בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים קבע, כי ניתן לשלוח מכתב פיטורים בתוך התקופה שבמהלכה אסור לפטר, אך על הפיטורים להיכנס לתוקף רק לאחר התקופה האסורה. כן קבע, כי מניין ימי ההודעה המוקדמת יימנה מתום התקופה האסורה.
השופט אייל אברהמי קיבל בכך ערעור שהגיש מוזיאון ישראל, שחויב בתשלום פיצוי של 32אלף שקל למאבטח, שקיבל הודעת פיטורים לאחר ששב משירות מילואים פעיל.
לדברי אברהמי: "ראוי לאמור שלא להפוך את שירות המילואים קרדום לחפור בו. מתן הגנה במקרה שבו לא היו הפיטורים בשל המילואים ואף לא בתקופה האסורה, עלולה להביא לכך שמעסיקים יימנעו מלהעסיק אוכלוסייה זו של משרתי המילואים, שאנו כה מוקירים ומעריכים ומבקשים להגן עליהם. יש לייחד את ההגנה למי שקבע המחוקק ותו לא".
מפסק הדין עולה, כי תומר לשם עבד כמאבטח ואחראי משמרת במוזיאון ישראל ממארס 2000. במארס 2002 נקרא לשירות מילואים פעיל במסגרת מבצע "חומת מגן".
לשם סיים את שירות המילואים ב-4 באפריל 2002 וקיבל מכתב פיטורים ב-9 למאי.
פסק הדין בירר את השאלה אם ניתן לשלוח הודעת פיטורים בתוך תקופת המילואים או תוך 21 יום מהמילואים - אפילו אם ייכנסו הפיטורים רק לאחר מכן.
לדברי אברהמי, מדובר בסוגיה המובאת לראשונה בפני ערכאה שיפוטית. השופט קובע, כי כניסת הפיטורים לתוקף היתה רק ב-30 למאי 2002. העסקתו עד למועד כניסת הפיטורים לתוקף - אין לראות בה משום הקדמת מועד הפיטורים.
בנוסף קבע אברהמי, כי החלטת ועדת התעסוקה לחייב את המוזיאון בתשלום פיצוי בגובה 5 משכורות מתבססת על הטענה כאילו פוטר על רקע שירותו במילואים. וזאת על אף שנטען, כי נמצאו ליקויים בעבודת המאבטח. השופט אברהמי קבע, כי זה היה הרקע לפיטורים ודחה את הטענה כאילו פוטר המאבטח על רקע שירות המילואים.
בית הדין קיבל את הערעור שהגיש המוזיאון וביטל את החיוב הכספי.
(ע.ב. 2597/02).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
