באחרונה התברר, שיש חילוקי דעות בין האוצר לבין נציבות המים על מימדי ההתפלה,
וזאת כאשר נודע, שהיזמים שקיבלו על עצמם להתפיל את המים קיבלו גם רגליים קרות,
והם חוששים שלא יוכלו לעמוד בעלויות שזיכו אותם במכרזים. הם תובעים, אפוא,
הגדלת המתקנים, כדי להוריד את העלות הממוצעת לקוב מים מותפלים. האוצר, כמובן,
חושש שייאלץ למכור את המים הנוספים במחירי הפסד, ולכן שמחים ראשיו ופקידיו
על ההזדמנות לקצץ בתוכנית ההתפלה, בלי קשר לאפשרות שהכנרת תשוב ותתרוקן בשנים
הקרובות.
אבל יש מועט המחזיק את המרובה. מי שרוצה להבין את בעיית המים במשק הישראלי
צריך להחזיק בידו ידיעה עיתונאית קטנטונת שפורסמה ב"גלובס" לפני זמן מה, בכותרת
הבאה: "בית המשפט: המים במושבים יחולקו באופן שווה בין חקלאים ללאחקלאים".
הידיעה עצמה נזקקה בסך הכל לקצת יותר ממאה מילים כדי לחשוף את השקר הגס הקרוי
מחיר המים לחקלאות. החקלאים שמעבדים את האדמה במושב עין איילה פנו לבית המשפט
בתביעה לצו מניעה, שיאסור על המושב לחלק את המים שווה בשווה בין חברי המושב
החקלאים ובין חבריו שאינם חקלאים. הם טענו, כי החלוקה השוויונית מפלה אותם
לרעה ומהווה התעשרות שלא כדין של חבריהם, בדרך של ספסרות במכסות המים.
השופט יצחק כהן לא שמע כנראה שיש "צדק חלוקתי" והוא חביב על בית המשפט העליון,
ופסק בדרך פורמלית: כל עוד הגורמים המקצים את המים, חברת מקורות ואגודת המים
חוף הכרמל, מקצים כמות כוללת של מים לכל חברי המושב, בלי לבצע אבחנה, יש לחלק
את המים באופן שווה.
השופט אפילו חייב את המבקשים בהוצאות משפט, ואולי בלי להרגיש - שלח את חקלאי
המושב לקנות מים בשוק השחור, שאותו מנהלים חברי המושב שאינם חקלאים.
מסתבר, איפוא, שמערכת המשפט בישראל מכירה בעיוות הנבזי - אם להתבטא בעדינות
- הקובע, שאדם ירוויח כסף מן המים שאין הוא משתמש בהם, ואילו המשתמש בהם, אחרי
שקנה אותם ביוקר מחברו הפיקח, יצטרך לעמול כדי להפיק מהם הכנסה שתעזור לו לגמור
את החודש. אמנם, מספר החיים מעמלם בחקלאות נמצא - תודה לאל - בירידה ניכרת.
מספר בעלי המשקים החקלאיים לפני ארבעים שנה היה 54 אלף, רובם מושבניקים, מיעוטם
בני מיעוטים וקצתם בעלי חוות. נוסף להם היו אז 21 אלף חברי קיבוצים שעבדו בחקלאות.
מספר בעלי המשקים היום הוא בסך הכל 18 אלף ומספר הקיבוצניקים העובדים את האדמה
התכווץ ל-6 אלפים.
יש מקום לחשוב שבענף נשארים בעיקר אנשים ונשים המסוגלים לייעל את המשק ולהתקיים
מחקלאות, ובמקביל להם הולך ותופח מספר האנשים והנשים שהסבא וסבתא שלהם עבדו
את האדמה, ולכן מרשים להם גופי השלטון ובית המשפט לקנות מהמדינה מים בזול ולמכור
אותם במחיר גבוה יותר לקומץ האנשים והנשים שמקיימים עדיין משק חקלאי - אם מתוך
אידיאל, אם מתוך הרגל ואם מתוך יעילות, המניחה להם לקנות מים ביוקר ובכל זאת
לעשות מהם כסף.
כאן כדאי להצביע על נתונים נוספים. החקלאות צורכת יותר ממיליארד קוב מים -
שפירים ומטוהרים כאחד. הסכום השנתי הכלול בסעיף המים בתשומה החקלאית הוא קצת
יותר מ-700 מיליון שקל - כפי שקובעת הסטטיסטיקה המבוססת על כמות המים שעוברת
בשיבר של אגודת המים, למשל אגודת המים חוף הכרמל.
במילים אחרות, המגזר הקרוי חקלאי, כדי שלא לבייש את הסבא והסבתא שאכלו לחם
בזיעת אפיהם, משלם בעד המים - לפני שקונים אותם החקלאים האמיתיים - כ-70 אגורות
לקוב. כמה משלמים החקלאים האמיתיים?
תלוי במיכסה ותלוי בגודל המשק מעבר למה שמכסה המכסה.
לכן, מהנתונים הגולמיים קשה לדעת כמה משלמים בעד קוב בחוות השקמים וכמה משלמים
בכפר מלל, למשל. אבל דבר אחד ברור: במקביל לירידה העצומה במספר בעלי המשקים
והקיבוצניקים המעבדים את הנחלה החקלאית הקיבוצית, חל גידול עצום גם בתפוקה
החקלאית, וזאת בלי להגדיל כלל את כמות המים המשקה את השדות ואת המטעים.
כמות המים מתנודדת זה עשרות שנים בין מיליארד ל-1.2 מיליארד קוב בשנה, אבל
ערך התפוקה החקלאית נמצא בעלייה מתמדת. אפילו בשלוש השנים הקשות האחרונות עלה
ערך התפוקה החקלאית ב-10% ריאליים, מ-13.8 מיליארד שקלים בשנת 2000 ל-15.3
מיליארד שקלים בשנת 2002, במחירי שנת 2000. וזאת תוך כדי ירידה קלה בכמות המים
שצרכה החקלאות.
יש מקום לחשוב שיותר ויותר חקלאים אמיתיים - בתוך המספר המתכווץ של החקלאים
האמיתיים - יודע להפיק יותר מן האדמה ומן המים גם בייעול הגידולים המסורתיים
ובעיקר במעבר לגידולים חדשים המבטיחים תמורה גדולה יותר לאדמה, ליריעת הפלסטיק,
למים ו...לשכר ולכושר הארגון והשיווק.
לכן, לא ברור בדיוק כמה משלם החקלאי האמיתי בממוצע, ובייחוד בשולי השוק השחור,
בעד המים שהוא קונה מהמדינה ומשכנו החכם בלילה. ברור שהוא מוכן לשלם הרבה יותר
מ-70 אגורות ממוצעות ואפילו מ-1.1 שקלים שעולים המים השפירים לחקלאי ול"חקלאי".
יתכן מאוד אפילו, שיהיה ביקוש למים מותפלים אם לא יעלו 54 סנט לקוב אלא אפילו
60 סנט לקוב, אבל אי אפשר לדעת זאת כל עוד נוהגת המדינה בנושא המים כפי שהיא
נוהגת בשאר הנושאים - מנהג ישראבלוף.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
