מזרח סין: פריחה וצמיחה - אך האזרח הקטן נפגע

קצב הגידול בתמ"ג המקומי הוא מהבולטים בעולם, והסרת המחסומים על אחזקת נכסים פרטיים בידי אזרחים ותושבים זרים הובילה לזינוק של כ-20% בממוצע שנתי בהיקף הפעילות בשוק הנדל"ן, בארבע השנים האחרונות.

עם זאת, כמו בכל מדינה טוטליטארית, ישנם אנשים חלשים שמשלמים מחיר כבד על הרפורמות הממשלתיות. בתקופה האחרונה נשמעות יותר ויותר טענות על תושבים רבים שנאלצים לפנות את בתיהם בכדי שהמדינה תקים במקום דירות יוקרה או בתים רבי קומות.

המפונים, שנאלצים לפנות את בתיהם ל"טובת המדינה", מקבלים לרוב פיצוי מגוחך או דיור חילופי במקום פחות אטרקטיבי. כמו כן, עולות גם טענות חמורות על שחיתות בקרב פקידים בממשל, שמשתפים פעולה עם יזמים ומזרזים תהליכים על חשבונו של האזרח הפשוט.

כתב רשת החדשות אי.בי.סי תיאר לאחרונה את בייג'ינג כאתר בנייה אחד גדול, שבו נבנים בתים גבוהים מכל עבר.

החשיפה של מגזר הבנקאות לשוק הסיני שולשה במהלך ארבעת השנים האחרונות, והיא נאמדת כיום בכ-300 מיליארד דולר.

בסין הקומוניסטית של שנת 2003 הבעלות על הקרקעות עדיין נמצאת בידי המדינה. אזרחים שרוצים לבנות בית, צריכים לחכור את הקרקע מהמדינה לתקופה מסוימת, ואז לבנות עליה בית.

הבעיות מתחילות לצוץ כאשר תקופת החכירה מסתיימת, והמדינה מחליטה להחכיר את הקרקע מחדש לטובת יזמים שמוכנים לשלם על הקרקע סכום גבוה. במקרים רבים, כאמור, יכולים אזרחים סיניים למצוא עצמם עם פיצוי שמאפשר להם לעבור לאזור לא אטרקטיבי, ובמקרים קיצוניים למצוא עצמם ללא פיצוי בכלל.

תושב העיר קסו יונגי ומשפחתו הוצאו בכוח מביתם בתחילת השנה. משפחת יונגי גרה באזור אטרקטיבי במשך שנים במרכז העיר.

מר יונגי לא מסתיר את כעסו כלפי הממשלה בשל אי הצדק שנגרם ולו ולמשפחתו. "ביקשנו מהממשל לעבור לגור במקום אחר בעיר.

לא איכפת לי אם זה יהיה בית חדש או ישן - העיקר להמשיך לגור בבייג'ינג. בקשותי נדחו, והממשלה החליטה לפנות אותנו", אומר יונגי, שלדבריו הפיצוי שקיבל לא איפשר לו כלכלית למצוא דיור חלופי הולם.

"לגור מחוץ לעיר לא בא בחשבון. המבוגרים צריכים לעבוד בעיר והילדים שלנו צריכים ללכת לבית הספר בסביבה לה הם רגילים", מספר יונגי.

יונגי מספר שהדרך בה פינו השלטונות את משפחתו היתה מאוד טראומטית, ונעשתה על ידי דחפורים שהרסו את המיבנה, כאשר אף אחד מבני המשפחה לא היה בבית.

"כשהגעתי חזרה הביתה מהעבודה מצאתי רק חורבות.

אין לי אפילו מושג מה נעשה עם הריהוט", מספר יונגי. "אמי חלתה כאשר נודע לה שמתכוונים לפנות אותנו מהבית, ולאחר שהמבנה נהרס, החמיר מצבה והיא נפטרה לאחר מספר חודשים". משפחתו של יונגי הקימה על גבי איי החורבות אוהל, וניסתה לגור בו במשך זמן מסוים, אך השלטונות לא הסכימו שהמשפחה תישאר במקום, והמשפחה נאלצה לפנות את המקום.