מריבות של נייר

הסיפור מתחיל ביזהר שיף ודוד טורבוביץ', שלפני כ-15 שנים חלמו על הקמת מפעל נייר. הם צירפו כמשקיעים את משפחת היהלומנים הלה ואברהם ברנט, וגם את ברונו לנדסברג מסנו, יצרנית מוצרי נייר ביתי, והרעיון המרכזי של המשקיעים היה שמירה על שוויון במניות השליטה בין סנו-לנדסברג לברנט.

המפעל לייצור נייר לשימוש ביתי הממוקם באופקים, ונחשב לשני בגודלו בארץ, החל את פעילותו בראשית 92'. סנו, בעצמה או באמצעות חברות בנות שלה, היתה כבר אז אחד הלקוחות המרכזיים של שניב, ועם הזמן גדל חלקה של סנו ברכישות משניב, שהסתמך על שני לקוחות עיקריים: סנו וקיבוץ שניר. ב-99' רכשה סנו את מפעלי קיבוץ שניר, ובכך הפכה ללקוח הכי גדול של שניב, 40% באותה שנת שיא. מאז, הלך חלקה ברכישות ופחת.

מניות שניב נרשמו למסחר בבורסה ב-95'. בתשקיף צוין כי בין המשקיעים קיים הסכם הצבעה, לפיו כאשר אחד מגדיל את אחזקותיו, עליו ליידע את השותף ולתת לו אפשרות להצטרף לקנייה. באותה עת החזיקו סנו ומשפחת ברנט ב-30% מהמניות, כל אחת.

רכישת מפעל שניר על ידי סנו החלה לערער את אחדות השורות בין סנו לברנט, התערערות שלתוכה נסחפו אחרים וגם החברה עצמה. מצד אחד: שלום לקס, המחזיק היום 11.41% ממניות החברה, ומשפחת ברנט עם 32%. מטעמם יושבים כדירקטורים חליפיים בנם פסח ברנט ועו"ד אלון גלרט.

ממול, "כוח סנו": ברונו לנדסברג, הבעלים של סנו, עו"ד יוסף גרוס, המשמש דירקטור בסנו, יועץ משפטי של סנו וכן דירקטור חליפי בשניב, מחליפו של לנדסברג כיו"ר הדירקטוריון. עמו, מטעם סנו, יושב בדירקטוריון גם דוד בבאי, המשנה למנכ"ל סנו ומנהל הכספים שלה.

* * *

לצידם, שני היזמים המקוריים, טורבוביץ' שמכר את מניותיו למשפחת ברנט, מועסק בחברה ויושב בדירקטוריון, ויזהר שיף, עם 8% מהמניות, משמש מנכ"ל ודירקטור. שני אלה מזוהים על ידי משפחות ברנט ולקס כ"בעלי ברית" של סנו, כך עולה מהמרצת הפתיחה שהגישו לבית המשפט, באמצעות עו"ד יחיאל כשר וניר קהת ממשרד עו"ד יובל לוי על המנכ"ל שיף נכתב כי "במשך השנים רכשה סנו משניב כמויות ניכרות של נייר. מכירות אלו בוצעו לפי שיקול שעתו של המנכ"ל יזהר שיף בלבד".

בשנת 2001 אירע עוד שבר ביחסים בין הבעלים. סנו רכשה 10% ממניות שניב בבורסה, מבלי ליידע, לטענת ברנט, את השותפים. על כך מתנהלת מזה זמן בוררות מול הנשיא לשעבר של בית המשפט בבאר שבע, השופט בדימוס אפרים לרון.

בשלב מסוים העלו לקס וברנט גם שאלות כמו: "האם לא נהנתה סנו במהלך השנים שלא כדין ועל חשבונה של שניב מתנאי רכישה מופלגים לטובה בעת רכישת התוצרת משניב", כדברי המרצת הפתיחה שהוגשה לבית המשפט, וכן "... נסתפק בלציין שאין ולא יכולה להיות מחלוקת שסנו אכן נהנתה מתנאים מועדפים במידה ניכרת לעומת לקוחות אחרים של שניב והטענה היחידה הנשמעת בהקשר זה מצדם של המשיבים (דוד בבאי, גרוס, לנדסברג, שיף וסנו. ס.ק.) היא שסנו היתה זכאית לכך".

* * *

ברבות המריבות והסכסוכים, החלה סנו לבצע פחות ופחות רכישות נייר משניב, ובמקביל החלה לרכוש מפעלי נייר שהם לקוחות של שניב, ביניהם ישראפייפר וחברת נור, שהעסקה עמה ממתינה לאישור הממונה על ההגבלים העסקיים.

וכל אותו הזמן הולך מצבה של שניב ונעשה קשה. בעוד במשך שנים סיימה החברה את השנה ברווח של כ-10% על המכירות, הרי תשעת החודשים הראשונים של שנה זו הסתיימו בהפסד של 1 מיליון שקל, ממחזור מכירות של 66.5 מיליון שקל. את התקופה המקבילה אשתקד סיימה שניב ברווח נקי של 2.5 מיליון שקל על מחזור מכירות זהה.

בשלב מסוים עלתה האפשרות להתרחב ועיסוק בקונברטינג, כלומר ששניב לא רק תייצר את הנייר ותמכור אותו למפעלים אחרים, אלא תעבד חלק מגלילי הנייר המיוצרים על ידיה ותייצר מוצרים ביתיים כמו נייר טואלט, מגבות נייר, מפיות ועוד, שייוצרו עבור ובשם מותגים פרטיים. "נקדים ונציין", נכתב בפנייה לבית המשפט, "שאם שניב תבחר לעשות כן, יהיה זה רק טבעי ומובן מאליו שכן מרביתם המכרעת של מפעלי הנייר מסוגה וגודלה של שניב באירופה ובצפון אמריקה (למעלה מ-90%!!) עוסקים בקונברטינג. גם בארץ לא קיים יצרן נייר שאינו עוסק בקונברטינג, למעט שניב".

הקונברטינג הביא את האינטרסים, ובעיקר את ניגודי האינטרסים, לשיא חדש. מאחר שסנו עוסקת בעצמה בקונברטינג, הרי הדירקטורים מטעמה, לנדסברג, גרוס ובבאי , המועסקים על ידי סנו, מנועים, לכאורה, מלהשתתף בדיוני הדירקטוריון ו-וועדת הביקורת שלו כאשר נידונים ענייני הקונברטינג.

מניירות בית המשפט עולה כי גרוס ובבאי לא חולקים על כך, אולם, כך כתוב, "משבאים לבחון כיצד נוהגים פרופ' גרוס ומר בבאי הלכה למעשה, מתברר כי: בהקשר אחד (מדיניות מכירה ומחירי מכירה של מוצרי שניב לסנו) מסכימים... פרופ' גרוס ומר בבאי, להלכה, כי עליהם להימנע מלהשתתף בדיונים ובהחלטות, אולם אין הם מקפידים, בלשון המעטה, מלנהוג כמתחייב גם למעשה. בהקשר שני, מתכחשים פרופ' גרוס ומר בבאי לעצם חובתם להימנע מלהשתתף בדיונים ובהחלטות, כשהם טוענים בהקשר זה טענות חסרות שחר המתחלפות מעת לעת וסותרות האחת את השנייה. התוצאה של כל הנ"ל היא בתמונת אבסורד, בה נושאי משרה בסנו, מטילים את כל משקלם לטובת סנו, כדירקטורים בשניב, בעניינים בהם קיים ניגוד עניינים מובהק בין שניב לבין סנו...". ודוגמאות מצורפות.

באחת מהן, על פי התובענה, טען גרוס כי "אין כאן כל ניגוד אינטרסים. על פי חוק, כדירקטור עליי להחליט לטובת החברה וזהו השיקול היחיד שמנחה אותי...".

וכך נמשך הדיון בקונברטינג נמשך כבר מעל שנתיים והוא מלווה בטענות ובטענות שכנגד. לפני כשלושה חודשים אישר הדירקטורין הקמת ועדה לבדיקת כדאיות ההקמה של קו קונברטינג עבור מותגים פרטיים. חברי הוועדה הם צבי שור ועו"ד פנינה דבורין, שהם הדירקטורים החיצוניים, שלום לקס, ופסח ברנט, אליהם, כך הוחלט, יצטרף דוד בבאי אם לא תהיה מניעה חוקית.

הוועדה החלה בעבודתה. לפני כחודש הודיע היו"ר גרוס, שאישור הוועדה לא היה חוקי, וביקש לזמן ישיבת דירקטוריון לביטולה. משפחת ברנט ולקס, באמצעות עו"ד כשר, ביקשו שפרופ' גרוס ובבאי לא ישתתפו בישיבה בגלל ניגוד העניינים. בסופו של דבר הורד הנושא מסדר היום.

לפני כשבועיים, מהלך חדש: הדירקטור דוד טורבוביץ', מנהל בשניב, מבקש להצטרף כחבר בוועדה. טורבוביץ' הוא איש מקצוע. קבוצת ברנט ולקס מצאה שהוא נוטה יותר להצביע לצד סנו. כמו כן נטען כי התנגד בתחילה לקיום הוועדה ולעצם הצטרפותו אליה.

בכל מקרה, שוב החל המהלך למנוע את השתתפות גרוס ובבאי בישיבה. בעקבות חוסר המענה פנו לקס וברנט לבית המשפט וביקשו צו מניעה.

אתמול הוציאה סגנית הנשיא בבית המשפט, השופטת שרה סירוטה, צו מניעה ארעי נגד השתתפות גרוס, בבאי וברונו לנדסברג בדיוני הדירקטוריון הקשורים למינוי טורבוביץ'. הדיון נקבע לתחילת ינואר. הבוקר, הודיע גרוס, באמצעות מזכיר החברה אייל שיף, שהוא הבן של המנכ"ל ובעל המניות יזהר שיף, על ביטול ישיבת הדירקטוריון. פסח ברנט הודיע לו בצהריים כי אין זה בסמכותו לבטל "כאוות נפשו" את דיוני הדירקטוריון בנושאים אחרים שהועלו על ידי דירקטורים אחרים.

נכון לכרגע, הישיבה אמורה להיפתח בשעות אחרי הצהריים, בנוכחות הדירקטורים שיבחרו להגיע אליה, בין שהם דירקטורים מהציבור, אנשי ברנט, לקס ואולי גם אנשי סנו.

אנשי סנו טוענים ששותפיה, ברנט ולקס, מערימים קשיים כדי שסנו תרכוש מהם את המניות במחיר טוב. פסח ברנט אומר היום ל"גלובס": "אנחנו מתחייבים להביא את החברה לרווחיות ולדאוג לה, לטובת החברה, לטובת מקום העבודה של 60 עובדיה ולטובת בעלי המניות שלה. אנחנו לא מושכים משכורת מהחברה, ואנחנו קודם כל וראשית לכל דואגים ונדאג לרווחיותה".