על דרך הקורא

את המסה "על הקריאה" כתב מרסל פרוסט ב-1905, כהקדמה ל"שומשום ושושנים" - אוסף הרצאות שנשא ההוגה האנגלי ג'ון ראסקין למען עידוד הקריאה והקמת הספריות הציבוריות באנגליה. זוהי מסה על מקומה ותפקידה של הקריאה בחיי אדם, ועל הקשר ההדוק בינה לבין תרגום וכתיבה - קשר שהזין את המחשבה הביקורתית המודרנית ויוצריה במאה ה-20.

קריאה בספר היא מיצוי החיים במלואם, אם היא מזמנת את המסע המופלא - הרחק מעצמך ולתוך עצמך גם יחד. הקורא בספר, טוען פרוסט, את עצמו הוא קורא, ולא את המחבר. אם לפשט: המשקיע בקריאה את עולמו, בוחן ומפרש אותו באורה - וכל קריאה היא "תרגום" מעצם היותה מעשה פרשנות - הוא גם שותף למעשה היצירה. כלומר, הקורא הוא גם כותב. זאת בתנאי שאינו עצל רגשית ואינטלקטואלית, ואיננו משתמש בקריאה כאמצעי לבריחה ולשכחה עצמית.

קשה להאמין אילו תלים של תורות והרים של פרשנויות נוצקו ופותחו בעקבות הרעיון הזה, בהתעלמות מן ההומור והאירוניה של פרוסט, מפנייתו הישירה והלא-מתנשאת בעליל לקורא. "על הקריאה" היא הידידותית ביצירותיו של פרוסט. היא מציידת אתכם בשורת המלצות חיוניות לקריאה, וגם באזהרות מפני סכנותיה.

כן, יש גם סכנות בקריאה. סכנה כזאת היא צריכה פסיבית של ספרים - בלא מעורבות כלשהי והשקעת מאמץ. קריאה שכזאת - "בלי לנקוף אצבע", כלשונו של פרוסט - בולמת צמיחה רגשית ומחשבתית; היא תחליף נחות לפיתוח חיי רוח עצמאיים. האין זה בדיוק סוג הקריאה שמנסים לכפות עלינו תאגידי הענק של המו"לות בימינו, הזוממים להפוך את כולנו לזומבים מעוקרי רצון ומחשבה עצמית? אגב, פרוסט עצמו, שהיה בתחילת דרכו הספרותית כשכתב את "על הקריאה", המתין שנים ארוכות עד שגסטון גאלימאר, המו"ל המיתולוגי, נאות לפרסם את "בעקבות הזמן האבוד".

לשבחה של הקריאה נאמר, כי היא ידידתכם הטובה ביותר. רק איתה מבלים מתוך חשק אמיתי. ספר שננטש, בניגוד לידיד בשר ודם, אינו מבקש הסברים. ספר, בניגוד לידיד אמת, פוטר אותנו מחובת ההוכחה, טיב ביצוע, מן ההתחבטויות המייסרות אם מצאנו-חן בעיניו, מחובת הנימוס לנהוג כלפיו בטאקט ומשאר מחוות ריקות, שלא להזכיר מהומות של סערת נפש.

מחנך דגול בבית-ספרי צייד אותנו במשפט לחיים: "עדיף ספר רע על ידיד טוב". הוא לא ציטט אומנם את פרוסט, אבל הנימוק היה פרוסטיאני למהדרין: כל סערות הידידות שוככות על מפתנה של הידידות הטהורה והנאמנה, שהיא הקריאה.

זהו תרגום שני של "על הקריאה" לעברית - בידי ארזה טיר-אפלרויט - העולה בצלילותו ובמוסיקליות שלו על התרגום הראשון, המשובח כשלעצמו, של הלית ישורון. הוצאת "כרמל" האיכותית ראויה לתודה על הספר ועל המבוא המעולה של דוד מנדלסון - יצירה מרתקת ומרחיבת דעת בזכות עצמה.

"על הקריאה" מאת מרסל פרוסט. מצרפתית: ארזה טיר-אפלרויט. מבוא: דוד מנדלסון. כרמל, 107 עמ'