הבוננזה של עמותת "ידיד"

בסוף החודש אמורה לעלות בכנסת הצעת חוק של קבוצת ח"כים להקמת מפעל הזנה ארצי לתלמידים. נדמה היה שהיא מובילה מפעל חברתי מבורך, עד שדובר עמותת "ידיד", יוזמת החוק, ביקש השבוע לקדם אותו בבשורה שקבלתו תספק 40 אלף מקומות עבודה. זה טיעון פופוליסטי הקולע ללבם של חברי כנסת שמחפשים כותרות ולעזאזל התוכן. אחריו כבר קשה לדעת אם החוק נועד להיטיב רק עם ילדי ישראל הרעבים, או להפוך את ענף הקייטרינג למכרה זהב.

מוקדם לדעת אם העמותה הולכת לחתוך קופון מהזכיינים אם וכאשר יעבור החוק וייצאו המכרזים. בהצעת החוק אמנם אין סימן שהביצוע יימסר למגזר העסקי. אבל זו הנורמה כיום, וגם האווירה, שיכולה להוליד ציפיות לתרומה נדיבה של הזכיין לעמותה. הרי מרוב שדולות חברתיות עוד מעט לא יראו את אוכלוסיית המצוקה. צפוף שם עד כפילות ותחרות, ולא מעטים אוכלים שם טוב על חשבון הרעבים. אין להן מתחרה בלתת עצות אין לחגוג על כסף של אחרים. חוק מפעל ההזנה הולך להיות הבוננזה של עמותת "ידיד".

השאלה שחברי הכנסת צריכים לשאול את עצמם, לפני שהם מכניסים את הצעת החוק לצנרת, היא איך להבטיח שהנהנים האמיתיים מהמפעל אכן יהיו התלמידים הנזקקים ולא כרישי הקייטרינג.

בהיסטוריה המקומית של שירותי ההזנה קיים מודל "המסעדות הלימודיות" מלפני קום המדינה. המסעדות, שפעלו בבתי הספר וסיפקו ארוחה חמה לתלמידים נזקקים, היו חלק מתוכנית הלימודים: עובדי המטבח היו תלמידי הכיתות הגבוהות בלבוש טבחים. בניית התפריט והכנת הארוחות היו התרגול של שיעורי כלכלת הבית. העבודה במטבח ובחדר האוכל הייתה על חשבון הלימודים, כך שתמיד היו עליה יותר קופצים מהדרוש.

עלות המסעדה נראתה צנועה וחסכונית בהתאם לאורח החיים בעת ההיא. הארוחות היו צמחוניות, והמצרכים הבסיסיים נקנו ברכישה מרוכזת לבתי הספר. ניהול המטבח היה חלק ממשרת המורה לכלכלת הבית, שנעזרה במבשלת שכירה לטפל בסירים ובתנור.

עד היום בני ביתי ואני מפיקים תועלת קולינרית מהמטבח ההוא. הדור של בוגרי "המסעדה הלימודית" הוא חלק מהמטבח המשפחתי, לעומת בני הדור הבא שלא עברו את החוויה הזאת, אחרי שחוסלו המטבחים בבתי הספר משיקולי עלות-תועלת חפוזים. קרוב לוודאי שלא הביאו בחשבון את הערך המוסף החינוכי.

שירותי הזנה קיימים היום בחלק ממוסדות החינוך. חברות קייטרינג מספקות את הארוחות. הסידור נראה על פניו נוח וזול, אבל גירוד קל של פני השטח חושף פנים לא סימפטיות. הוועדה לפניות הציבור של הכנסת שוב התריעה רק לפני ימים אחדים כי מחצית חברות הקייטרינג פועלות ללא רשיון עסק וכי קיימת סבירות גבוהה שהמזון שלהן מהווה סכנה לבריאות הילדים. ח"כ יולי תמיר, שמובילה את החוק החדש, ורן מלמד, מראשי עמותת "ידיד", נכחו בישיבת הוועדה, שנערכה ביוזמת הסתדרות הרופאים הווטרינרים. השניים קלטו את חומרת המצב: אין פיקוח, אכיפה וענישה מרתיעה, ולכן "הפיתוי הכלכלי גדול". מלמד, הצופה לחוק 600 אלף לקוחות, חושש בצדק מהרעלות המוניות. חברות הקייטרינג אמרו ביושר כי איכות שווה כסף, אך לעומתם לוחצים ההורים להתקשר רק עם ספקי מזון זולים.

נראה שתמיר ומלמד לא עיכלו את הסכנה האורבת מהחוק, אם טרם משכו אותו. אם ספקי המזון ורשויות הפיקוח מפשלים בשירות ההזנה הקיים, איזו קטסטרופה נשקפת אם יופעל בהיקף ארצי, ועוד בחסות החוק ועל חשבון משלם המיסים?

הגעגועים למטבח בית הספר אינם סתם פרץ של נוסטלגיה נוכח קשיי החוק המוצע.