחמישים, כשהעולם עבר למאבק בין-גושי בין שתי מעצמות-על
אדירות, הרעיון שיחיד או קבוצה שאינם משתייכים לאחד הגושים האלה (או למעצמה
השלישית סין) יכולים לאיים על העולם נראה מגוחך, פשוטו כמשמעו. וכך נמחק הטרוריסט
בעל נשק העל מספרות המדע הבדיוני והמתח הרצינית.
דוקטור נו ידידי היקר מר בונד, מאניה היא תכונה חשובה וחסרת מחיר כמוה כגאוניות
אמיתית. ואני, כפי שאתה בעצמך אמרת בצדק, מניאק, מניאק, מר בונד. השיגעון שלי
מופנה לדבר אחד - לכוח, לעוצמה. זהו יסוד חיי. לכן הנני כאן. לכן אתה כאן.
היה עליי ללמוד להכיר את כליי לפני שאוכל להשתמש בהם כדי להשיג את מטרתי הבאה
- הגנה מושלמת מפני חולשות גופניות, מפני סכנות חומריות ומפני פגעי החיים.
ואז, מר בונד, מן הבסיס הבטוח הזה, חמוש מפני אבני הקלע של העולם וחציו, אצא
להשיג לי כוח. הכוח לחרוץ חיים ומוות. הכוח להחליט ולשפוט. הכוח שבאי תלות
מוחלטת בכל סמכות חיצונית. כי זו, מר בונד, אם תרצה ואם לא, היא תמצית הכוח
הגשמי.
(מתוך "דוקטור נו" מאת איאן פלמינג) הטרוריסט המגלומן הוסיף להתקיים רק בספרי
הריגול הסנסציוניים של ג'יימס בונד וחקייניו, שם הופיעו מדענים גאונים מטורפים
כמו דוקטור נו, וגם ארגוני פשע בינלאומיים כמו ספקטר, שמשתמשים בטכנולוגיות
המתקדמות ביותר, ובהן נשק גרעיני ובקטריולוגי, למטרותיהם הנפשעות בלבד, ולעתים
רחוקות יותר גם למטרה סופית של כיבוש העולם, אבל תמיד לשימושם שלהם ולא למען
עזרה לאחת ממעצמות העל.
סאלים חאג'ידה סאלים חאג'ידה היה בריא כמו קרנף אפריקני, הוא היה ערמומי כמו
שועל סורי, הוא היה זריז כמו חתול בר מקסיקני, הוא היה אכזרי כמו נחש סיני,
הוא היה נועז כמו נמר הודי! ואין זה הכול - הוא היה פושע מבטן אמו. כבר מילדותו
היה דומה יותר לשודד מאשר לילד נורמלי. הוא נולד ביפו ובן שנתיים היה כאשר
תלש לאמו אוזן אחת בנשיכה. בן חמש העלה באש את דירת השכנים מפני שהיה נדמה
לו שהם קוראים לו "פרא אדם". בן שבע הוריד למורה שלו כיסא על הראש ואמר לה
כי שתיים ועוד שתיים זה דווקא כן חמש ושלא תבלבל במוח, מטומטמת אחת. בן עשר
דחף את דודו תחת לגלגליה של מכונית דוהרת, מפני שלא היה לו משהו אחר לעשות
באותו הרגע. מה יש לדבר - המופרע המדופלם הזה התפתח מהר. בן חמש עשרה כבר הייתה
לו כנופיה משלו וכל מי שעמד בדרכו קיבל כדור ולא עמד יותר.
(מתוך "עוז יעוז נגד סאלים חאג'ידה" מאת "עידו סתר") חקיינים של ג'יימס בונד
ונבליו הופיעו בשנות השישים בישראל בסדרות ספרי כיס כמו אלה של איש הקראטה
מסוקס האצבעות והמטרידן המיני הכפייתי פטריק קים, אבל נראה שהנבלים המוצלחים
ביותר הופיעו דווקא בסדרת ספרי ריגול לנוער ושמה "עוז יעוז", על עלילות איש
שירותים חשאיים ישראלי. את הסדרה כתב "עידו סתר", שהיה בכלל שם בדוי של העיתונאי
חוי לופבן.
ללופבן זה היו מהלכים בשירותי הביון של ישראל, וזמן מה אף ערך לשב"כ כתב עת
ושמו "רימון" שתפקידו היה להיאבק ב"העולם הזה" של אורי אבנרי שחשף שחיתויות
של המשטר החצי דיקטטורי ששלט בימים ההם. כשכתב על אנשי שירותים חשאיים ואויביהם
היה נראה שהוא יודע על מה הוא מדבר.
בין הנבלים בספריו היה הטרוריסט מעזה סאלים חאג'ידה שמטרתו בחיים הייתה לפוצץ
את הכור הגרעיני של ישראל, והוא היה טיפוס מבעית באמת. אולי יכול היה להזכיר
את המהנדס בעל שבע הנשמות יחיא עיאש.
קואן הקטלן הוא לא אהב לצחוק ולא ידע לבכות, הוא לא אהב לחוס ולא ידע לסגת,
הוא לא אהב לשכוח ולא ידע להפסיד - כזה היה ראש מחלקה 1-1 בריגול הסיני...
אוזנו האחת הייתה כרותה אך הוא שמע באוזן אחת מה שאחרים לא שמעו בשתיים ושמו
בלבד העביר צמרמורת של פחד בלב כל יריביו. הרוסים קראו לו: קואן הקטלן. האנגלים
קראו לו: האיש בלי האוזן. הצרפתים קראו לו: נחש עקלתון. אך שמו היה קואן פונג
וכולם ידעו כי לצאת נגדו - זה לצאת לקראת מוות בטוח. הוא היה בלתי מנוצח.
(מתוך "עוז יעוז נגד קואן הקטלן" מאת "עידו סתר") סתר אהב מאוד חרוזים, ולכן
כינה נבל אחר, איש השירותים החשאים הסיניים, קואן הקטלן.
מהספרים האלה היה ברור שסתר (ואולי גם אנשי השירותים החשאים דאז בכלל) חושב
שהטרוריסטים המוסלמים נמצאים בדרגה נמוכה לעומת אחיהם הרוסים והסינים. בכך
דמה לסופרי המתח האמריקאים, שאיש מהם לא העריך במיוחד את היכולת המוסלמית.
מאז, כידוע, השתנתה התמונה מאוד בזכות חבורת סעודים עם סכיני גילוח.
בהדרגה, בשנות השישים, השתלטו על ספרות הריגול והמתח הסופרים הריאליסטים "הרציניים"
כמו לה קארה ודייטון, ואלו תיארו את עולם הריגול כמאבק בין סוכנים אפורים ומתוסכלים
משני הצדדים, שמטרותיהם הן לרוב קטנוניות ובלתי ברורות אפילו להם עצמם ולשולחיהם
המושחתים, שלא כמאבק בין גיבור מושלם הרואי וסקסי וארכי פושעים גאונים ומטורפים
בעלי אדיאולוגיה גרנדיוזית. וכך גם מכאן נעלמו לבסוף הסופר-טרוריסטים האלה
וארגוני הפשע הכל יכולים שלהם.
הם המשיכו להתקיים בדוחק רק בסרטי ג'יימס בונד ובסיפורי הקומיקס. רק שם עדיין
הותרו הפלגות פנטזיה חסרות רסן. רק בהם אפשר היה למצוא בשנות השמונים והתשעים
מיליונרים מטורפים שמאיימים על שלום העולם באמצעים טכנולוגיים מדהימים וארגוני
פשע וטרור בינלאומיים שגם אם אתה כורת מהם ראש אחד כי אז עשרה אחרים צומחים
במקומו וממשיכים לאיים על שלום העולם כולו (כמו ארגון הידרה בסדרת הקומיקס
על הסוכן החשאי ניק פארי). ועם זאת, האויב האידאולוגי הטרוריסט השטני הוסיף
להתקיים גם אצל סופרים של רבי מכר, ובראשם קלייב קסלר. מעניין לעקוב אחר דמותו
אצלו כי היא מייצגת את התפתחות מדיניות החוץ בארצות הברית בעשרות השנים האחרונות.
דירק פיט עמאר הסתובב והביט בפניו המלאים בוז של מוחמד עיסמאיל. פניו העגולים
של המצרי היו תערובת מוזרה של רשעות ותמימות ילדותית. העיניים הקטנות כחרוזים
שחורות בעלות עוצמה שטנית מעל השפם העבות, חסרו כל כוח חדירה. התפארות ללא
כיסוי, מראית עין של קשיחות. הוא ידע רק דבר אחד: ללחוץ על ההדק. עמאר התנהג
כאילו הוא מסור לחלוטין לאמונה ולדת, אבל יאזיד חשד בו. ההרגל של הרוצח לדבר
עם מנהיגים מוסלמיים, כאילו היו שווים לכל בני תמותה, לא נראה לו, ואמונה דתית
עמוקה הייתה חשובה בעיני יאזיד יותר מאשר מקצוענות ויעילות, וטיפשותם של הערבים
הרגיזה את עמאר כל הזמן. הם לא היו מסוגלים לעולם לניתוח אנליטי, קר.
(מתוך "מטמון" מאת קלייב קסלר) קלייב קסלר, לצד סטיבן קינג וטום קלנסי, הוא
סופר ההרפתקאות המצליח ביותר בארצות הברית ובעולם כולו. לאמיתו של דבר, קסלר
הוא אף מעניין יותר מרוב סופרי ההרפתקאות בעבר ובהווה, שמקצתם כתבו על דברים
שחוו בעברם (ג'ק לונדון, למשל) ומקצתם על דברים פרי דמיונם (ז'ול ורן, למשל).
קסלר, לעומת זאת, הוא דוגמה יחידה במינה של כותב הרפתקאות שהחל לחוות הרפתקאות
דומות לאלה של גיבוריו רק לאחר שהחל לפרסם את ספריו המצליחים, ובמידה רבה בהשראתם.
הוא כותב כבר 30 שנה, מאז 1974, וכל ספריו (כמו רוב ספריו של קלנסי, שהושפע
ממנו) שייכים לסדרה אחת ויחידה שבה מככב גיבור אחד ויחיד, דירק פיט.
בספרים האלה החיה קסלר את הנוסחה שנעלמה מהשוק - הגיבור הכל יכול, שהוא כמעט
והרבה יותר מכמעט סופרמן, שאין אישה שיכולה לעמוד בקסמיו ואין יריב שטני שיכול
לעמוד בפניו, יהיה זה מליונר מגלומן, סוחר נשק רצחני, מאפיונר מאיים ואף מנהיג
מעצמת על עוינת לארצות הברית. בקיצור, דירק פיט הוא מהדורה מעודכנת של ג'יימס
בונד, אבל לטעמי עלילותיו מרתקות הרבה יותר מאלה של הסוכן החשאי הבריטי המהולל.
התוצאה הסופית, בכל אופן, תמיד זהה. פיט הוא בלתי מנוצח, ואפשר לסמוך עליו
שתמיד יינצל ברגע האחרון ממוות איום, יציל את העולם החופשי ואת כלל המין האנושי
ויזכה באוצר היסטורי כלשהו ו/או במכונית עתיקה ומדהימה שאותה יוסיף לאוסף המכוניות
הישנות הענקי שלו.
דירק פיט הוא איש ארגון נומה שמטרתו לחקור את מעמקי הים ולשלות ספינות שנטרפו
ונעלמו לפני שנים רבות. אלא שבכל ספר מגלה פיט שהספינה ששקעה במעמקי הים שהוא
מחפש כעת ולכאורה יש בה עניין רק לכמה צוללנים משוגעים לדבר כמוהו, בדרך כלל
בה ודווקא בה טמון המפתח להצלת העולם ו/או ארצות הברית מסכנה נוראה ומודרנית
מאוד.
אגב כך חושף קסלר דעות פוליטיות שהן ימינה מג'ורג' בוש הבן ואף מאלה של קלנסי.
הוא שם דגש על הצורך של ארצות הברית להפעיל כוח בכל פינה בעולם שתידרש נוכחותה
ומוסיף קורטוב של פסימיזם תרבותי נוסח סמואל הנטינגטון כשהוא רומז ספר אחרי
ספר שעם כל ניצחונותיו של פיט נגזר על המעצמה האמריקאית להישטף לבסוף בידי
גלי הברברים המובלים בטנקים של הסובייטים, יימח שמם וזכרם, כשאלה עוד נראו
כאויב אמיתי של ארצות הברית.
בכל ספריו הראשונים של קסלר ("הרם את הטיטניק" ו"אוצר טמון בסייקלופ", למשל)
הסובייטים הם אויביו הקבועים של פיט, והם מנהלים מזימות שונות ומשונות כנגד
ארצות הברית.
אלא שלפתע קרה לקסלר אסון נורא ששיבש את הכול - האימפריה הסובייטית שאיימה
למחות את הציביליזציה המערבית הרכרוכית התמוטטה לפתע ללא יריית רובה. ולרגע
נראה היה שדירק פיט יישאר ללא אויבים ראויים לשמם וקסלר ייאלץ לעבור הסבה מקצועית.
אך לא אלמן קסלר. בספרים החדשים בסדרה הוא פונה בכל ספר לאויבים אופנתיים יותר
שעמדו במרכז הקסנופוביה הציבורית בארצות הברית בזמן שהספר נכתב.
בספר שקשור לנעשה באזורנו, "מטמון" (1987), גילה פיט את כל אוצרות ספריית אלכסנדריה
הקדומה, ששקעו, מתברר, בספינה קדומה ביבשת אמריקה דווקא, ובאמצעותם מקווה נשיא
ארצות הברית למצוא מפות קדומות של מאגרי נפט בישראל ולהביא לחיסול הסכסוך במזרח
התיכון. אגב כך הוא משמיד מזימה שטנית של השתלטות איסלאמית פנאטית על מצרים
שאחרי מובראק והשתלטות אצטקית (!) מקבילה על שטחי מקסיקו וקליפורניה. קסלר
אינו יכול להסתיר בספר את הזלזול שלו בטרוריסטים המוסלמים הפנאטים ואלו מתוארים
כמוכי שחין שכאילו יצאו מספרי "עוז יעוז". ברור שמבחינתו המוסלמים אינם יכולים
להיות סכנה אמיתית לארצות הברית כי הם "מטומטמים מדי". האויב האמיתי של ארצות
הברית יכול להיות רק מישהו אחר.
היפנים למשל. כשאלה נראו כאיום כלכלי על ארצות הברית בסוף שנות השמונים כתב
קסלר את "הדרקון" (1990), ובו מונע פיט ממיליונר יפני שואף נקמה מלהשמיד את
ארצות הברית בנשק גרעיני. אלא שלרוע המזל מהר מאוד גם היפנים, כמו הסובייטים
לפניהם, איבדו את מעמדם כאויב ארצות הברית האמיתי בגלל מיתון שפקד את ארצם
והטיל ספק גדול ביכולתם להיות בגדר סכנה ארוכת טווח לארצות הברית, וקסלר נאלץ
לחפש אויב אחר.
זה נמצא בסינים, שבאמצע שנות התשעים אנשי הסי.איי.אי טענו בקולניות שעתה, כשברית
המועצות מחוסלת ויפן במשבר כלכלי, הם-הם האיום האמיתי על ארצות הברית. אלא
שמהר מאוד גם סין איבדה ממעמדה כאויב האמיתי, לפחות לזמן מה, וקסלר שוב נאלץ
לחפש בחירוק שיניים אויבים אחרים למעצמה האמריקאית. בספרים אחרים, "סהרה" ו"גל
הלם" (1999) למשל, האויבים הם סתם מיליונרים קפיטליסטים חמדנים ושטניים שבשיתוף
פעולה עם רודנים של העולם השלישי מאיימים על האקולוגיה העולמית. הקורא מתנחם
במחסור של יריב אידאולוגי מאיים בתעלומות ההיסטוריות המוזרות שקסלר רוקח, כמו
התגלית המדהימה של פיט בספר "סהרה" שאברהם לינקולן לא נרצח כפי שחשבו הכול
אלא נחטף בידי ספינה של הדרום שמצאה בסוף את מנוחתה מכל המקומות בלב מדבר סהרה
דווקא.
בספר "זהב האינקה" מ-1994 הידרדר פיט כל כך עד שנאלץ להתמודד רק עם כנופיה
בינלאומית של שודדי עתיקות שעוסקת בגזילת אוצרות האינקה בפרו. נראה בבירור
שסיומה האומלל של המלחמה הקרה פגע קשות באיכות היריבים של דירק פיט, עד כדי
כך שהספר לא תורגם לעברית.
קסלר קיבל בינתיים את הכינוי "ז'ול ורן של אמריקה". אלא שבניגוד לוורן, שכל
עלילות ספריו היו שאובות מדמיונו, החל קסלר, לאחר הצלחת ספריו בעולם, לחיות
חיים הדומים לאלה של גיבורו. הוא הקים ארגון ששמו נומה ושם לו למטרה לגלות
ולחלץ ספינות ששקעו במעמקי לים. עד כה הוא חשף יותר מ-60 ספינות טבועות, והיו
לו כמה הצלחות מרשימות ביותר בגילוי ספינות מפורסמות ששקעו. כשפרסם ספר תיעודי
על הרפתקאותיו האמיתיות היה גם זה רב מכר. בימים אלה יצא לאור ספר ההמשך של
הרפתקאותיו של קסלר ואנשי צוותו הנועזים, מתנדבי ארגון נומה.
נראה שהיום יש לו ולהוליווד סוף-סוף יריב אמיתי וראוי לשלוח כנגדו את גיבוריו
הפטריוטים, יריב שנראה שיצא מספרי דירק פיט. זהו טרוריסט-על מוסלמי, אבל מתברר
שאינו מטומטם כל כך כמו אלה שתיאר קסלר ב"מטמון" וכפי שהוצג עד כה בסרטים ההוליוודיים.
אסימוב לאוסמה בן לאדן אשיר שמיטתו בבטן האדמה שבמרתפו שבאפיקי תהום בעומק
ארבעים אמה מעבר להרי חושך ובטון יצוק מעליו רבדים רבדים להיות לו מגן מעברת
רשעים מזדים מבקשי נפשו מטילים יורדי שחת מקרקרי חומות עיר.
(מתוך "אשירה לאוסמה בן לאדן"
מאת אהרן אמיר) השאלה איפה מתחיל הדימוי ונגמרת המציאות היא שאלה לא קלה בימינו.
ישנה טענה שבן לאדן מושפע מספרי מדע בדיוני מערביים. הרי בהשכלתו הוא מהנדס,
והספרות המערבית הייתה נגישה לו. אומרים ששם הארגון שלו, אל-קאידה, שמשמעותו
הבסיס, לקוח משם התרגום לערבית של סדרת ספרי המדע הבדיוני "המוסד" של הסופר
היהודי איזק אסימוב. הסדרה מתארת את מאמציו של ארגון חשאי, "המוסד", להשתלט
על כלל הגלקסיה ולהקים בה קיסרות גלקטית שנייה לאחר נפילתה של הראשונה. זה
מזכיר קצת את מטרותיו הסופיות של בן לאדן - הקמה של חליפות מוסלמית כלל עולמית.
ידוע בוודאות שהסדרה אכן השפיעה על טרוריסט מגלומן אחר, שוקו אסארה, מנהיג
כת מטורף מיפן שניסה ב-1995 להרעיל את הרכבת התחתית היפנית בגז כדי לחסל עשרות
אלפי אנשים בדרך להשגת שלטון עולמי. הוא הצליח להרוג עשרה אנשים ופגע בעוד
5,000.
כתבות
ני"ע
