"הזאב יהיה שבע, והכבשה תישאר שלמה"

פרופ' רחל אלתרמן מהמרכז לחקר העיר והאזור בטכניון, המתמחה בנושא קרקעות, מציעה לצדדים להגיע לפשרה. "מדובר בבנייה עתידית של שכונה רוויה", היא אומרת, "לא פסול בהכרח להפקיע את השטח לצורכי מגורים, יש על כך פסיקה ותיקה. בעל קרקע צריך לדעת שברכישת קרקע הוא לוקח סיכון. אני מציעה שיפקיעו מחדש תמורת פיצוי. הקרקעות במקרה זה הן במקורן חקלאיות, כלומר, הפיצוי שמגיע לאנשים רחוק מאוד משוויין הנוכחי של הקרקעות.

"צריך ללכת לפתרון ביניים: שישתתפו בחלק מהתנובה, למשל דירה במתחם החדש, או 25% מהקרקע, מה שישאיר למדינה את היתרה כמנוף כלכלי לפינוי. זה לגיטימי שהמדינה משתמשת בקרקע כזרז לפינוי, משום שאם לא יימצא מימון אחר, ולכן הפינוי של פי גלילות יושהה - זו סכנה ציבורית, וזה לגיטימי לא להיכנס למצב כזה".

גם זאב כהן, השמאי הממשלתי לשעבר, מציע לצדדים להתפשר: "לדעתי, על הצדדים להתפשר כך שהבעלים יוותרו על חלק מזכויותיהם, אבל יקבלו חלק מזכויות הבנייה שמתכנני השטח מקצים. כך גם הזאב יהיה שבע, וגם הכבשה תישאר שלמה". כהן, עם זאת, לא אופטימי לגבי הנדיבות שיגלו הרשויות כלפי האזרחים: "עכשיו, למשל, הפקיעו שטחים בהרצליה. השמאי הממשלתי העריך אותם ב-65 אלף דולר לדונם חקלאי, ובית-המשפט פסק לבסוף שהשווי הוא 90 אלף דולר".

אתה רומז שבממשלה מצמקים את ערך הקרקע במכוון?

"בוא נגיד שיש פקידים טובים שמנסים 'להציל את המולדת' על-ידי כך שהם הורגים את האזרחים, דופקים אותם. זו תפיסה לא נכונה. יש בעיה פסיכולוגית של חינוך פקידים במדינת ישראל".