"זה היה ערב מקסים בביתך", אמר שר התשתיות והחוץ אריאל שרון לדודי אפל באמצע ינואר 1999. הוא התכוון לארוחת הערב הגדולה שארגן אפל בביתו שבוע לפני כן. אותה ארוחת ערב היא אירוע-מפתח בפרשת האי היווני - ובאופן שבו המשטרה הרחיבה לאחרונה את החקירה, אותה ארוחת ערב היא אירוע-מפתח בכל פרשת יחסי שרון-אפל, מאז 1997.
ארוחת הערב נערכה שבוע אחרי ה-4 בינואר 1999, המועד שבו החליטה הכנסת ברוב עצום על פיזורה והליכה לבחירות כלליות. בליכוד נפתחת ההתמודדות על הרשימה לכנסת הבאה, וכל המחנות מארגנים את רשימות המומלצים. אפל, מטבע הדברים, עם מחנה של עשרות חברי מרכז ליכוד, מחזיק בכוח השפעה על מיקומם של המועמדים לרשימה.
אומנם את סוף שנת 1998 זוכרים רובנו בזכות השמלה הכחולה של מוניקה לוינסקי, אבל זו היתה תקופה סוערת מאוד מבחינה פוליטית גם כאן. ממשלת נתניהו קרסה, ובאוויר היה ריח של מהפך פוליטי.
סוף שנת 1998 הוא בעת ובעונה אחת גם תקופת שיא בקריירה העסקית של אפל - וגם תחילת נפילתו. בעוד אפל מתכנן פרויקטים ענקיים, בארץ ובחו"ל, במשטרה מצטבר מידע על חשדות לשחיתות בעסקות שלו. כל שיחות הטלפון שלו מאותו זמן מוקלטות. שיחות אלה הן חלק מהאזנות הסתר, שבגינן מתחוללת עכשיו הסערה סביב ראש אגף החקירות, ניצב משה מזרחי.
רווח של 100 מיליון דולר
על-מנת להבין את מורכבות היחסים שרון-אפל בסוף 1998, צריך לדעת באיזה מצב היה אז אפל. הסתיימו המכירות של פרויקט גני-אביב בלוד, פרויקט שהוכיח כמה גדול אפל חושב: שכונה ענקית על קרקע חקלאית מופשרת, עם למעלה מ-5,000 יחידות-דיור, כשהגודל מאפשר מחירי ביצוע נמוכים במיוחד. מכירות הפרויקט היו בסביבות 400 מיליון דולר, והרווח של אפל הוערך בכ-100 מיליון דולר.
אבל אפל חשב עוד יותר גדול. כשהתחילו להתפרסם הידיעות על הצלחתה הפנומנלית של קבוצת בובליל-חקשורי בקזינו בלוטרקי, החל להתבשל אצלו רעיון קניית אי סמוך לאתונה, עם שורת מלונות שבלבם קזינו. מצד שני, אם פרויקט גני-אביב הצליח כל-כך, למה לא לעשות עוד כמה שכונות כאלה סביב העיר לוד?
אפל התחיל בשורה של מגעים עם מושבים באזור לוד, ביניהם גינתון, יגל, כפר שמואל, אחיסמך ויד רמב"ם.
אלא שכאן התעוררה בעיה. הביקורת הציבורית על ההטבות למושבים ולקיבוצים בהסדרי הפשרת קרקע חקלאית הלכה והתעצמה. שרון, כשר תשתיות, הקים את ועדת רונן לבחינת הסדרים אלה, והתחייב לקבל את מסקנותיה.
בתחילת אפריל 1997 פרסמה ועדת רונן את המלצותיה ומסקנותיה המחמירות, שהעיקרית ביניהן, בתחום שינוי ייעוד לבנייה רוויה (החלטה 727), היתה להוריד את הפיצוי לחקלאי - כלומר ליזם הנכנס בנעלי החקלאי - מ-%27 ל-%20. נקבעה ישיבת ממשלה לאמצע יוני, במגמה מוצהרת לאמץ וליישם את הקיצוץ באחוזי הפיצוי ליזמים.
אפל, כמו יזמים אחרים באותה תקופה, הגביר את המאמצים לסגור עסקות, על-מנת לתפוס את אחוזי הפיצוי הקיימים לפני ההפחתה הצפויה. ב-6 ביוני, שבוע לפני ישיבת הממשלה, הוא חתם על החוזה העיקרי והגדול מכולם, לרכישת כ-1,500 דונם של אדמות גינתון, בתשלום במזומן של 24.5 מיליון דולר. בסך-הכול, בכל העסקות שעשה אז אפל בקרקעות חקלאיות, הוא השקיע כ-50 מיליון דולר.
בסופו של דבר, אחרי תקופה של לחץ עצום מצד החקלאים והיזמים, בישיבת הממשלה שהתקיימה ב-13 ביוני 1997 לא התקבלו המלצות ועדת רונן להפחתת הפיצוי, וזאת על אף הצהרתו הקודמת של שרון כשר תשתיות על מחויבותו לאימוץ המסקנות.
במשטרה מסמנים את אפל
כדי לקדם את הפרויקטים הללו היה אפל זקוק להסכמה וגיבוי בשני מסלולים חשובים: האחד - המסלול התכנוני, בעירייה ובוועדה מקומית, ובעיקר בוועדה המחוזית ובצמרת משרד הפנים. המסלול השני - מינהל מקרקעי ישראל.
עיריית לוד היתה עם אפל, ובעיקר תמך בתוכנית ידידו מקסים לוי המנוח, שעזב את הכנסת כדי לחזור לתפקיד ראש עיריית לוד. גם ראש עיריית לוד אחרי לוי, בני רגב, תמך באפל. בעניין זה יש סעיף שוחד בכתב האישום שהוגש נגד אפל ב-11 בספטמבר השנה, שבו נטען כי רגב קיבל מאפל 1.4 מיליון שקל למימון הבחירות.
הבעיה במסלול התכנוני היתה בדרג המחוזי. שם, בוועדה המחוזית מרכז, היתה התנגדות נחרצת לתוכנית הבנייה של אפל בגינתון, על אדמה המוכרזת כ"נוף כפרי פתוח".
לעומת זאת, ברמת משרד הפנים קיבל אפל סיוע נכבד. ידידו, שר הפנים דאז אלי סוויסה, התעלם מהמלצות של ועדת גבולות וצירף את אדמות גינתון לתחום השיפוט של העיר לוד. המהלך חיזק את עמדת עיריית לוד מול התנגדותה של הוועדה המחוזית, לשמחת אפל.
גם במינהל מקרקעי ישראל, מבחינת אפל, העניינים נראו בתחילה בסדר. הוא התקרב למי שהיה באותו זמן מנהל מחוז מרכז של המינהל, עודד טל, וקיבל את תמיכתו. בכתב האישום נגד אפל יש סעיף שבו טוענת המדינה, שאפל שיחד את טל וקיבל ממנו גיבוי והטבות.
בהמשך נערכה פגישה של אפל עם שרון ועם מנהל המינהל דאז, ברטי ברודו, שבה תמך שרון בתוכנית של אפל. שרון אף נזף בברודו, על שאינו מקדם מספיק תוכניות בינוי.
אבל בסוף 1998 התרחשה לאפל תקלה. מי שאחראי לה הוא דרור קרישפין, אז ראש האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל. קרישפין ניהל מאבק עיקש נגד עסקת גינתון, פסל אותה מכול וכול כעסקה שנעשתה מאחורי גבו של המינהל ותוך ספסור באדמות מדינה, ודרש לבטל את העסקה ולנקוט סנקציות נגד מושב גינתון.
מכיוון שקרישפין הוא האורים והתומים בענייני קרקע חקלאית, ואדם שיושרתו אינה מוטלת בספק, איש בצמרת המינהל לא ערער על עמדתו. אבי דרכסלר, המנהל החדש של המינהל, אימץ את עמדתו של קרישפין נגד עסקת גינתון. דרכסלר ואפל נפגשו לשיחה במלון דן בתל-אביב, שהפכה לשיחה קשה בווליום גבוה. דרכסלר דיווח לצמרת פרקליטות המדינה על השיחה ותוכנה. אפל סימן את דרכסלר כאויב, ובהמשך אף פעל להדיח אותו. המשטרה והפרקליטות, כאמור, סימנו את אפל.
"תוך שנה, שנינו בקלבוש"
בסוף 1998, כשבתי-המשפט החלו להוציא פסקי-דין חריפים בעניין הפשרת קרקע חקלאית, כאשר המשטרה כבר החלה להקליט ולתמלל את הטלפונים של אפל, דרכסלר עשה יותר מזה. הוא ביקש פגישה עם שרון, ובחודש נובמבר התייצב עם תצלום-אוויר בלשכת שרון והסביר לו את הבעיות בעסקת גינתון. דרכסלר סיפר לכמה ממכריו, שאמר לשרון: "אם אנחנו מאשרים את העסקה, תוך שנה שנינו בקלבוש".
שרון סיכם את השיחה עם דרכסלר במילים אלה: "תנהג לפי מה שאתה חושב". מאז, עמדת המינהל הפורמלית היא התנגדות נחרצת לעסקת גינתון.
בחקירת המשטרה המחודשת בעניין שרון-אפל, שהחלה לפני כחודשיים, מנסים החוקרים לברר את אחת משאלות המפתח: האם שרון, או מישהו מטעמו, בין אם כשר תשתיות ובין אם כראש ממשלה המחזיק בתיק המינהל, לחץ או פנה לגורמי מינהל מקרקעי ישראל, על-מנת שישנו את העמדה כלפי עסקת גינתון ויתמכו בה. על-פי מקור המעורה בחקירה, בעדויות שנגבו לאחרונה עולים ממצאים מפתיעים.
שר החוץ עושה כבוד
בדצמבר 1998, כשאפל ידע שהמינהל נחוש בהתנגדות לעסקת גינתון, החלה ההיערכות לקראת פיזור הכנסת. שרון התעניין אצל אפל לגבי האפשרות שדוד לוי יצטרף למפלגת העבודה, ואפל אמר לשרון: בכל מקרה אני איתך, לא משנה לאיזה כיוון הולך לוי. שרון בירר אם אפשר לקבל את רשימת 200 אלף מתפקדי הליכוד, ואפל הבטיח לדבר עם איווט ליברמן ולארגן את הדיסקט.
ואז, בינואר 1999, אחרי שהכנסת התפזרה, אפל נותר אומנם תקוע עם עסקת גינתון, אבל עסקת האי היווני, לעומת זאת, החלה לזוז. אפל, עם שותפו נורמן שקולניק, סוחר נשק ובעל קשרים בצמרת הפוליטית היוונית, הצהיר שעסקת רכישת האי פטרוקלוס סמוך לאתונה היא "עסקה ששווה מיליארדים". התוכנית היתה להשקיע 450 מיליון דולר בקומפלקס של מלונאות-שעשועים-הימורים.
אבל גם ביוון היו בעיות לא פשוטות של הפשרת קרקע. מכיוון שהאי מוכרז כאתר עתיקות ובחלקו שייך לכנסייה, התעורר צורך בהסכמת השלטונות היווניים לשינוי הסטטוס של האדמה, והדרך לאישורי בנייה לא היתה פשוטה.
באותו ינואר 1999, כשהחלה המלחמה על רשימת הליכוד לכנסת, הגיעה לישראל משלחת מיוון, ביוזמת אפל ובשיתוף פעולה של בכירים במשרד החוץ ובמפלגת העבודה. היא כללה את תת שר החוץ היווני קראנידיוטיס ואת מנכ"ל משרד החוץ היווני. שר החוץ והתשתיות שרון אירח את המשלחת לשיחה, שבה השתתף גם נורמן שקולניק. חברת ציביון של אפל מימנה את ביקור המשלחת היוונית ב-46 אלף שקל.
וכאן, ב-12 בינואר 1999, אנחנו חוזרים לארוחת הערב בווילה של אפל בתל-ברוך. באותה ארוחה השתתפו שר התשתיות והחוץ אריאל שרון, בנו גלעד שרון, איווט ליברמן, משה ליאון, נורמן שקולניק, האדריכל שמואל השמשוני והמשלחת היוונית. אחרי הארוחה דיווח אפל לאריה דרעי שהאירוע היה מעולה והעניין התקדם יפה, ובצדק: אפל הוכיח לאישי ממשל בכירים ביוון, ששר החוץ והתשתיות של מדינת ישראל עושה לו כבוד.
ימים אחדים אחרי ארוחת הערב שוחחו שרון ואפל שוב. זו אותה שיחה שבה הודה שרון לאפל על הערב המקסים. השניים שוחחו על כנס של מרכז הליכוד, ושרון אמר שהוא זקוק להרבה עזרה. אפל ענה, שכל החבר'ה שלו, חד-משמעית, יחד עם אריק, והם ינטרלו כל מי שינסה לפגוע. אפל הודיע לשרון, שהוא יקים מטה של 30-40 איש לטובת שרון במסגרת הבחירות הפנימיות בליכוד לקביעת הרשימה לכנסת.
ב-8 בפברואר 1999 הובא המלך חוסיין לקבורה בממלכתו, ואילו בביתן 27 במגרשי התערוכה ערך הליכוד את הבחירות לרשימתו לכנסת הבאה. תוצאת הבחירות הפנימיות: 1. בנימין נתניהו; 2. סילבן שלום; 3. משה קצב; 4. לימור לבנת; 5. מאיר שטרית; 6. גדעון עזרא; 7. נעמי בלומנטל; 8. אריאל שרון.
לאחר הבחירות לרשימה, משוחח אפל עם מקורב של שרון. לתמיהת המקורב, אפל אמר: אני לא רוצה לחשוב איזה מקום אריק היה מקבל לולא עבדתי בשבילו.
פריימריס עולים כסף
אחת השאלות המעניינות ביותר לגבי אותה ארוחת ערב אצל אפל, אולי שאלת מפתח בפרשה, היא מה היה הסטטוס של גלעד שרון באותו ערב. מכיוון שלילי שרון ז"ל היתה אז חולה, אפשר להבין את נוכחותו של גלעד באותה ארוחת ערב כביטוי למדיניות העקבית של משפחת שרון: באירועים כאלה לילי חייבת להיות, ואם אינה יכולה, ימלא את מקומה אחד הבנים. אבל על אותה ארוחת ערב אפשר להסתכל אחרת אם יתברר שבאותו זמן, או מיד בסמוך, גלעד שרון קיבל הצעה מאפל, או אפילו כבר הועסק על-ידי אפל.
השאלה הזו חשובה, מפני שבחוזה בין אפל לבין חוות שקמים וגלעד שרון נאמר שהחוזה, שבגינו קיבלה חוות שקמים כמה מאות אלפי דולרים, נכנס לתחולתו (רטרואקטיבית) ב-1 ביוני 1999 - כשישה חודשים לאחר אותה ארוחת ערב.
ה-1 ביוני 1999 הוא שבועיים אחרי הבחירות הכלליות (17 במאי), שבהן הביס אהוד ברק את בנימין נתניהו. על-פי זמן התחולה המצוין בחוזה, במועד הזה שרון הוא כבר חבר כנסת באופוזיציה; לא מדובר עוד בשר בממשלה שבנו מקבל כסף מיזם, המציג את השר כתומך וידיד.
ב-1 ביוני 1999 נתניהו כבר החל בגלות פוליטית קצרה, ובליכוד נפתח מאבק הפריימריס בין שרון לאולמרט על תפקיד יו"ר התנועה ומועמדה לראשות הממשלה. אפל, מתברר, הבטיח סיוע פוליטי גם לשרון וגם לאולמרט. זה הזמן שבו הסתבך אולמרט בפרשה, כאשר, כראש עיריית ירושלים, נענה לבקשתו של אפל ואירח את ראש עיריית אתונה. אגב, במקרה של אולמרט, אפל מימן דווקא ארוחת צהריים.
בבחירות לרשימת הליכוד לכנסת, הכסף משחק תפקיד פחות חשוב. אבל בפריימריס - כשבליכוד מתגלגל תהליך התפקדות שהוא נקודת-ציון חשובה בתולדות הפוליטיקה הישראלית - צריך הרבה כסף. קשה להסתפק ב-830 אלף שקל המותרים על-פי החוק.
בשלב הזה, תחילת המירוץ לפריימריס, נפגשו שתי הפרשיות הכספיות: הבן הבכור, עומרי, הקים את המערכת הפיננסית ופרשת סיריל קרן החלה להתגלגל, עד לדוח מבקר המדינה וההסתבכויות של העברות הכספים סביב העולם; הבן הצעיר, גלעד, בשם חוות שקמים, מתחיל לקבל כסף מאפל בגין ייעוץ בפרויקט האי היווני.
והמשטרה הקליטה ותמללה את כל השיחות של דודי אפל.
מול השותקים בחקירה
ההקלטות הללו הן מסע מדהים אל נבכי הפריימריס של המאבק שרון-אולמרט על ראשות הליכוד, שהסתיים בספטמבר 1999 בניצחון של שרון.
רוב הנחקרים במשטרה, כולל פעילי שטח וקבלני קולות בליכוד, שתקו בחקירותיהם על מה שהתרחש בפריימריס הללו. ספק אם יש בידי המשטרה מידע מלא ואמין על אופן הסיוע של אפל לשרון במהלך הפריימריס לראשות הליכוד. דבר אחד הוא לתמלל שיחת טלפון, אבל מול השותקים בחקירה, זה דבר אחר לגמרי לאמת בראיות מוצקות, שמה שנאמר בטלפון על ארגון וקניית קולות של מתפקדים, אומנם בוצע בסופו של דבר.
מיד אחרי ניצחונו של שרון בפריימריס, נקלעה עסקת האי היווני לבעיה. בעוד השותפים אפל-שקולניק יצאו במסע התקרבות ושכנוע מול בכירים בממשל היווני ובכנסייה היוונית, האיש שלהם ביוון, תת שר החוץ קראנידיוטיס, אורח הכבוד באותה ארוחת ערב אצל אפל - נהרג בתאונת מטוס.
כעת אנחנו כבר בתחילת שנת 2000 - התקופה שבה גלעד שרון, לפי קלטות שפורסמו לאחרונה, מצד אחד הגדיר עצמו כ"קישוט" בפרויקט האי היווני, ומצד שני הקליט שיחות עם דודי אפל, כדי שזה לא יוכל לחמוק ממחויבותו הכספית בחוזה עם חוות שקמים. כך או כך, ב-8 במאי 2000 נחתם החוזה בין אפל לבין חוות שקמים וגלעד שרון, כאשר, כאמור, תחולתו היא רטרואקטיבית, מ-1 ביוני 1999. בסופו של דבר, הפרויקט הופסק.
בתחילת פברואר 2001 הביס שרון את ברק ונבחר לראש ממשלת ישראל. הוא לקח תחת סמכותו את מינהל מקרקעי ישראל, שכזכור מחזיק בעמדה נחרצת נגד עסקת גינתון. חודש לאחר מכן פרסם מרדכי גילת ב"ידיעות אחרונות" את עיקרי פרשת האי היווני.
האם שרון ניסה להשפיע?
נחזור לאפל ולקרקע בישראל. הוא, כזכור, היה תקוע בשני מסלולים - במינהל מקרקעי ישראל ובוועדה המחוזית מרכז - עם עסקות הפשרת הקרקע, בעיקר בגינתון.
שורה של אישים בכירים במינהל נחקרו לאחרונה בשאלה, האם, אחרי שהתמנה לראש ממשלה, היה ניסיון של שרון, או מטעמו, להשפיע על המינהל לשנות את עמדתו לגבי עסקת אפל-גינתון. זוהי שאלת מפתח. ככל שהיה ידוע עד כה בתקשורת מהאירועים בזמן אמת במינהל מקרקעי ישראל, אין תימוכין לטענה כזו, ועל כן ממצאי החקירה בכיוון זה כל-כך חשובים.
כראש ממשלה, שרון הכריז על שלוש ערים בישראל כעל ערים הטעונות "טיפול נקודתי" אישי שלו: לוד, דימונה ועכו. בהקשר זה פורסמו בעבר בתקשורת טענות, על-ידי דליה טל ב"גלובס" ועל-ידי שחר גינוסר ב"ידיעות אחרונות", בדבר לחצים מצד ראש הממשלה לכיוון הוועדה המחוזית מרכז ובישיבות הטיפול הנקודתי בעיר לוד, לקידום פרויקטים בעיר לוד, כולל עסקת גינתון.
האם נזכה אי-פעם לקרוא את תמלילי שיחות הטלפון בין שרון לאפל ואת תמלילי חקירתו של ראש הממשלה במשטרה?
לוח זמנים
האינטרסים של אפל, האינטרסים של שרון. כרונולוגיה
אפריל 1997
ועדת רונן ממליצה להפחית את הפיצוי לחקלאים-יזמים בעת הפשרת קרקע, מ-%27 ל-%20.
6 ביוני 1997
דוד אפל חותם על החוזה העיקרי והגדול מכולם, לרכישת כ-1,500 דונם של אדמות גינתון, בתשלום במזומן של 24.5 מיליון דולר.
13 ביוני 1997
בישיבת הממשלה לא מתקבלות המלצות ועדת רונן להפחתת הפיצוי, על אף הצהרתו הקודמת של שרון כשר תשתיות על מחויבותו לאימוצן.
סוף 1998
דרור קרישפין, ראש האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל, מנהל מאבק עיקש נגד העסקה של אפל להפשרת הקרקע בגינתון. אבי דרכסלר, מנהל המינהל החדש, מאמץ את עמדתו. דרכסלר ואפל נפגשים לשיחה קשה בווליום גבוה במלון דן בתל-אביב.
סוף 1998
המשטרה מתחיל להקליט את שיחותיו של דוד אפל.
דצמבר 1998
מתחילה ההיערכות לקראת פיזור הכנסת. אפל אומר לשרון: אני איתך.
4 בינואר 1999
הכנסת מחליטה על פיזורה והליכה לבחירות כלליות. המלחמה על רשימת הליכוד לכנסת מתחילה.
ינואר 1999
עסקת האי היווני של אפל מתחילה לזוז. יש צורך בהסכמת השלטונות היווניים לשינוי הסטטוס של הקרקע, לבניית מלונות וקזינו. לישראל מגיעה לביקור משלחת מיוון, ובה תת שר החוץ היווני ומנכ"ל משרד החוץ היווני. שרון, שר החוץ והתשתיות, מארח את המשלחת לשיחה.
12 בינואר 1999
ארוחת ערב בווילה של אפל בתל-ברוך לכבוד המשלחת היוונית, בהשתתפות אריאל שרון, גלעד שרון, איווט ליברמן ומשה ליאון. חברת ציביון של אפל מממנת ב-46 אלף שקל את הביקור כולו.
ימים אחדים אחר-כך
שיחה בין שרון לאפל. שרון אומר כי הוא זקוק לעזרה בבחירות הפנימיות בליכוד. אפל מבטיח שכל החבר'ה שלו עם אריק, והם ינטרלו כל מי שינסה לפגוע.
8 בפברואר 1999
בחירות בליכוד לרשימה לכנסת. שרון מגיע למקום ה-8 ברשימה.
17 במאי 1999
בבחירות הכלליות לכנסת מביס אהוד ברק את בנימין נתניהו. שרון הופך משר בממשלה לחבר כנסת, ובליכוד נפתח מאבק הפריימריס בין שרון לאהוד אולמרט, על תפקיד יו"ר התנועה ומועמדה לראשות הממשלה. אפל מבטיח עזרה לשניהם.
1 ביוני 1999
החוזה בין אפל לבין חוות השקמים וגלעד שרון נכנס לתוקף, רטרואקטיבית (הוא ייחתם בעצם רק בעוד חצי שנה, ב-8 במאי 2000).
יוני 1999
אולמרט, כראש עיריית ירושלים, מארח לבקשתו של אפל את ראש עיריית אתונה.
ספטמבר 1999
שרון מנצח בפרימריס בליכוד.
תחילת 2000
גלעד שרון מגדיר עצמו כ"קישוט" בפרויקט האי היווני, אך מתחיל להקליט שיחות עם אפל, כדי שזה לא יוכל לחמוק ממחויבותו הכספית בחוזה עם חוות השקמים.
8 במאי 2000
נחתם חוזה הייעוץ בין אפל לבין חוות השקמים וגלעד שרון. על-פי הידוע, שולמו במסגרת החוזה לפחות 400 אלף דולר. תחולת החוזה רטרואקטיבית, מ-1 ביוני 1999.
פברואר 2001
שרון מביס בבחירות את ברק ונבחר לראש ממשלת ישראל. הוא לוקח תחת סמכותו את מינהל מקרקעי ישראל.
16 במרס 2001
מרדכי גילת מפרסם ב"ידיעות אחרונות" את פרשת האי היווני, והפרויקט יורד מעל הפרק.
לוח זמנים
האינטרסים של אפל, האינטרסים של שרון. כרונולוגיה
אפריל 1997
ועדת רונן ממליצה להפחית את הפיצוי לחקלאים-יזמים בעת הפשרת קרקע, מ-%27 ל-%20.
6 ביוני 1997
דוד אפל חותם על החוזה העיקרי והגדול מכולם, לרכישת כ-1,500 דונם של אדמות גינתון, בתשלום במזומן של 24.5 מיליון דולר.
13 ביוני 1997
בישיבת הממשלה לא מתקבלות המלצות ועדת רונן להפחתת הפיצוי, על אף הצהרתו הקודמת של שרון כשר תשתיות על מחויבותו לאימוצן.
סוף 1998
דרור קרישפין, ראש האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל, מנהל מאבק עיקש נגד העסקה של אפל להפשרת הקרקע בגינתון. אבי דרכסלר, מנהל המינהל החדש, מאמץ את עמדתו. דרכסלר ואפל נפגשים לשיחה קשה בווליום גבוה במלון דן בתל-אביב.
סוף 1998
המשטרה מתחיל להקליט את שיחותיו של דוד אפל.
דצמבר 1998
מתחילה ההיערכות לקראת פיזור הכנסת. אפל אומר לשרון: אני איתך.
4 בינואר 1999
הכנסת מחליטה על פיזורה והליכה לבחירות כלליות. המלחמה על רשימת הליכוד לכנסת מתחילה.
ינואר 1999
עסקת האי היווני של אפל מתחילה לזוז. יש צורך בהסכמת השלטונות היווניים לשינוי הסטטוס של הקרקע, לבניית מלונות וקזינו. לישראל מגיעה לביקור משלחת מיוון, ובה תת שר החוץ היווני ומנכ"ל משרד החוץ היווני. שרון, שר החוץ והתשתיות, מארח את המשלחת לשיחה.
12 בינואר 1999
ארוחת ערב בווילה של אפל בתל-ברוך לכבוד המשלחת היוונית, בהשתתפות אריאל שרון, גלעד שרון, איווט ליברמן ומשה ליאון. חברת ציביון של אפל מממנת ב-46 אלף שקל את הביקור כולו.
ימים אחדים אחר-כך
שיחה בין שרון לאפל. שרון אומר כי הוא זקוק לעזרה בבחירות הפנימיות בליכוד. אפל מבטיח שכל החבר'ה שלו עם אריק, והם ינטרלו כל מי שינסה לפגוע.
8 בפברואר 1999
בחירות בליכוד לרשימה לכנסת. שרון מגיע למקום ה-8 ברשימה.
17 במאי 1999
בבחירות הכלליות לכנסת מביס אהוד ברק את בנימין נתניהו. שרון הופך משר בממשלה לחבר כנסת, ובליכוד נפתח מאבק הפריימריס בין שרון לאהוד אולמרט, על תפקיד יו"ר התנועה ומועמדה לראשות הממשלה. אפל מבטיח עזרה לשניהם.
1 ביוני 1999
החוזה בין אפל לבין חוות השקמים וגלעד שרון נכנס לתוקף, רטרואקטיבית (הוא ייחתם בעצם רק בעוד חצי שנה, ב-8 במאי 2000).
יוני 1999
אולמרט, כראש עיריית ירושלים, מארח לבקשתו של אפל את ראש עיריית אתונה.
ספטמבר 1999
שרון מנצח בפרימריס בליכוד.
תחילת 2000
גלעד שרון מגדיר עצמו כ"קישוט" בפרויקט האי היווני, אך מתחיל להקליט שיחות עם אפל, כדי שזה לא יוכל לחמוק ממחויבותו הכספית בחוזה עם חוות השקמים.
8 במאי 2000
נחתם חוזה הייעוץ בין אפל לבין חוות השקמים וגלעד שרון. על-פי הידוע, שולמו במסגרת החוזה לפחות 400 אלף דולר. תחולת החוזה רטרואקטיבית, מ-1 ביוני 1999.
פברואר 2001
שרון מביס בבחירות את ברק ונבחר לראש ממשלת ישראל. הוא לוקח תחת סמכותו את מינהל מקרקעי ישראל.
16 במרס 2001
מרדכי גילת מפרסם ב"ידיעות אחרונות" את פרשת האי היווני, והפרויקט יורד מעל הפרק.
כתבות
ני"ע
