הזוכה הטרי בפרס נובל בכלכלה: "זה המפתח לעושר"

פרופ' יואל מוקיר בן ה-79 הוא היסטוריון כלכלי בעל שם עולמי. הוא הגיע לחיפה מהולנד כפעוט, למד באוניברסיטה העברית, המשיך לדוקטורט באוניברסיטת ייל, ומשם לאוניברסיטת נורת'ווסטרן שבה הוא מלמד כבר למעלה מ-45 שנה. לאורך השנים זכה מוקיר בשלל פרסים על מחקריו, כולל פרס בלצן היוקרתי ב-2015; כיהן כנשיא האגודה להיסטוריה כלכלית; ופרסם שורה ארוכה של ספרים ומאמרים. "אחד ההיסטוריונים הכלכליים הדגולים של האומה שלנו", תיארה אותו ביקורת ספרים ב"וול סטריט ג'ורנל". היום הוא זכה בגביע הקדוש - פרס נובל לכלכלה.

בראיון שהעניק לגלובס בשנת 2018 הוא חלק מספר תובנות. את החלק שאינו תלוי באירועים אקטואליים אנחנו מביאים כאן בשנית לרגל זכייתו.

"קשה ללמוד מההיסטוריה כי מצבנו טוב מדי"

מוקיר טוען למשל כי האמונה בקדמה היא המפתח לעושר של כולנו. "רוב החברות האנושיות שהיו קיימות אי-פעם לא האמינו בקדמה", אמר. "הן חשבו שההיסטוריה נעה במעגלים. עולים ויורדים, עולים ויורדים, ואין מגמה לכיוון עולם יותר טוב. הדבר הזה השתנה רק במקום אחד בעולם: באירופה. העולם המוסלמי לא האמין בקדמה, העולם הסיני לא האמין בקדמה, בהודו לא בדיוק מאמינים בקדמה. העולם המערבי כן פיתח מושג של קדמה, וההשלכות עצומות. אם אתה מאמין בקדמה, ברור לך שהדור שלך יודע יותר מדורות שחלפו. אתה מאמין שאתה מסוגל להרחיק לכת יותר מאלה שקדמו לך. שהקדמונים אולי היו חכמים, אבל לא כל האמת כתובה בכתבי הקודש. לא של היהדות, לא של האסלאם, לא של הקונפוציאניזם. אנחנו כותבים את הספרים מחדש". "לקדמה", הוא הוסיף, "יש תמיד מפסידים - והיום יש הרבה כאלה".

"אני לא חושב שיש מישהו שמטיל ספק בצורה רצינית ביכולת שלנו להתקדם טכנולוגית ומדעית, לא רק בקצב שהיה בעבר אלא אפילו בקצב מואץ. כשמסתכלים על מה שמתרחש במדע, כולל היכולת לעשות מניפולציה של גנים, של הדנ"א, היכולת שלנו ליצור חומרים חדשים, לשלוט באנרגיות מסוגים שונים - די ברור שהיכולות שלנו לשלוט על הטבע ולנצל אותו לטובתנו הולכות ומתעצמות משנה לשנה, בקצב מואץ".

"עד כאן הכול טוב. מה שמדאיג, שמפחיד, הוא שיש הרבה ספקות בנוגע ליכולת שלנו לנהל את החברה, ולנקוט מדיניות שתנצל את היכולות הטכנולוגיות שלנו לטובת כלל החברה. יש הרגשה בקרב שכבות רחבות מאוד שהשיפורים הטכנולוגיים משרתים קבוצה קטנה, שמתעשרת ומתעצמת על חשבון השאר, כשרוב האוכלוסייה לא נהנית. אפשר להתווכח אם זה נכון עובדתית. מה שברור הוא שיש אנשים שחושבים ככה, והתגובה הפוליטית כיום, של עליית תנועות לאומניות, שמרניות, קסנופוביות, היא תולדה של ההרגשה שהטכנולוגיה החדשה משרתת קבוצה קטנה של אנשים, ופוגעת במרבית האוכלוסייה".

המראיין, אורי פסובסקי, שאל את מוקיר מה אפשר ללמוד מההיסטוריה אלא שלטענתו - "קשה ללמוד מההיסטוריה כי מצבנו טוב מדי".

"העולם שלנו עבר כזה שינוי", אמר מוקיר, "שצריך להיות מאוד זהירים כמעט עם כל טענה שמבוססת על היסטוריה. לדוגמה: לא הייתה עוד תקופה בהיסטוריה שבה מספר האנשים מעל גיל 50 היה כמו עכשיו. תוחלת החיים, כלומר מספר השנים שיכולת לצפות להם ביום שבו נולדת, הייתה פחות מ-40 לפני 150 שנה. ברור שזה ממוצע, והיו אנשים שהגיעו לשיבה טובה, אבל בחלקים גדולים מהעולם, חצי מהילדים שנולדו בחיים לא הגיעו לבגרות. חצי! היום תמותת תינוקות היא למעשה אפס. תוחלת החיים בכל המדינות המתועשות היא מעל 80. זה שינוי דרמטי.

"השינוי הדרמטי השני הוא שהרבה מאוד ארצות, בייחוד באירופה, פתרו למעשה את בעיית העוני. אם אתה מסתובב בערים כמו ציריך, דבלין או פריז, אתה כמעט לא רואה אנשים עניים. אתה לא רואה קבצנים. בארה"ב זה יותר מסובך… אבל גם בארה"ב שיעור האנשים העניים שלא יודעים אם יהיה להם מה לאכול בערב הוא מאוד קטן. ובעבר, זה לא היה כך".

האזהרה של מוקיר

לסיום אמר מוקיר כי הוא בטוח שהקדמה תמשיך אבל לא כל כך בטוח לגבי הדמוקרטיה. "אני הייתי אופטימיסט גדול לא רק לגבי היכולות הטכנולוגיות שלנו, אלא גם לגבי היכולת של הדמוקרטיות המודרניות להפוך למדינות פתוחות וליברליות. כיום אני מתחיל לחשוב שאני צודק לגבי הטכנולוגיות, ופחות אופטימי לגבי יכולת ההישרדות של הדמוקרטיה והמוסדות הפתוחים, כולל הגלובליזציה. אני מתחיל לחשוב שאולי צריך להסתכל אחורה ולראות איך דמוקרטיות שהיו קיימות בעבר, למעשה נכחדו ונעלמו. לא רק הדמוקרטיה שנעלמה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 במקומות כמו איטליה, ספרד וגרמניה, אלא גם הדמוקרטיות היווניות באתונה ובמקומות אחרים שבמשך הזמן נעלמו. כבר לא ברור אם מוסדות פתוחים ודמוקרטיה הם מה שנקרא בכלכלה 'מצב סופג', כלומר שברגע שאתה מגיע לשם, אתה נשאר שם. כנראה שלא", הזהיר.