חוקי היסוד קובעים את זכויות היסוד שהוצבו במרכזם. הם אינם כוללים הוראות מיוחדות המעניקות סעדים בגין הפגיעה בזכויות האדם הכלולות בהם. לדוגמה, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מציב בלשון קצרה ותמציתית את זכות הפרט לכבוד ולחירות ולהגנה על זכויות יסוד אלה. ומה הדין במקרה שזכות מזכויות היסוד הופרה?
בשיטות משפט חוקתיות ברחבי העולם קיימות חוקות העוסקות בסעדים שיינתנו במקרה של הפרת זכות חוקתית, כגון אכיפה, פיצוי ומניעה. בישראל, כאמור לעיל, חוקי היסוד לא מפרטים סעדים קונקרטיים שלהם יהיה זכאי מי שנפגע מהפרת זכות יסוד המוקנית לו בחוק יסוד.
"אין בכך ולא כלום", קובע נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, בספרו "פרשנות חוקתית". וההסבר - "חוקי היסוד מכירים במעמדה של הזכות; הסעד יבוא בעקבותיה. ההוראות המפורשות בחוקות שונות לעניין זה הן בעלות אופי הצהרתי. אין הן חיוניות. ניתן ליתן - וחייבים ליתן - סעדים גם בלא הוראה מפורשת".
אם בעבר היה מקובל לסבור ש"הסעד יוצר את הזכות" (ubi remedum ibi ius), על פי הגישה דלעיל, יש להפוך את היוצרות - הזכות היא העיקר והסעד טפל לה, ובמילים אחרות "הזכות יוצרת את הסעד"(ubi ius ibi remedum).
בני משפחת טננבאום ביקשו למנוע את הפרסום, בטענה שהוא יפגע בזכויות היסוד המוזכרות בסעיפים 2 ("אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם") ו-4 ("כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו") לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. האם סעיפים אלו אכן מקנים לבני משפחת טננבאום את הזכות העקרונית לבקש את מניעתו של פרסום שיסכן את חייו או את שלמות גופו של בן משפחתם החטוף?
כאמור לעיל, עד כה טרם הכריע בית המשפט העליון בשאלה שפורטה לעיל. היא הושארה בצריך עיון. יחד עם זאת, באימרות אגב בפסיקה ובספרות המשפטית הובעו דעות, לפיהן מקום בו הוכחה הפרה של זכות חוקתית יש ליתן לנפגע עילת תביעה חוקתית עצמאית, גם כשזו לא נקבעה מפורשות בחוק יסוד. בית המשפט המחוזי, שדן בבקשת משפחת טננבאום (ודחה אותה לגופה), השיב על השאלה העקרונית בחיוב, וזו גולגלה לפתחו של בית המשפט העליון (פסק הדין נכתב ע"י המשנה לנשיא בית המשפט העליון, תיאודור אור, בהסכמת חברותיו להרכב) .
"הנה כי כן, הנטייה המסתמנת היא, כי יש מקום להכיר בתרופה חוקתית עצמאית במקום בו נפגעה זכות המעוגנת בחוקי היסוד", כתב השופט אור בפסק הדין. "בענייננו מדובר בסעד מניעתי, מניעת מעשה אשר על פי הטענה טומן בחובו פגיעה או אפשרות לפגיעה בזכות היסוד. אכן, אם קיימת עילה כנגד פגיעה בזכות זו, ניתן לעתור למניעת פגיעה זו".
במקרה הנדון, בני משפחת טננבאום טענו לפגיעה אפשרית בחייו או בשלמות גופו של החטוף.
בשל עוצמת הזכות הנפגעת, מצווה חוק היסוד לא רק על איסור פגיעה בחיים או בשלמות הגוף, אלא גם על הגנה עליהם.
"מכאן", הוסיף וקבע השופט אור, "יתכן שבמקום בו זכויות יסוד לחיים ולשלמות הגוף עלולות להיפגע, ובהיעדר דבר חקיקה מיוחד הקובע תרופה בגין פגיעה זו, קמה עילת תביעה חוקתית למנוע את הפגיעה".
בכדי לזכות בסעד המבוקש לא נדרשו בני משפחת טננבאום להוכיח את הסיכון הנטען ברמה של "ודאות קרובה", אלא די שקיימת "אפשרות סבירה" לפגיעה בחייו או בשלמות גופו. את הסף הראייתי הזה כשל ערעורם לחצות, מסיבות שפורסמו בהרחבה בימים האחרונים ולמותר לחזור עליהן. *
(ע"א 9185/03 טננבוים ואח' נ. עיתון הארץ ואח', פס"ד מיום 22.10.03. מ"מ הנשיא תיאודור אור והשופטות דליה דורנר ואסתר חיות)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
