נציבות המים: לבצע מהפך מחשבתי בנוגע למפעלים להשבת קולחים

לדברי אלקן, המשבר בתחום השבת הקולחים נובע מאיכותם הלא מספיקה של הקולחים המיוצרים במכונים לטיהור שפכים, אך גם בשל חוסר יכולתם של ארגונים במגזר החקלאי לגייס את ההון הדרוש להקמת המפעלים.

עובדה זו משאירה מגזרים חקלאיים גדולים מחוץ למעגל הנהנים מהקולחים, ומעמיקה את המשבר בחקלאות, שסובלת מקיצוץ מכסות מים כמעט תמידי, אמר.

ע"פ המצב השורר כיום, רוב המכונים לטיהור שפכים מייצרים קולחים באיכות נמוכה, שניתן להשתמש לגידולי שדה ולמטעים בלבד. כתוצאה מכך מוזרמים קולחים מטוהרים ברמה לא מספקת לנחלים ולים, במקום שישמשו להשקיה, אמר.

המשרד לאיכות הסביבה ונציבות המים גיבשו תקן חדש לקולחים (תקן ענבר) שיאפשר להשתמש בהם כמעט לכל מטרה. התקן אינו מאושר עדיין בעיקר בשל התנגדות האוצר.

כדי לפתור את סוגיית המימון למפעלים מציע אלקן להגדיל את חלקה של המדינה בהוצאה הכרוכה בהקמת המאגרים, ובהוצאה הכרוכה במפעלי ההשבה. את המאגרים לאיגום הקולחים המטוהרים היוצאים מהמתקן לטיהור שפכים (המט"ש), הוא מציע להקים על קרקע בבעלות היזמים, כאשר מימון המאגר יתחלק בין היזם (40%) לבין המדינה (60%).

באם המאגר יוקם בשיתוף הקק"ל, תתחלק עלות ההקמה שווה בשווה בין המדינה וקק"ל. על-פי הסדר זה, הצרכנים ירכשו מים מהיזם וישלמו לו עבור שירותי האיגום בהתאם לחלקו הראלי בעלות. באשר למפעלי ההשבה מציע אלקן, שחלקה של המדינה במימון יעלה ל-80% במקום 60% כיום, ואילו היזמים יתבקשו להשקיע כ-20% בלבד. הצרכנים יישאו במלוא עלות התפעול והאחזקה, כולל מחיר האנרגיה והחזר ההון. האחריות התפעולית תוטל על היזמים.

כדי לשפר את איכות הקולחים, כך שיתאימו למגוון רחב יותר של גידולים, מציע אלקן בראש ובראשונה לשדרג את איכות הקולחים המגיעים למט"שים, עובדה שתקל על טיהורם ותפחית את עלות הטיהור.

הוא מציע לעשות זאת על-ידי הגברת האכיפה על יצרני השפכים, ביניהם מפעלי תעשייה ומשקי חי. את האחריות לאכיפה הוא ממליץ להטיל על הרשויות המוניציפליות, המשרד לאיכות הסביבה, משרד הבריאות ונציבות המים, שעושים זאת גם כיום, אך ברמה חלקית.

צעד נוסף עליו הוא ממליץ הוא שדרוג המט"שים, כך שניתן יהיה להשתמש במימיהם להשקיה בלתי מוגבלת, כפי שקובע תקן ענבר. השדרוג יבוצע באחריות יצרני השפכים, ובאמצעות שילוב המגזר הפרטי בפרויקטי BOT.

כדי לאפשר השקיה בקולחים מטוהרים, גם במקומות בעלי רגישות הידרולוגית גבוהה, ממליץ אלקן להקים מתקני התפלה ממברנליים לקולחים, באמצעות המגזר הפרטי, כאשר הצרכנים ירכשו את המים מהקבלן המפעיל.

המדינה תיתן ערבויות להון, ואילו ההוצאות השוטפות של תפעול, אחזקה והחזר ההון, יושתו על הקבלן המפעיל, הוא מציע.

בנושא תמחור הקולחים מציע אלקן לחלק את ההוצאה בין המזהם (50%), המדינה (25%) וצרכני הקולחים (25%). מחיר הקולחים יתבסס על מחירי הקבלן, עליהם יפקח נציב המים. שירותי הולכה ואיגום יתומחרו על-פי העלויות בפועל, שיכללו החזרי הון לחידוש המתקנים.