מסך הברזל

"ערב חדש", ערוץ 1, יום שני, 16:59

אם יש איזושהי נקודת אור בסקנדל "רמדיה", ולמען הסר ספק נדגיש מיד כי אין שום נקודת אור בטרגדיה הנפשעת הזו, אבל נניח והיתה קיימת בעולם מקביל ודמיוני נקודת אור בסקנדל היא לבטח היתה מאירה בעוצמת זרקור על דובר החברה, רני רהב, ומלווה אותו לאורך כל הדרך שעשה ביממה האחרונה חזרה אל מרכז הזירה התקשורתית.

למה להכחיש: התגעגענו לרהב, ויותר מכך לביצועיו המילוליים. הללו ראויים להינתח על ידי סטודנטים לדוברות מגרמניה ועד זימבאבווה. בעולם צודק יותר היה דיוקנו מעטר עמוד אחר עמוד במילונים מאויירים. לצד ההגדרה "מקצוען" הייתם רואים את פרצופו, תחת הערך "אמפטי" שוב פניו היו מחייכות אליכם, כך גם ליד "רהוט", "מסוגנן", "מנומס", "צנוע" ועוד כל-כך הרבה ערכים אחרים. אבל אנחנו חיים בעולם הרחוק משלמות ועדות לכך הרי קיבלנו באותה טעות נוראה שעלתה בחיי תינוקות תמימים.

אתמול הגיע רהב לאולפן "ערב חדש" לצורך צמצום נזקים. הוא עשה עבודתו למופת. דליה נוימן ניסתה לבלבל אותו ישר על ההתחלה עם שאלה (לא רגישה במיוחד) על ההיערכות בחברת "רמדיה" הישראלית לקראת תביעות נזיקין. רהב מיצמץ אך לא התבלבל ופתח במונולוג ארוך וממוספר. כן, לא רק כשהוא כותב מכתבים לנשות-תקשורת רעות ממספר רהב את פיסקאותיו, גם כשהוא נושא דברים בעל-פה.

הפיסקה הראשונה שלו הוקדשה להבעת צער. השניה כבר עסקה בקורבנות הנשכחים של הפרשה, עובדי חברת "רמדיה", הסובלים ממרה שחורה מאז נודע להם כי גרמו בשוגג למות עוללים. כשהגיע רהב למילים "מספר שלוש" ולפיסקה שעסקה בברכות השלוחות לצוותי הרפואה השונים שוב קטעה נוימן את דבריו (באופן שלא שיפר במאום את מצב התינוקות), וניסתה להחזיר את הדיון לנושא התביעות. רהב לא נתן לה להסיט אותו מדרכו. רק בלב פיסקה "ארבע" שעניינה העברת האחריות לחברה האירופית והדגשת העובדה כי מדובר בתוצרת גרמנית ולא באבקה מזימבאבווה, השכילה נוימן להתאים את שאלותיה לאג'נדה של רהב ולא לנסות ולהפסיק את החריש העמוק והמפואר שלו. כך התאפשר לו להגיע סופסוף לשורה התחתונה ולסכם כי באשר לגורמים האפשריים למחדל הנורא: "כל השערה היא ספקולציה".

עוד כתבה

"הריקוד האחרון", ערוץ 1, יום שני, 22:30

חבל ש"הריקוד האחרון" פיספס את ההזדמנות לגולל את סיפורה של להקת "הברירה הטבעית". אחרי הכול, מדובר בנושא ראוי. הפתיחה דווקא נראתה מבטיחה: הגילוי הראשוני, ההופעות, ההקשרים החברתיים. אבל מהר מאוד עבר מוקד הדיון של הסרט לפער הקיים ברמת החיים של שני מובילי הלהקה, סמסון קהימקר ושלמה בר, מאז נפרדו דרכיהם. בר מגדל עם אישתו את ילדיו בבית הרצליאני נעים ומטופח, ואילו סמסון חולה סוכרת, חי עם שתי נשותיו בדירה קטנה באשדוד, וחושב על התאבדות. שנתיים של עבודת תחקיר וצילומים הושקעו בסרט הזה אבל הגישה הרכילותית של יוצריו, הלקח המעוות שבסופו אודות מצליחנים ומפסידים, ומה שנראה כחובבנות כללית גרמו לו להיראות ככתבת מגזין ארוכה ובינונית, לא יותר.

הערב בטלוויזיה

תעודה. הידעתם? ההודים מתחתנים באמצעות הסכמים מוסדרים. על סדרי העדיפויות שלהם בסרט שאולי אפשר ללמוד ממנו משהו חדש בתחום המיושן הזה.

* "נישואים מוסדרים"/ ערוץ 23

טבע. הסרט מרחיק עד לפיורדים של נורבגיה ומגלה שם מתחת לפני המים עולם ומלואו: שונית אלמוגים המתקיימת ללא אור שמש, כרישים כחולים, דגי סלמון ועוד יצורים שונים ומשונים. גם מעל פני המים יש מה לראות: יער אצות, צבאים וציפורים.

* "הסוד של נורבגיה"/ נשיונל ג'יאוגרפיק

דרמה. ג'ק ניקולסון, מגלם כאן, שלא כהרגלו, אדם מן היישוב ממש. שוטר על סף פרישה שלוקח על עצמו, ומבטיח לאם, לפענח את רצח ילדתה הקטנה. שון פן ביים.

* "שבועה"/ יס 2

דרמה. חמישה חברים צעירים מבולטימור טועמים רגעים אחרונים של תום נעורים תוך ציפייה למשחק הגמר של קבוצתם הנערצת בפוטבול. בארי לווינסון ביים את מיקי רוארק וקווין בייקון.

* "דיינר"/ ערוץ TCM