נערי ביבי החדשים

בתחילת חודש נובמבר ייכנס למשרד האוצר חשב-כללי חדש. שבועיים אחר-כך ייכנס למשרד האוצר גם מנכ"ל חדש. בפעם הראשונה בעשורים האחרונים ממונים לתפקידים אלה שני דוקטורים, שהם גם רואי-חשבון. שני אנשים שבאים מן מגזר העסקי הפרטי. יוסי בכר מונה למנכ"ל האוצר, ירון זליכה מונה לחשב הכללי. רוח חדשה, שונה משהו, תרחף על פני הפרוזדורים הארוכים.

זה טוב? זה לא טוב?

ותיקי האוצר טוענים, כי מערכת מרכזית וריכוזית כבדה וחשובה כמו משרד האוצר חייבת, מוכרחה, לגדל בתוכה את מנהליה - מנכ"ל, חשב-כללי, ממונה על תקציבים, נציב מס, ממונה על השכר, ממונה על שוק ההון והביטוח. זה, הם טוענים, כדי שלצעירים יהיה כדאי להישאר שם, ובעיקר כדי שבמשך השנים יינטעו בהם "העקרונות המנחים".

הם, ותיקי האוצר, מדברים על החשיבות המכרעת הטמונה בהבנת השלכות הרוחב של כל החלטה קטנה, ועל נחיצות הכרת המערכות השלטוניות הפועלות בעיקר מתחת לפני השטח, בעקיפין, בחשאיות, ובעצם, הכרת טכניקת השימוש בחורים השחורים של הביורוקרטיה והדמוקרטיה.

העומדים מול האוצר, אלה שנהנים ממנו וגם סובלים ממנו, אומרים, כי בכיריו חייבים לבוא מתוך השטח, מלב העולם העיסקי. אלה שהרגישו אישית את המשמעות האמיתית של הוראות והחלטות האוצר, שראו בעיניים מה זה פיטורים כמו מה זה שגשוג.

כך או אחרת, החיים מראים שהכל תלוי בתמהיל, במינון. קצת מזה וקצת מזה, ועיקר העיקרים, בשר האוצר, שגם ייתן לעבוד מבחינה מקצועית.

לזליכה ולבכר יש שם טוב. אם ברור, ולשר האוצר בנימין נתניהו זה ברור, כי רק המגזר העיסקי יוכל להוביל כאן את הצמיחה המיוחלת, אז יוסי בכר וירון זליכה, יהיו הגשר שלו.

היו מנ"כלים שראשי אגפים ניפנפו

סוגי ומיני מנכ"לים וחשבים כלליים היו למשרד האוצר. מבפנים ומבחוץ. כאלה שחלפו כאילו לא היו וכאלה שהשפעתם על המשק ניכרת עד היום. היו ששירתו מטרות פוליטיות של השר הממונה, היו שידעו לעמוד על דעתם ועל מקצועיותם. היו חרוצים ונחושים והיו שהעבירו את הזמן לגמרי לא רע ובלי טיפת זיעה. היו שפעלו ביושרה והיו שפניהם נישאו לתפקיד הבכיר נושא השכר הגבוה.

אנחנו לא נמנה שמות, ולו בגלל השנה החדשה. אבל אם תעצמו עיניים, ותחשבו על שמות המנכ"לים והחשבים, תדעו מי זה מי.

מנכ"ל משרד האוצר הוא תפקיד שמותנה באדם. האוצר בנוי מאגפים, כאשר לכל אגף ישנו מנהל בדרגה מקבילה לדרגת מנכ"ל. היו מנכ"לים, שאישיותם ושמשקלם האישי איפשרו להם לנהל בפועל את ראשי האגפים ואת המשרד כולו. היו כאלה, שראשי האגפים ניפנפו אותם. והיו גם כאלה שהשקיעו בתכנון ובגיבוש מטרות ואסטרטגיות, ושהתרחקו מניהול וממעורבות שוטפת.

לכל ראש אגף משרד האוצר ישנן סמכויות שנקבעו בחוק. סמכויות נציב מס הכנסה ניתנו לו על-פי פקודת מס הכנסה. למנהל המכס ישנן סמכויות על-פי חוקי המכס והמע"מ. המפקח על הביטוח פועל על-פי חוק הפיקוח על עיסקי ביטוח. החשב הכללי, על-פי חוק חובת מכרזים וחוק ערבויות מטעם המדינה. סמכויות הממונה על התקציבים מוקנות על-פי חוק יסודות התקציב.

הסמכות היחידה שמיוחדת בחוק למנכ"ל האוצר, היא לתת היתרים להגרלות ולהימורים. מעבר לזה הכל פתוח. המבנה האידיאלי הוא - מנכ"ל המתאם בין ראשי האגפים, הקטר המוביל והמניע נושאים בין-אגפיים, כמו הפרטה, שינויים מבניים, מקורות התקציב וגיבוש תוכניות ורפורמות כלכליות. חוץ מאלה, איש-מקצוע המייצג את האוצר, אם בכנסת ובוועדותיה, אם בממשלה, במשרד ראש הממשלה או בציבור, וגם בתקשורת.

כדי להגיע לכל אלה צריך קודם כל לבנות "רספקט" בתוך המערכת. צריך מעמד מקצועי מוערך, אישיות, והכי חשוב: המעמד והסמכויות, שייתן לו שר האוצר.

במילים אחרות, עד כמה יוכל שר האוצר נתניהו להפסיק להיות מנכ"ל-על האוצר? עד כמה יוכל נתניהו להרשות לעצמו להפסיק לנהל כל פסיק וחור במערכת האוצר, ולתת ליוסי בכר סיכוי להיות מנכ"ל האוצר על אמת.

אנשים ששידכו לפני כמה חודשים בין נתניהו לבכר, ניסו לסגור עם נתניהו את הנקודה הקריטית הזו. כך אחרי שהוא קיים מספר רב של שיחות עם בכר, למד את דעותיו המקצועיות, מצא את תאומו והתחייב לתת לו גיבוי מלא.

ייתן? לא ייתן? נחיה ונראה.

לטובת אינטרסים פוליטיים של השר

על בכר אומר כמעט כל רואה-חשבון: "כולם משקרים, חוץ ממני ומיוסי בכר" ("גלובס", 11.9.03), ומשבחים את נועם הליכותיו, את יושרו ואת מקצועיותו.

על זליכה אומרים בחברת דרך ארץ, שבה הוא משמש סמנכ"ל כספים ופיתוח עיסקי: "אדם מבריק בצורה בלתי רגילה, החלטי, יודע מה שהוא רוצה לעשות ואיך, ונעים הליכות". ("גלובס", 8.9.03).

ההיכרות של בכר עם נתניהו החלה רק לפני כחצי שנה. אנשים הכירו ביניהם במטרה לחבר ביניהם.

זליכה יודע לעבוד עם ביבי. הוא כבר היה שם, אצלו - כמנהל התחום הכלכלי במשרד ראש הממשלה, בתקופת נתניהו.

ככל הידוע, בכר וזליכה לא מכירים זה את זה.

לבכר ולזליכה יהיה קצת יותר קל וקצת יותר קשה מאשר לאחרים.

קל, מפני שבניגוד לשנים האחרונות שהתאפיינו בקושי הולך וגובר של המדינה לגיוס הון בחו"ל, הרי שניים אלה נכנסים כאשר ההסכמים למתן מיליארדי הדולרים בערבויות אמריקניות כבר נחתמו, ולחץ הגיוס נעלם.

לעומת זאת, הם נכנסים למערכת שחל פיחות גדול במעמדה המקצועי. מערכת שנתנה תחזיות צמיחה כל-כך בעייתיות בשנים 2002 ו-2003, עד שנדמה כי הן הוטו לטובת האינטרסים הפוליטיים של השר. מערכת שבחרה להפסיק לשלם לספקים ולקבלנים שגויסו על-ידי משרדי הממשלה ושביצעו עבודות עבורה, רק כדי שמאזן סוף השנה ייראה "טוב".

תהיה להם עוד בעיה, שהולכת והופכת להיות רגישה ביותר בציבוריות הישראלית: אפשרות לניגודי עניינים. שניהם מעורים במשק, היו פה והיו שם, עבדו עם זה ועבדו עם ההוא. יש להם אינטרסים. שקיפות היא הנושא האישי הכי חשוב להצלחתם. עמימות תכשיל אותם.

ולמי שיאמר, כי זו בעיה שגם בגללה יש להעדיף אנשי אוצר "מבפנים", נשיב: כאן לפחות אנחנו מודעים לאפשרות של ניגודי עניינים, בעוד שהיו בכירי אוצר לדורותיהם, שכבר בזמן מילוי תפקידם, יש חשש, שמו עין, אולי אפילו אוזן, על כל מיני תפקידים בכירים ורבי-שכר במשק.

סירב להיות המפקח על הבנקים

יוסי בכר בן 48, כבר ביסס את המוניטין ואת המעמד שלו. הוא בוגר בהצטיינות של לימודי כלכלה וחשבונאות באוניברסיטה העברית, מוסמך למינהל עסקים וגם ד"ר למימון מאוניברסיטת ברקלי.

בין השנים 1986 ו-1991, הוא שימש כמרצה בבית-הספר למינהל עסקים באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. כשחזר ארצה עבד בכר ברשות ניירות ערך כאחראי על תקינה חשבונאית וגם שימש מספר שנים יועץ כלכלי.

בשנת 1993 הצטרף בכר למשרד רואי-החשבון לובושיץ-קסירר. שנתיים אחר-כך, ב-1995, מונה למנהל המשרד. בכר שותף ב-15% ממניות המשרד המצליח, שמחזור עסקיו נאמד ב-100 מיליון שקל לשנה.

בשנה האחרונה, בעקבות התמוטטות רשת אנדרסון הרב-לאומית, הוביל בכר את המיזוג עם משרד קוסט-פורר-גבאי למשרד אחד, המייצג כאן את רשת ארנסט אנד יאנג, השנייה בגודלה בעולם.

ההצעה הציבורית האחרונה שקיבל בכר, הייתה מנגיד בנק ישראל, דוד קליין, שהציע לו את תפקיד המפקח על הבנקים. בכר סירב.

בכר, מרצה מבוקש לחשבונאות בבית-הספר למינהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב, הוא למיטב זיכרוננו, רואה-החשבון הראשון בין המנכ"לים של האוצר בעשורים האחרונים.

זליכה, גם מרצה מבוקש, מכהן גם כראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית בקרית-אונו. גם הוא יהיה החשב הכללי הראשון בעשורים האחרונים, שהוא רואה חשבון במקצועו.

התפיסה הכלכלית של בכר דומה לזו של נתניהו, ובמרכזה מיסוד תנאים לשוק חופשי ותחרותי. הרבה פחות מעורבות ממשלתית, כמה שיותר שחרור ממחסומים ביורוקרטיים, ורגולציה הרבה יותר חיובית למשקיע. בכר בא כדי ליישם, כדי לבנות. הוא לא תלוי בתפקיד באוצר, יש לו לאן לחזור.

דוקטורט בהשפעות של אי-ודאות

ירון זליכה, בן 33, נמצא בעיצומו של הליך ההתבססות. הוא בוגר לימודי כלכלה וחשבונאות בהצטיינות באוניברסיטת בר-אילן, מחזיק מדליית הצטיינות שנתית של לשכת רואי החשבון. ד"ר שלמד במסלול ישיר למצטיינים במקרו-כלכלה.

עבודת הדוקטורט שלו נעשתה בהנחייתה של פרופ' תקווה לקר, חוקרת ומורה מהוללת באוניברסיטת בר-אילן, שנפטרה לפני כשנה. העבודה עסקה בהשפעת אי-הוודאות הטמונה באינפלציה הצפויה על דפוסי הצריכה והחיסכון. התיאוריה הוכחה על המשק הישראלי.

מן העבודה עולה, כי אי-ודאות בכלל, וזו הטמונה באינפלציה ובגורמים המסתתרים מאחוריה בפרט, היא הגורם החשוב ביותר, לאחר ההכנסה הפנויה של האזרח, שמשפיע על הצריכה. השפעתה הרבה יותר גדולה מהשפעות של הריבית, דמוגרפיה או עלייה.

במאמר שכתב זליכה באחרונה, הורחבה התיאוריה וגם נבדקה אמפירית, לגבי השפעת אי-הוודאות על ההשקעה הפרטית במשק. נמצאו תוצאות דומות. אי- הוודאות, הוכח, היא גורם חשוב ביותר בהשפעה על ההשקעה, חשוב הרבה יותר מהשפעתם של גורמים אחרים, ובכללם הריבית במשק.

האם זה אומר שהלחץ של האוצר בתקופה של זליכה כחשב כללי, על נגיד בנק ישראל ועל הורדת הריבית יפחת? כנראה שלא.

בהרצאות בקרית-אונו זליכה חוזר ואומר, כי הריבית במשק אכן צריכה לרדת, אולם לא לרמה שתסכן את היציבות בשווקים הפיננסיים, או שתעלה את רמת אי-הוודאות. לדעתו, כפי שהובאה בהרצאות, רמת הריבית היום חייבת לרדת לפחות לכיוון ה-5%, ואז לבחון אם אפשר להוריד עוד, או להמתין.

לדעתו, הבעיה המרכזית, שמקשה על המשק - ושמצד שני מהווה גורם הכרחי ליציאה ממצב חוסר הצמיחה - קשורה לצריכה הפרטית.

איש האסכולה הנון-קיינסיאנית. בהרצאות שלו תקף את התיאוריה הקיינסאינית, הטוענת כי הגדלת הצריכה הציבורית תתרום לצמיחה במשק, וטען כי ממחקרים שנערכו בעולם, שעל אחד מהם עמל זליכה בחודשים האחרונים, מראים, כי הגדלת הצריכה הציבורית עלולה לגרום בתנאים מסוימים, הקיימים היום במשק הישראלי, להקטנת הצריכה הפרטית וההשקעה הפרטית, ובכך יבוא שכרה בהפסדה.

ברקע לכך עומדת ההשפעה של המדיניות הפיסקלית על ציפיות הציבור, באשר למדיניות המיסוי העתידית. מדיניות מיסוי אשר תממן, מן הסתם, את ההרחבה הפיסקלית. בקיצור: אנשים יבחינו בהרחבת הוצאות הממשלה, ומתוך ניסיון קודם יבינו ויחששו, כי התוצאה תהיה העלאת המס, במוקדם או במאוחר, כדי לממן את ההוצאה הזו.

עמדות אלה של זליכה צפויות להשפיע על עמדותיו כחשב כללי, בכיוון של יתר שליטה על ההוצאה הממשלתית ומדיניות של הפחתת מיסוי.

מי שטוען נגד המינוי של זליכה, טוען כי הוא צעיר מדי. עובדתית, היו כבר חשבים ומנהלי אגפים צעירים ממנו.

האיש רץ מהר, ובמקביל ללימודים קדחתניים הוא צבר ניסיון עיסקי ניכר: היה ראש אגף תכנון עיסקי ואסטרטגי בחברת פרטנר, ממובילי גיוס ההון בנאסד"ק במהלך שנות הפריחה של 1999. יוזם הרפורמה בתעריפי השיחות הנכנסות לרשתות הסלולר, מה שנחשב לגורם מרכזי שאיפשר את הצלחת החברה ותנאי הכרחי לביצוע ההנפקה.

אחרי כן שימש כסמנכ"ל כספים ופיתוח עיסקי בחברת תבל-טלקום. זליכה גם מונה, כנציג המדינה, לדירקטור פעיל בחברת בז"ן. במסגרת זו היה ממובילי גיוס של מיליארד שקל באג"ח מגופים מוסדיים. היום הוא סמנכ"ל כספים ופיתוח עיסקי בחברת דרך ארץ, כשהוא אחראי על תקציב רב-שנתי של 6 מיליארד שקל.

את ההצעה הציבורית האחרונה שקיבל, להתמנות למנכ"ל רכבת ישראל, הוא דחה.

תפקידם המרכזי של בכר וזליכה, כתפקידו המרכזי של משרד האוצר ושר האוצר, יהיה - גיבוש מדיניות מקרו-כלכלית, חזרה לעידן של צמיחה, והאצת פרויקטים תשתיתיים, ציבוריים ופרטיים. *