אבל האחראים לעבירות לא נענשו

בגזר דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב, חויבה עיריית תל אביב לשלם קנס של 150,000 שקל בגין הפעלת אתר פסולת שלא בהתאם לחוק (ת.פ (תל אביב) 02/ 3480 המשרד לאיכות הסביבה נ' עת"א ואח'). על שלושה מנהלים בכירים בעירייה, ביניהם המשנה למנכ"ל העירייה, הוטלו 100 שעות עבודה למען הציבור, ללא הרשעה. הקנס הגבוה שהטיל בית המשפט, נועד לבטא את ההכרה בנזק הכבד שגורמת הפגיעה בסביבה לציבור, ופסק דין זה משתלב בשורה של פסקי דין בהם מטילים בתי המשפט קנסות גבוהים על עבריינות סביבתית. הבעיה היא שהציבור - הנפגע מהפרת החוק, ממטרדי הריח ומהפגיעה במקורות המים, הוא גם מי שמממן בפועל את הקנס. לעומת זאת, האנשים האחראים לביצוע העבירות לא הורשעו, ומאחר ששכרם משולם באופן גלובלי בצוע עבודות השירות גם לא יפגע בכיסם.

פסק דין זה אינו חריג בגישתו, ומייצג צורת ענישה רווחת בבתי המשפט בנושאי איכות הסביבה. כך, בת.פ 1578/96 מ"י נ' המועצה המקומית קרית מלאכי, הורשעה המועצה המקומית ונקנסה ב 70,000 שקל, ואילו ראש המועצה לא הורשע ונקנס ב 3,000 שקל בלבד, ובת.פ (י-ם) 2999/92 מ"י נ' מועצה מקומית קרית יערים, נקנסה המועצה ב-25,000 שקל ואילו על ראש המועצה הוטלו 200 שעות עבודה למען הציבור.

ענישתן של רשויות ציבוריות על עבירות בתחום איכות הסביבה חריגה לעומת גישתם של המחוקק ובתי המשפט באשר לעבירות אחרות המבוצעות ע"י עובדי תאגידים. כך, במקרה של ביצוע עבירות תעבורה, מבצע העבירה נענש באופן אישי, ואילו התאגיד ישא בקנס רק אם לא יצביע על האדם שביצע את העבירה, וכך ס' 221 לפקודת העיריות, הקובע כי הממונה על החשבונות יורה לכל אדם להשיב מכיסו הפסד שנגרם לעירייה בגלל התרשלות או התנהגות רעה.

גם גישתו של בית המשפט העליון ממקדת את האכיפה בעובדי הציבור ולא ברשות הציבורית. בבג"ץ 1065/89, גולני נ' שיש, פ"ד מה (1) 441, 450 קובע השופט לוין כי עובד ציבור "צפוי הוא לכך שייקרא לסדר על פי מידת החומרה שבחטא או בחריגה, אם בערכאות ואם בסנקציות מינהליות - הכל על-פי העניין והסמכות". ובעמ' 453: ".. אותם עקרונות ואותם ערכים, שיש להקפיד עליהם במקרים שתיארנו, צריך שיחולו, וביתר שאת, בכל הקשור לעובדי ציבור".

נראה, כי בתחום איכות הסביבה מפעילים בתי המשפט אותם שיקולים הן כלפי רשויות ציבוריות והן כלפי תאגידים כלכליים. את הגישה לתאגידים כלכליים ניתן לראות למשל בת.פ (נתניה) 3211/02 מ"י נ' גני אצולה בע"מ ואח', נקנסה חברת גני אצולה בע"מ ב-70,000 שקל בגין זיהום נחל אלכסנדר, ואילו המנהלים בחברה נמחקו מכתב האישום.

ואולם, בעוד התאגיד הכלכלי נמדד בפרמטרים כספיים, ולכן הטלת קנס גבוה הבא לידי ביטוי בתוצאות העסקיות מהווה הרתעה כלפי מנהלי התאגיד ובעליו, הנזק הכלכלי הנגרם לרשות ציבורית כתוצאה מהטלת קנס אינו מהווה גורם מכריע בהתנהלותה, ואינו מהווה גורם מרתיע כלפי מנהלים בכירים המתפתים לעבור על החוק. השגת הרתעה תושג אם הקנס המוטל על עובד הציבור האחראי לעבירה לא יפחת מזה המוטל על הרשות הציבורית עצמה. כך, תצומצם הסתירה שבין היות הציבור גם הקורבן בעבירות הפוגעות באיכות הסביבה וגם הנושא העיקרי בעונש.