שני חברים יצאו לדרך

ההרס העצמי של סמסון קהמיקר, הכנר הודי מלהקת "הברירה הטבעית", לא היה התמכרות לאלכוהול, סמים, גלגל הרולטה או דיכאון כרוני. פשוט פטיש היסטרי לממתקים. מכל הסוגים: שוקולדים מלאי ליקר וזולים מהשוק, שלוש שקיות של 250 גרם ממתקי גומי צבעונים, ואיך לא, סוכריות (עדיף בלי העטיפה. זה חוסך זמן יקר בהעמסתן אל הפה). חצי מהמשכורת שלו נהג להרעיף על ממתקים וצעצועים. מחיות מפלסטיק ועד דובונים. דירתו המתקלפת, בה הוא גר היום, עמוסה תמיד.

אמן או לא, הסוכרת רשמה לו דו"ח ועטה עליו עד שנאלץ להיפרד מרגלו. הבמאי והיוצר יוסי אשדות, ביים על רקע סיפורו העצוב את הסרט "הריקוד האחרון", שמגולל את סיפורה של להקת "הברירה הטבעית", ויוקרן הערב בערוץ הראשון.

"הסרט הוא סיפורם של שלמה בר וסמסון קהמיקר שהתחילו את דרכם מאותה נקודת פתיחה בארץ מוכת פער חברתי. עשו אותו מסע עד שבסופו של דבר אחד נשאר מחוסר כל, והשני הצליח בלי אשמים או ניצול. אלה החיים, ובחיים אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו. שלמה בר גם מסכן, כי לא מספיק שהוא היה מזועזע מזה שאיבד חבר ורע ליצירה, הוא פתאום מגלה שלאותו חבר אין מה לאכול. ולמרות שהוא נתן לו פיצויים ומשכורות על פי דין וביושר, מסתכלים עליו כאילו הוא אשם".

אשדות אומר ש"בשבילי עשיית הסרט הוא סגירת מעגל. ברגע שסמסון חלה, גם לשלמה בר לא היה קל, הלך לו הנגן הראשי. הוא אומר: 'הלך לי 50 אחוז מהגוף'. לשלמה לא הייתה ברירה, הוא היה מוכרח להתאושש כדי להמשיך את היצירה המוזיקלית. אין מה לעשות: החיים אינטנסיביים. מה שעצוב בכל הסיפור הזה מבחינתי הוא שמדובר ביוצר מוזיקלי מהשורה הראשונה. אדם שעלה מהודו מתוך אמונה, התחבר ללהקה שהתחילה מכלום, וביחד הם חוללו מהפכה בתרבות המוזיקלית עוד הרבה לפני שהגיעה לתחנה המרכזית המוזיקה המזרחית. כשהוא נאלץ לפרוש הוא גילה שאין לו כלום. לא חסכונות, לא ביטחון, כלום. אפשר לומר שיש לו בעיה כי לא ידע לדאוג לעצמו. אבל אני בא ואומר זה לא סתם אדם: זה יוצר שגורלו דומה לגורלו המר של דוד אבידן. אני חושב שאנחנו כחברה צריכים לדאוג לאמנים שלנו כמו באמסטרדם. אלה אנשים שמקדישים את חייהם ליצירה, לא תמיד הם מחונכים לחשיבה על החומר".

מהסרט משתמעת רמיזה צינית כלפי שלמה בר שחי בוילה ונהנה מביטחון כלכלי לעומת חברו החולה. אבל אשדות מכחיש. "זה רק על פני השטח. רציתי לעשות סרט אנושי, לא צהוב. מה שאני ניסיתי להעביר זה שכל מה שקרה לכל אחד, קרה בגלל הנסיבות. אף אחד לא מניאק, אף אחד לא ניצל מישהו לרעה. סמסון עצמו אומר: 'אני לא מאשים אף אחד, אלא את עצמי'. הוא אומר: 'הוילה זה לא אני, זה הכל מהאישה'".