דלת מסתובבת ברשות הדואר

התפטרותו של משה טרי מתפקיד מנכ"ל רשות הדואר, האירה שוב את התופעה המאפיינת את הרשות מאז הקמתה: תפקיד המנכ"ל שם מצטייר כתחנת רכבת, ציון דרך זמני במסלול קידומו של מ"מ התפקיד - מינויים פוליטיים או מינויים כפיתרון ביניים. בתנאים כאלה לא מפליא שזמן ההישרדות הממוצע של מנכ"ל ברשות הוא כשנתיים.

הרשות הוקמה בשנת 1987. מנהלה הראשון היה יצחק קאול, אשר בא מבזק ולא הסתיר את שאיפתו האמיתית להיות מנכ"ל בזק. לאחר שלוש שנים בהן הוביל "את המהפיכה המדוורת", התפנה תפקיד מנכ"ל בזק, וקאול עזב מייד את רשות הדואר.

המינוי הבא היה של עמוס ברכה, מינוי פוליטי של ש"ס, שהגיע לתפקיד בלי ניסיון ניהולי הנדרש לניהול אירגון בסדר גודל שכזה. הוא שרד כשנתיים, ואחריו מונה לתפקיד מ"מ המנכ"ל, אברהם מנצורי, ראש מערך הכספים של הרשות. בסטטוס זה, של מ"מ, הוא ניהל את הרשות בשנים 1994-1993.

בשנת 1994 מונה כמנכ"ל רן לוין, שהובא ממשרד החינוך, ומנצורי שב לתפקידו המקורי. לוין היה מזוהה עם מפלגת העבודה, ועם כניסתה לתפקיד הזדרזה שרת התקשורת הנוכחית, לימור לבנת, לשלחו הביתה ולמנות במקומו את משה טרי, המזוהה עם הליכוד. לאחר שנתיים בתפקיד, כמקובל ברשות הדואר, הוא מבקש לפרוש - ולצאת לעסקים פרטיים. כעת יבוא במקומו איתן רוב, הראשון המגיע מהסקטור העיסקי (מתפקיד מנכ"ל ניסקו).

מעניין איפה רוב יהיה בעוד שנתיים. מכל מקום, השר הממנה והמנכ"ל המתמנה, צריכים להיות מודעים לגודל האחריות שהם לוקחים. הנזק שנגרם לרשות הדואר, עקב מחסור במנהיגות ניהולית במשך יותר מ-8 שנים, הוא עצום. זהו גוף המחזיק בידיו שירותים מונופוליסטיים חיוניים אשר חלק ניכר מהמשק עדיין תלוי בהם. קשה מאוד להעריך את היקף נזקי השרשרת ללקוחות רשות הדואר, הנגרמים עקב ניהול פחות ממצויין.

יש רק לקוות שאיתן רוב, המנכ"ל הנכנס, לא רואה במשימה חלטורה זמנית שנועדה לחשוף אותו לעיני הציבור, לפני קפיצה מהירה לעסקים גדולים יותר בסקטור הפרטי. אגב, טרי היה אומנם המנכ"ל בשנתיים האחרונות, אך המרוויח הגדול מהעסקתו ברשות הוא סמנכ"ל השיווק, יוסי ז'רזבסקי. הוא הובא למערכת לפני כשנה וחצי, הוביל את מהפיכת הדיוור הישיר, והפך למנהל שיווק מוכר ומוערך - ונחשף לתקשורת הרבה יותר מהמנכ"ל עצמו. האם זה מפליא שהוא נראה לנו בשל לעבור לסקטור העיסקי? אולי, אבל לא יפתיע אם הוא לא ישלים אפילו את השנתיים המקובלות ברשות