"כרמלטון לא היתה זוכה אם דיסקונט היה מבקש זכות לביטול ההסכם"

בתביעה לאכיפת הסכם המימון, כרמלטון טוענת, כי "דו"ח בקרת אשראי של דיסקונט המליץ לחפש כל דרך להשתחרר מהסכם המימון. הבנק חיפש כל דרך לצאת מההסכם למרות שידע כי ההסכם תקף ומחייב".

בנק דיסקונט טוען, כי: "מדובר בפרויקט שהשתבש - המדינה וכרמלטון סבורות כי הבנק הוא אשר אמור לשאת בתוצאות של מחדלים (עיכוב בהליכי הפקעה, איחור בהשלמת האישורים הסטטוטורים, שינוי שיטת הכרייה - ג.נ) באופן ניהול הפרויקט".

פרויקט מנהרות הכרמל היה אמור להיות ה"דגל" בפרויקט תשתיות תחבורה בישראל במכרזי ה-BOT. כרמלטון שזכתה במכרז הציעה דמי זיכיון של 266 מיליון שקל למדינה (היום בכל הפרויקטים התחבורתיים במכרזי BOT משלמת המדינה מענקי הקמה של מאות מיליוני שקלים).

לוחות הזמנים הרשימו אף הם: בסוף ינואר 1997 פורסם המכרז. בתחילת מארס 1999 נחתם הסכם הזיכיון בין המדינה לכרמלטון, על-פיו התחייב הזכיין לתכנן, לבנות, ולתפעל את הפרויקט לתקופה של 35 שנה ולשלם למדינה את דמי הזיכיון.

ב-31.3.1999 נחתם הסכם המימון שנועד לכסות 80% מההשקעה הנדרשת להקמת הפרויקט.

הדגל מסתבר לא הורם - סיבות שונות "תקעו" את הפרויקט. הטעות המרכזית מתברר בדיעבד היתה, להטיל על היזם את האחריות לאישורים הסטטוטורים.

אישור התוכנית, בשל ריבוי התנגדויות, "והתעללות של הפקידים במשרד לאיכות הסביבה", כך דיווח מוטי סלע נציג כרמלטון לבנק, התארכה ורק באפריל 2002, לטענת כרמלטון והמדינה, או בינואר 2003, לטענת דיסקונט, אושרה התוכנית.

עיכוב זה ואחרים הביאו את הבנק להחלטה כי ההסכם בטל. מאז, זירת ההתרחשויות עברה בעיקרה לאולם של השופט, ד"ר עודד מודריק, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

תביעת כרמלטון, לאכוף על בנק דיסקונט לקיים את הסכם המימון בפרויקט, עומדת בפני הכרעה בקרוב. הצדדים כרמלטון, בנק דיסקונט והמדינה השלימו לאחרונה את הסיכומים.

מודריק אמור להכריע בשאלה העקרונית והתקדימית - האם בנק, שחתם על הסכם לליווי פרויקט רשאי לבטל הסכם מימון. בהסכם התחייב בנק דיסקונט להעמיד 709 מיליון שקל למימון הפרויקט.

העיכובים בפרויקט גרמו נזקים. כרמלטון טענה, כי כל חודש עיכוב בלו"ז עולה לה 100 אלף דולר, וכי היא השקיעה למעלה מ-20 מיליון שקל.

המדינה התחייבה לשלם לזכיין פיצויי של למעלה מ-17.5 מיליון שקל (מתוכם 2.5 מיליון שקל לבנק בגין שמירת מסגרת האשראי) בגין העיכובים.

הבנק מצא בדיעבד שההסכם אינו כדאי בתנאים החדשים שנוצרו בעקבות העיכוב וביקש לפתוח מחדש את ההסכם. דו"ח של היחידה לבקרת אשראי מתח ביקורת חריפה על תנאי המימון הקבועים בהסכם.

"שער הריבית שנקבע אינו מתמחר את תקופת המימון הארוכה במיוחד שנדרשת לפרויקט ואשר בשווקים הפיננסים נדרשת פרמיה מהותית בגינה..הבקרה ממליצה לחפש כל דרך חוקית ו/או מוסכמת שתאפשר הקטנה מהותית בחלקו של הבנק במימון הפרויקט", נאמר.

בסיכומים, הכתובים על-פני מאות עמודים, מבססת המדינה את טענתה, כי לבנק לא היתה עילה לבטל את הסכם המימון. בין היתר מתבססת המדינה על עדותו של דוד גרשונוביץ, לשעבר סגן החשכ"ל ויו"ר ועדת המכרזים.

"הזכיין הזה, כרמלטון, זכה בפרויקט בין היתר בגלל העובדה שהם לא נתנו את ההתניה הזו (התחייבות למימון הפרויקט בכפוף לעמידה בלוחות זמנים מבחינת השלמת הליכי תכנון והפקעות - ג.נ). זה מה שעזר להם לקבל את הפרויקט. אני רוצה להגיד לך עוד דבר. בנק דיסקונט היה ער לנושא הזה. בישיבות שהיו לנו עם נציגי הבנק הנושא עלה. זה לא שזה משהו שכבר לא דיברנו. דיברנו ברחל בתך הקטנה", טוען גרשונוביץ.

כרמלטון טוענת, כי המניע האמיתי והיחיד להתנערות החד-צדדית מההסכם, הוא תנאי המימון עליו חתם הבנק בעיניים פקוחות שאינם מספקים אותו מבחינה מסחרית.

כוונת הבנק, לטענת כרמלטון, לסגת מההסכם היתה עמוקה ומתוכננת מראש. חודשים אורכים עמל הבנק לבחון כיצד ניתן לחמוק מביצוע ההסכם, טענה.

דיסקונט כאמור מבקש לדחות את התביעה. הבנק טוען, בין היתר, כי כרמלטון לא ראתה לנכון למצוא פתרון משותף עימו לעיכוב המתמשך בהתחלת הפרויקט.

הבנק טוען לחוסר תום לב בהתנהלות כרמלטון והמדינה. "כיצד זה איפוא מחליטות המדינה וכרמלטון לשנות את הסכם הזיכיון ולאפשר לכרמלטון נקודות יציאה נוספת ממנו...אולם כאשר קיימים עננים של סימני שאלה לגבי יכולתו של הבנק לקבל מכרמלטון את החזר ההלוואה, כי אז נאחזות הן פתאום בהסכם הזיכיון, וגורסות כי הוא אינו בר ביטול?", תמה.

אחת מטענותיו של דיסקונט, היא כי נוצלו כל הארכות שנקבעו בהסכם המימון. לטענתו, כיוון שהתוכנית טרם אושרה אלא רק לאחר שישה חודשים, הבנק אינו קשור עוד בהסכם המימון.

הבנק מצטט את עדותו של גרשונוביץ, ממנו עולה, לטענתו, כי המדינה מוכנה לפצות יזם (בנוסף ל-17.5 מיליון שקל) במיליון שקל נוספים עד לאישורה של תוכנית מפורטת.

במקביל להליכים המשפטיים מנהלת כרמלטון מגעים עם בנק פועלים למימון הפרויקט. ההערכות הן, כי דיסקונט לא יממן את הפרויקט, ומשמעות פסה"ד היא לגבי הפיצוי הכספי. כרמלטון יוצגה ע"י עורכי הדין ארליך וליבסטר; המדינה יוצגה ע"י עו"ד דותן מהפרקליטות ועו"ד לוי; דיסקונט יוצג ע"י עו"ד מלצר ואייל.

אחת מטענותיו של בנק דיסקונט היא כי נוצלו כל הארכות שנקבעו בהסכם המימון וכיון שהתוכנית טרם אושרה אלא רק לאחר ששה חודשים לאחר תום ארכות בנות 965 ימים הבנק אינו קשור עוד בהסכם המימון.

הבנק מצטט את עדותו של גרשונביץ, ממנו עולה לטענת הבנק כי המדינה מוכנה לפצות יזם (בנוסף ל-17.5 מיליון שקל) בסך של עוד מיליון שקל עד לאישורה של תוכנית מפורטת.