המדינה, שסללה במהירות הבזק עשרות כבישים עוקפים מחברון ועד מגרון, נזקקה ל-15 שנה כדי לסלול 15 קילומטרים מצומת השרון לחדרה. כי הכל תלוי בסדר העדיפויות. אם מעדיפים להשקיע באזורים מסוימים, כנראה שהכרח הוא לוותר ויתורים כואבים באזורים אחרים.
מע"צ קיבלה בשנה שחלפה מיליארד שקל לכבישים בינעירוניים. ההשקעה המתוכננת בכבישים אלה - לפני חריגות ותוספות - היא 5 מיליארד שקל. עם החריגות והתוספות תעלה הסלילה 7-8 מיליארד שקל, והיא תימשך 7-8 שנים. כך הדבר גם בכבישים מטרופוליטניים, בהם מתוכננים להשקיע קרוב ל-5 מיליארד - לפני חריגות ותוספות - ומשקיעים בשנה אחת עשירית מהסכום הסופי.
עיון בלוח הפרויקטים ובמפה מצביע על האבסורד. עבודות עפר - רק עבודות עפר - בקטע לטרון-נחשון, שאורכו 6 קילומטרים, עמדו להימשך 15 חודשים, נסחבו עוד 9 חודשים והתמשכו שנתיים! וסלילה ממש? קטע אליקים-יקנעם, שאורכו 7 קילומטרים, עמד להיסלל במשך 10 חודשים. צ'יק צ'אק. מדצמבר 1995 עד אוקטובר 1996. הסלילה הסתיימה ביוני 1999. 32 חודשים אחרי הזמן. פיגור שנמשך פי 3 ויותר מהמתוכנן!
לעתים הסחבת מתונה יותר. הרחבת הקטע המרכזי בחוצה קרית-שמונה תוכננה ל-31 חודשים. מי שרצה לחצות את קרית-שמונה צריך היה לסבול פחות משלוש שנים עד להפיכת הכביש לדו-מסלולי. אבל הסלילה נמשכה עוד 12 חודשים והכביש נגמר פחות מארבע שנים אחרי שהחלו בו. באמת מהר.
במדינות שבהן לא מקציבים בשנה אחת 15-20 חוזים מהתקציב הדרוש, מקובל שהקבלן משלם קנס פיגורים אם סחב את העבודה. לא כך בישראל, שבה מועד אינו מועד ותקציב אינו תקציב. הממשלה מענישה את משלמי המיסים על הסחבת ומשלמת לקבלן דמי פיגורים. זוהי הסיבה שכביש עולה עשרות אחוזים יותר מכפי שנקבע בחוזה.
חוצה קרית-שמונה עלה 42 מיליון שקל במקום 27 מיליון. פחות מכפליים מהמתוכנן. קטע אליקים-יקנעם עלה 32 מיליון שקל במקום 17 מיליון. כמעט כפליים מהמתוכנן. עבודות העפר בקטע לטרון-נחשון עלו 24 מיליון שקל במקום 11 מיליון - יותר מכפליים מהמתוכנן.
הדוגמאות פיקנטיות, אבל אופייניות. אמנם, הסחבת כשהיא לעצמה אינה מסבירה את הכל. כאשר עבודות העפר נמשכות שנתיים, גנבי העפר נהנים הנאה מרובה, ומאחר שאין הבור מתמלא מחולייתו - ככתוב במקורות - צריך למלא אותו בכל פעם מחדש וזה עולה הרבה כסף.
הסחבת פירושה גם המון הזזות, החל בהזזת תמרורים וכלה בהזזת דחפורים - מהגליל לנגב ומיהודה לשומרון. אבל ספק אם ההזזות מסבירות את הכל. מאחר שהאתרא-קדישא וישראל מלאה עצמות מתים, מתי ישראל ומתי עכו"ם שקשה להבדיל ביניהם, ייתכן שגם העתיקות שמוצאים מדי פעם מתחת לכביש הנסלל מאריכות את הסלילה ואת הכביש ומייקרות את העבודה.
פה ושם מתעכבת הסלילה וגם מתעקפת, מפני ששכחו להגיד לשכנים שהכביש יפריע את מנוחתם והם פונים לבית המשפט. אבל בניין הארץ נמשך כבר המון שנים, ומע"צ הייתה צריכה לנחש את הצפוי ולאמוד את העלות כהלכה.
אבל אולי לא רצתה לאמוד את העלות. אולי רצתה לבצע בבת אחת - כלומר בשבע שנים - 52 פרויקטים בינעירוניים ועוד עשרות פרויקטים מטרופליטניים, כשהתקציב השני מספיק רק ל-15% מהעבודה. אולי. אבל היו מכרזים והיו חוזים. אז איך קפצו העלויות כמעט בכל הפרויקטים? אילו היה למשטרה זמן, יתכן שגם אותה כדאי היה לעניין בשאלה הזאת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.