"העם הזה הוא לא מפרגן"

ממינהל מקרקעי ישראל נמסר כי לא יגיבו מעבר לתגובתם בפני בג"צ. בהודעה לבג"צ מטעם המינהל ושר האוצר לבג"ץ כותבת עו"ד אורית קורן, הממונה על הבג"צים בפרקליטות, כי המדינה שילמה ל-96% מבעלי הזכויות פיצוי, כשבחלק גדול מהמקרים בוצע התשלום במסגרת הסכמי פשרה לפיהם שולם פיצוי "העולה על הערכת השמאי הממשלתי".

לגבי שטחים הסמוכים לחוות הדלק נטען כי אלה ממילא אינם ניתנים לשימוש, בשל הימצאותם בטווח הסיכונים הנובעים מפעילות הגז הנמשכת במקום. בעניין השטחים שלא נוצלו כלל בחלקה המופקעת, נטען כי יש לדחות את העתירה מחמת העובדה שהעותרים לא העלו דרישות לגבי שטחים אלו במשך עשרות שנים. נטען כי חיוב להשיב את הקרקע או לפצות את הבעלים יפגע במימוש תוכנית "אשר יתרונותיה הציבוריים רבים", וכי המדינה הסתמכה על כך שלא יהיה צורך כזה.

עו"ד משה שחל, המייצג את חברת פי גלילות, מגיב בשמה: "ממה שבדקנו בצווי ההפקעה, גילינו שהחלקות של בעלי הקרקע אינן החלקות של פי גלילות. ההפקעות נעשו משנת 1960 ואילך, כשחוזה החכירה הוא מ-1959. רוב השטח שלהם מתייחס לגז ולא לדלק. אולי יש (לפי גלילות) איזו דלתא של 16 דונם, שייתכן שמקורה בהפקעה". לגבי הביקורת על ההסכם שחתמה החברה עם המנהל, אומר שחל: "זה יהיה לא נכון אם אומר שההסכם הוא רע לנו. אבל עו"ד חג'בי קרא בעיתון על כך שהחברה מפוצה ב-200 מיליון דולר, ולא התייחס לכך שהעתקת המתקנים תעלה 120 מיליון. כשהמדינה אמרה לחברה לעזוב, החברה ויתרה על נכסים כלכליים. מבחינתה זה המיקום האידיאלי. מאז שהפסיקו לנפק דלק בינואר 2003, החברה הגיעה לגירעונות רציניים".

אבל פי גלילות ממילא היתה מחויבת לעזוב את האתר.

"החברה לא היתה חייבת לצאת את האתר, אלא נענתה לבקשות המדינה. הדלק יכול להישאר בקרקע לדורי דורות, הגז הוא הסכנה. צריך לזכור שחברות הדלק מחזיקות רק בבעלות מחצית מפי גלילות", מוסיף שחל, "מה שאומר שמחצית מכל תועלת הפינוי חוזרת לכיס של המדינה. אבל אני מבין את הטענות, העם הזה הוא לא מפרגן".