שיקום התשתיות בעיראק: ג'ורג' בוש לא שוכח חברים

עד ה-1 בפברואר צפויים השלטונות האמריקנים בעיראק לבחור בשלוש חברות עיקריות שיטפלו בפרויקטים חדשים של עבודות ציבוריות ברחבי עיראק, בהיקף של 15 מיליארד דולר.

כבר עכשיו, עוד טרם נסגרו המכרזים, ניתן לנקוב בשמן של שתיים מ"הזוכות המאושרות". שתיהן חברות אמריקניות "באופן מפתיע": בכטל, המוטבת העיקרית, והליברטון, שתתמקד בעיקר בשיקום ופיתוח משק האנרגיה העיראקי. השתיים כבר ביצעו עד כה בעיראק עבודות שיקום בהיקף של כ-2.2 מיליארד דולר.

מה מונח על השולחן: החוזים אותם צפוי הממשל האמריקני בעיראק להעניק לאותן חברות, ימומנו מחבילת הסיוע המיוחדת בהיקף של 87.5 מיליארד דולר לעיראק, שאישר הקונגרס לפני מספר שבועות לבקשת הנשיא.

על החוזים יפקח המשרד החדש לשיקום תשתיות בעיראק, שהוקם לא מכבר, ונמצא בשליטת הפנטגון. הקמת המשרד דוחקת הצידה בצורה משמעותית את חטיבת ההנדסה של צבא ארה"ב ואת הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי, שטיפלו עד כה במרבית החוזים השמנים לשיקום עיראק.

בצעד נוסף המהווה סטייה מהמדיניות הנוכחית, ממשל בוש ישקול לראשונה לקבל הצעות להשתתפות במכרזים מצד חברות זרות, כך על פי מסמכים שהכינה הרשות הזמנית של כוחות הקואליציה בעיראק, הגוף הזמני המנהל למעשה את עיראק עד להחזרת הריבונות לידיים עיראקיות. עד כה, חברות אמריקניות שטיפלו במרבית העבודות לשיקום התשתית בעיראק, קיבלו את התשלום בגין שירותיהן מכספי משלם המיסים האמריקני.

כמה מומחים חוששים שהקמת המשרד החדש תיפגע ביכולת לפקח על חוזים מורכבים, שביצועם יוטל על מאות קבלני משנה לביצוע חלק ניכר מהעבודות. החוזים הבאים לשיקום עיראק צפויים להיות גדולים פי כמה בהיקפם, הן מבחינה כספית והן מבחינת היקף עבודות.

התשתית תהיה היעד העיקרי בשלב הראשון של השיקום: כבישים, בתי-ספר, בתי-חולים. המשרד החדש לשיקום תשתיות בבגדד צפוי להעסיק כ-100 מומחים, שכמה מהם רואי חשבון מהסקטור הפרטי העובדים במסגרת חוזה.

הקונגרס הקציב 18.7 מיליארד דולר למימון שורה של עבודות בעיראק, החל מהכשרת צבא חדש וכלה בשיקום שדות הנפט והקמת תחנות להפקת חשמל.

בשבועות האחרונים רמז הממשל, שלכל היותר 20 קבלנים עיקריים יזכו בחוזים, אף שגורמים אחרים בממשל, כפי שגם עולה ממסמכי הקואליציה, מרמזים, שהמספר של אותן חברות יצטמצם לכדי שלושה בלבד.

השלושה יעסיקו לצורך ביצוע הפרויקטים מספר גדול של קבלני מישנה. גם כאן נראה, כי בחירת קבלני המשנה לא תהיה נקייה מכל ניגודי אינטרסים. בקרב הממשל יש העדפה ברורה להעסיק את אותם גורמים עיראקיים המשתפים פעולה עם שלטונות הכיבוש האמריקני בעיראק.

בין ה"מוטבים" מוזכרים כמה מהגולים העיראקים ששבו לעיראק לאחר תום המלחמה. גורמים רשמיים בוושינגטון אומרים, שהמשימה העיקרית של המשרד החדש תהיה להבטיח, שכמה שיותר עבודות יועברו לטיפולן של חברות עיראקיות.

בין הסוגיות העיקריות שטרם מצאו את פתרונן היא הסוגייה האם המשרד החדש יחזיק בסמכות בלעדית לפרסם ולהעניק חוזים. כמה גורמים טוענים, כי למשרד תהיה את אותה סמכות, אך עיון במסמכים העוסקים במבנה המכרזים מלמד, כי גופים אחרים בממשל הפדראלי עדיין יהיו חייבים לחתום על כל חוזה.

עד אמצע דצמבר מתכנן הממשל האמריקני לפרסם או להרכיב רשימה מקוצרת של חברות, שנבחרו מבין כל הצעות המכרז. חברות שייבחרו בסופו של דבר יידרשו להגיש הצעותיהן עד ה-24 בדצמבר והחוזים יוענקו להן וייחתמו עד ה-1 בפברואר.

הקומבינה של צ'ייני: בטרם מונה לסגן נשיא ארה"ב, כיהן ריצ'ארד צ'ייני כיו"ר מועצת המנהלים של חברת הליברטון האמריקנית. החברה, המתמחה במתן שירותי אנרגיה, הנדסה ובנייה, מעסיקה 85,000 עובדים במאה מדינות בעולם.

בזכות משרה זו בעבר עדיין משולמים לצ'ייני מידי שנה מיליון דולר, וכאשר התפטר מהחברה סיכם עימה, כי תשלם לו שכר זה בשיעורין, מטעמי מיסוי. בנוסף על כל אלה הוא מחזיק באופציות למניות החברה, ששוויין נכון לחודש מאי הגיע לשמונה מיליון דולר.

מרגע שהממשל הצהיר על כוונתו להחליף את המשטר בעיראק, נעשה החיבור בין סגן הנשיא למעבידו לשעבר בעייתי שבעתיים, מאחר שמניותיה של הליברטון מצויות בעלייה מתמדת. בינתיים, אין לחברה סיבה להצטער על קשריה הטובים עם הבית הלבן, והם ודאי לא יזיקו לה כאשר יתחיל שיקומה של עיראק.

הממשל בוושינגטון הכין זמן קצר לאחר סיום הלחימה, ללא מכרז פומבי, רשימה של שבעה תאגידים אמריקנים, הרשאים להגיש הצעות לביצוע עבודות בעיראק החדשה ולאספקת ציוד. בכך עוררו האמריקאים את זעמן של חברות באירופה, שאף הן קיוו לזכות ולו בחלק מהנתח השמן.

ארה"ב נקלעה למחלוקת קשה אפילו עם בריטניה, בעלת בריתה הנאמנה: הבריטים רצו להעביר בהקדם האפשרי את ניהול נמל אום קאסר לידי מומחים עיראקיים, רצוי - מפעיליו בעבר, בבחינת מעין ניסוי לקראת שיקומה המלא של המדינה. אך הם איחרו את המועד, מאחר שוושינגטון מיהרה למסור את המלאכה, עבודות בהיקף 4.8 מיליארד דולר, לחברת סטיבדורינג האמריקנית.

האחראי בחברת קלוג' בראון את רוט, חברה-בת של הליברטון, על החוזים עם הפנטגון הוא ג'ו לופז, מכר ותיק של סגן הנשיא. במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, כאשר צ'ייני כיהן כשר ההגנה, היה לופז, אדמירל בעל ארבעה כוכבים, אחד מראשי יועציו.

הליברטון כמובן טוענת בתוקף, כי מאז 2000 לא מילא צ'ייני שום תפקיד במסירת הזמנות אליה, ואמנם אין שום ראיה לסיוע ישיר כלשהו מצד צ'ייני לחברה. ברם, הקשרים ההדוקים בין צ'ייני להליברטון גלויים עד כדי לנקר את העיניים, בנוסף לקשרים ויחסים גלויים פחות ביניהם.

בכטל - רקע: במהלך השנים ביצעה חברת הענק בכטל למעלה מ-20 אלף פרויקטים שונים ברחבי העולם, והיא משלימה מידי שנה כאלף פרויקטים חדשים. בכטל, המגדירה עצמה כחברת הנדסה ובנייה, נוסדה בסוף המאה ה-19, והיא מנוהלת כיום כחברה פרטית על ידי ניני המייסד, וורן בכטל.

החברה איננה נסחרת בוול סטריט, אך על פי הנתונים שהיא מציגה באתר האינטרנט שלה, היא מעסיקה כיום כ-47 אלף עובדים ב-60 מדינות שונות. בשנת 2002 הסתכמו הכנסותיה של ענקית התשתיות ב-11.6 מיליארד דולר, ויש לה צבר הזמנות של כ-12.7 מיליארד דולר.

במהלך השנים ביצעה בכטל בעיקר פרויקטים בתחום התחבורה, תקשורת, נפט, אנרגיה ובנייה. עדות לקשרים המסועפים של החברה עם הממשל בוושינגטון הולכים עוד הרבה אחורה. המנכ"ל השני של החברה, סטיב בכטל, היה מיודד עם נשיא ארה"ב לשעבר, דוויט אייזנהאור, וכן עם המלך הסעודי פייסל.

במהלך השנים פעלה בכטל גם בתחום ניקוי פסולת ואיכות הסביבה, וגילתה בו מקור הכנסה יציב. החברה הבת BNI נבחרה על ידי הממשל האמריקני להקים אתר לפינוי פסולת רדיואקטיבית במדינת וושינגטון.

אחת הביקורות המרכזיות שמושמעת כנגד בכטל בכלי התקשורת האמריקניים ובעולם כולו היא, שהחברה זכתה בפרויקט הענק, שיוביל ככל הנראה למכרזים שמנים נוספים בהיקפים של מיליארדי דולרים, מבלי לעמוד במכרז כלשהו, וזאת על ידי שימוש בקשרים פוליטיים ענפים שיש לבכירי החברה עם ראשי ממשל בוש.

נציין, כי בזכיית החוזה עקפה בכטל את חברת הליברטון. ההחלטה על בחירת המבצעת נעשתה מאחורי דלתיים סגורות, ועל הזכייה בחוזה התמודדו שש חברות בלבד, כולן אמריקניות.

איש המפתח מסביב לביקורת שעלתה לאחרונה הוא ג'ורג' שולץ, חבר מועצת המנהלים של בכטל, ומזכיר המדינה לשעבר בממשל רייגן, בשנים 1981 עד 1989. גם שר ההגנה בעבר, קאספר ויינברגר, היה חבר מועצת המנהלים של בכטל, וב"זכות" זה היא נתפסת כמעין בסיס כוח, או, לחילופין, שלוחה, של המפלגה הרפובליקאית.

שולץ גם שימש כנשיא החברה וכדירקטור בה בשנים 1974 עד 1982. שולץ היה אחד מהמעודדים של המלחמה בעיראק, שצידדו בהפלת משטרו של סדאם חוסיין ובהפקת תועלת עתידית משיקומה של עיראק לאחר המלחמה. בראיון שהעניק שולץ למגזין דיילי סטנפורד (שולץ סיים את לימודיו בפרינסטון לפני כ-60 שנה ושימש במהלך השנים בשורה של תפקידי מפתח גם בעולם האקדמיה), אמר מזכיר המדינה האמריקני לשעבר, שבכטל הוזמנה על ידי הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי להגיש הצעה, וזכתה מבין כל המועמדות.

בראיון עימו דחה שולץ מכל וכל את הטענות לפיהן קיבלה בכטל את העבודה בעיראק בזכות קשריה עם הממשל: "הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי מחויבת על פי חוק לבחור חברה אמריקנית. בכל הנוגע לבכטל אנו לא מחויבים לעבוד עם חברות אמריקנית (קבלני מישנה), ובכטל תעבוד קשה כדי למצוא חברות לפעול איתן, ובעיקר חברות עיראקיות".

שולץ גם אמר, שיהיה זה לא הוגן לתת לחברות לא אמריקניות לזכות בחוזה הראשוני עם ממשלת ארה"ב, כיוון שבסופו של דבר כספו של משלם המיסים האמריקני הוא זה שמממן את שיקום עיראק.