דובאי: עד שנת 2010 יגיע היקף ההשקעות בנדל"ן ל-50 מליארד דולר

זאת בהשוואה ל-5 מליארד דולר, שהושקעו בענף בשלוש השנים האחרונות.

בנוסף לכך צופה הבנק כי בתוך עשור כלכלת האמירות לא תתבסס עוד על הפקת נפט.

על פי הדו"ח, המתבסס על נתוני הבנק המרכזי של איחוד הנסיכויות במפרץ, מאז 1996 צמחו הענפים הכלכליים שאינם קשורים לתעשיית הנפט בדובאי בכ-8.6% לשנה בממוצע.

מגמה זו, לא רק שתימשך, אלא אף תתחזק כאשר השווקים המניעים מגמה זו יהיו ענפי הבנייה והתיירות, צופה הבנק.

בנוסף, מצוין בדו"ח כי קצב הצמיחה של ענפים אלו יגיע עד סוף העשור לכ-11% לשנה בממוצע, ואוכלוסיית האמירות תגיע לכשני מליון איש עד 2010.

הדו"ח אף כולל התייחסות לבעיות בכלכלתה של הנסיכות, וטוען כי למרות שקצב הצמיחה ימשיך לעלות, עלול להיווצר בעתיד מצב מסוכן, מכיוון שכלכלת האמירות ככל הנראה תתבסס בעתיד על שני ענפים עיקריים: בנייה ותיירות. מצב זה יגרום לנסיכות להיות רגישה במיוחד ללחצים חיצוניים, במיוחד לאחר ניצולם הסופי של עתודות הנפט.

בכדי למנוע מצב זה מציעים מחברי הדו"ח שורה של צעדים, שבראשם הפסקת ההתייחסות לענף הבניה כענף מחולל צמיחה, והתחלה של התבססות על שיפורים טכנולוגיים, שיניבו רווחים בעתיד.

בכדי לזרז תהליכים אלו ממליץ הבנק לשפר את רמת ההשכלה בנסיכות, לפתוח את השוק לתחרות, ולשנות את מערכת החוק בנסיכות, הן בחקיקה חדשה והן במערכת בתי המשפט, זאת בעיקר בכדי לרכוש את אמונם של המשקעים הזרים.

המלצות אלו מעלות שאלות חוקתיות בנוגע למעמדה של דובאי כחלק מאיחוד האמירויות הערביות במפרץ.

חוקת האמירויות המאוחדות אוסרת חקיקת חוקים פרטיים אשר מנוגדים לחוקי הפדרציה, אך עמדת הפדרציה בנוגע לתחומים כבעלות זרה ותחרות חופשית אינם ברורה לגמרי.

"בעיקרו, החוק הפדרלי אינו מתייחס לבעלות זרה על קרקעות ומבנים במדינה", נכתב בדו"ח.

בעבר הגישה כלפי בעלות זרה על נכיסם בדובאי התבססה על חקיקה פרטית בנוגע לכל נושא ספציפי שעמד על הפרק, אך ממאי 2003 השתנתה הגישה, ומאז נעשים מאמצים למצוא פתרונות כלליים יותר לנושא.

בקיץ 2003 אחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים ביותר באמירות ניסח חוק חדש בנוגע לבעלויות על קרקעות.

על פי החוק, רק תושבי נסיכויות המפרץ יורשו להיות בעלים של אדמות ובניינים בדובאי.

משקיעים ממדינות ערביות אחרות יכולים לקנות בתי מגורים ללא הגבלה, כמו גם נדל"ן מסחרי ותעשייתי, תחת בקרה נוקשה.

בנוגע למשקיעים אשר אינם אזרחי מדינה ערבית, החוק מציע כי אלו יפנו על בסיס אישי למשרדי הממשלה, כאשר יתעורר בכך הצורך. משרדים אלו יוכלו להעניק רשיונות למכירת חלקים ספציפיים מפרוייקטים, ולא פרוייקטים בשלמותם.