זכות השתיקה אינה שטיק

ואולם, כאשר הדברים נאמרים ע"י משפטן כה בכיר - העומד למעשה בראש מערכת המשפט - שהוא גם יהודי מאמין, הרי הם מעוררים פליאה ממש.

זכות השתיקה נובעת באופן ישיר מהזכות הטבעית והבסיסית של כל אדם לפרטיות ולהגנה מפני חדירה לנבכי נשמתו. המשפט הישראלי הכיר בעשרים השנה האחרונות, בזכות יסוד של האדם לפרטיות.

הזכות לפרטיות הוכרה תחילה בחקיקת חוק הפרטיות וחוק האזנות סתר, אשר קבעו כי ראיה שהושגה תוך חדירה לפרטיות הינה בלתי קבילה בהליך משפטי כלשהו.

על יסוד חקיקה מתקדמת זו, ותוך היזקקות מאסיבית למשפט האמריקאי, אסר בית המשפט העליון, בשנת 1980, על שירות בתי הסוהר, לבצע חוקן בעצור, ללא הסכמתו, על מנת לגלות סמים מסוכנים שהחביא בגופו.

רק שנתיים לאחר אותו פסק דין, התקבל בכנסת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהעלה את זכות האדם לפרטיות, למעלה של זכות יסוד חוקתית.

כשם שחדירה לגופו של אדם אסורה מכוח עקרון הפרטיות, כך, ואף מכוח קל וחומר, יש לאסור מכל וכל, חדירה לנשמתו של אדם, והאמצעי היחיד לעשות כן, הינו חיזוק וביצור מעמדה של זכות השתיקה בחקירה.

היה זה השופט חיים כהן ז"ל שבחר לרדת דווקא למקורות המשפט העברי על מנת להראות שלא רק לפי דעות של שופטים דגולים בארה"ב וגאוני משפט באומות אחרות, עדיפה השמירה על כבוד האדם ופרטיותו, על פני סיפוק צרכים לגיטימיים של השלטת חוק וסדר, אלא זהו גם הדין העברי, אשר הקדים במאות שנים את כל אותן שיטות משפט.

ואכן, כבר במשפט העברי נקבע כי "אין אדם משים עצמו רשע" (סנהדרין, ט', ע"ב, כ"ה, ע"א), וכאשר ניתן בארה"ב בשנות השישים פסק הדין הנודע בפרשת "מירנדה", שהציב את זכות השתיקה בראש מערך זכויות היסוד של האדם, היה זה שופט בית המשפט העליון של ארה"ב, השופט וורן, שמצא לנכון לצטט דווקא את המשפט העברי בהפנותו לרמב"ם (משנה תורה, שופטים, הלכת סנהדרין, פרק יח' הלכה ו').

בזכות אותו פסק דין, ופסקי דין רבים אחרים שציטטו אותו מאז, יודע כל אזרח אמריקאי שעומדת לו זכות השתיקה, וכי שימוש בזכות זו לעולם לא יעמוד לו לרועץ. כל סטודנט למשפטים בשנה א' בארה"ב יודע, שכבר במשפט העברי הקדום הוכר מעמדה של זכות השתיקה כזכות יסוד.

והנה, על אף האמור, גם בימים אלה מרוכז מאמץ רב, בחקירות שונות, לחלץ הודאות מנחקרים, לעיתים תוך הפעלת לחצים מסוגים שונים, מתוך ידיעה ברורה כי ההודאה היא "מלכת הראיות", שכן מתן ההודאה הופך את החשוד גם לתובע, גם לשופט וגם לתליין של עצמו.

על כן, מעבר לעובדה שהאמירה האומללה של היועץ המשפטי לממשלה חותרת תחת אושיות ההליך הפלילי וחזקת החפות של האזרח, אשר קנו להן מעמד של זכויות יסוד במשפטנו, הרי יש בה פוטנציאל לפגיעה ממשית בנחקרים רבים, המצויים בהליכי חקירה והבוחרים, משיקולים שונים, לשמור על זכות השתיקה, כאשר דבר אין לכל אותם שיקולים ול"שטיק" כלשהו.

אמור מעתה, זכות השתיקה היא מכשיר ראשון במעלה להגנה על ערך הפרטיות והחירות של האזרח, מפני כוחה הבלתי מוגבל של המדינה, ויש לדחות בשתי ידיים כל ניסיון לפגוע בה.

אין אפוא כל מקום להכתים את כל אותם נחקרים, שלא ברור כלל אם יוגש נגדם אי פעם כתב אישום, קל וחומר אין ודאות כי אפילו יועמדו לדין, יורשעו בדין, בסטיגמה של "עבריינים", רק משום שבחרו לממש זכות יסוד העומדת להם ולשתוק בחקירה.