מה השאלה

בחודש מרץ ימלאו ליצחק לבנון 90 שנה, וזה שוב קורה לו. לפני שמונה שנים, כשעבר להתגורר בבית אבות רמת אפעל, החליט שזהו זה ופיזר את ספריית הענק שלו: 5000, ספרים. והנה, לבנון, מחברם של "ארצות תבל", "על כל שאלה תשובה" וספרי מידע וטריוויה אחרים של שנות ה-50' ה-60' וה-70', מי שהיה מנוע חיפוש של אדם אחד, חובק ספר חדש, "כה אמר" (הוצאת ירון גולן), ספר המאגד 2,747 אמרות חוכמה מרחבי העולם.

לבנון איש אנרגטי, קל דיבור, מבקש רק שלא אשאל אותו כיצד הגיע לגילו המופלג. אין לו תשובה לכך, בוודאי לא תשובות מבריקות כמו שהיו לג'ורג' ברנרד שו, הקשיש המצוטט העדיף עליו. הוא לא מתרגש מגילו ("גיל ככל הגילים"), אינו חושש מהמוות, אינו מתלונן על בדידות, קורא הרבה ("בלי משקפיים"), צמחוני, וצופה בתחנות טלוויזיה ככל שמאפשרות לו שמונה השפות שהוא שולט בהן, ביניהן ארמית.

מה אמר קהלת?

לצורך כתיבת הספר קרא ואסף מתוך ספרי ציטטות קיימים. הנה, הוא מוריד מהמדף ספר ציטטות עב כרס. "הגרמנים ימח שמם עשו את זה", הוא מעיר בקנאה על שיטת המפתוח של 30 אלף ציטטות לפי נושאים, מחברים ומראי מקומות, "מהיטלר הם הכניסו שתי ציטטות. תקשיב, 'אני לעולם לא אדע מרגוע עד שכל גרמני יבין שבושה היא להיות שומר חוק'", הוא מתרגם לי מגרמנית ציטוט של הפיהרר מנאום ברייכסטאג, "מה אתה אומר, מנוול כזה, בטוח שבמהדורות קודמות חצי מהספר היה ציטוטים של היטלר".

* אצלך אין ציטוטים של היטלר, אני מניח.

"חס וחלילה, רק זה חסר לי. גם הקפדתי לא לתת פורנוגרפיה. הכי קרוב לפורנוגרפיה אצלי זה שהמנצח סר תומס ביצ'ם אמר פעם לצ'לנית 'יש לך בין רגלייך כלי העשוי ליהנות רבבות אנשים, ואת רק מגרדת אותו'. אני בטוח שהוא לא חשב מלוכלך כמוני ואחרי התייעצות עם חברה, הכנסתי את הציטוט".

את ספרו הקודם הוציא לפני 15 שנה. ואז חלתה אשתו והוא סרב לקבל עבודות. חלק מהמו"לים שעבדו אתו מתו, והצעירים יותר, כשבא להציע להם את ספרו, היו בטוחים שהוא עצמו חזר מארץ המתים. "הידיעה על מותי הייתה נכונה", הוא מצטט את מרק טווין, "אבל מוקדמת".

הוא כתב, יותר נכון ליקט וערך, עשרים ספרים. "הייתי פופולריזטור", הוא מעיד על תפיסתו, "ואילו ידעתי, הייתי כותב יותר. קהלת אמר שלא טוב לעשות ספרים הרבה, ואני אומר 'טוב'". והוא אף היה פורה יותר כמתרגם, כ-200 ספרים. "בתקופה שתרגמתי ופרסמתי הסתובבה שמועה שאני 'מעסיק כושים'. חשבו שאני עובד כמו על אלכסנדר דיומא, שהיה קונה ספרים שלא הצליחו, משכתב אותם ומפרסם תחת שמו".

* אז איך הספקת?

"כתבתי בקצרנות. הכתיבה שלי הייתה מהירה פי חמש מהדיבור. יש רק אחד שתרגם יותר ממני, אהרן אמיר, מתרגם טוב, ידען גדול, אבל חסרונו שהוא כנעני. הכנענים, בטיפשותם, אידיש טרף בעיניהם, ואסור להשתמש בביטויים בארמית, אז אי אפשר לכתוב בעברית מלים כמו אנה ונא, כי זה ארמית. לא יתכן, זה חלק מהעברית. ומה יותר כנעני מארמית, שפה אחות לעברית?"

הפריצה של לבנון הייתה עם "ארצות תבל", ספר יסוד בארון הספרים הישראלי. הוא פשוט תרגם לדפוס את ההתרגשות שבה ראו הישראלים הראשונים את דגלם מתנפנף בין דגלי שאר האומות. ספרו הוא אוסף מפורט של נתונים השוואתיים בין כל המדינות, ישראל הצעירה והגאה כשווה בין שוות. אבל מכל המו"לים, רק בהוצאת אחיאסף נענו לאתגר. לבנון סירב ל-1,500 הלירות שהוצעו לו ("אחיאסף האמין עד יומו האחרון, הוא נפטר לפני חודש בגיל 97, שאם היה מציע לי 2,500 לירות הייתי מסכים"), והסתכן באחוזים. הספר הפך להצלחה היסטרית, הופיע ב-23 מהדורות, והעשיר את לבנון.

עם תחילת עידן החלל בזירה העולמית והנורמליות שבין המלחמות מבית, לבנון הפך לבית חרושת של ספרי אנתולוגיות שכוונו בעיקר לדור הצעיר, "מלוא הטנא", "עולם ומלואו", "נכסי החיים", "דורון לנוער" "כיבושי האדם", אבל מעל כולם היה להיט הבר-מצווה "על כל שאלה תשובה" שהופיע ב-60 מהדורות.

עם שאלות כמו למי הוצע השוחד הגדול בהיסטוריה (לשייך זייד איבן סלטן מאבו דאבי על-ידי פקיד של ממשלת סעודיה בשנת 1955) כנראה שבנו של המו"ל צדק. הספר, ואריאציה אחת מתוך אינספור ספריו, היה תמהיל של עובדות (לשם מה מאלפים את הצ'יטה?), אנקדוטות ואמירות, מין סופרמרקט של ידע.

מה זה ציוני סינתטי?

* מה הייתה שיטת העבודה שלך?

"'על כל שאלה תשובה' בנוי על טריוויה, והדגש הוא על הפואנטה. אבל אמרתי, אדם אוהב להראות שהוא יודע לענות, אז במקום שורה אחת, אתן לו ערך של לקסיקון. אפילו יונתן גפן כתב פעם שהוא למד אצלי שהסוסים ישנים בעמידה. זה אגב הספר היחיד שמופיע בסרט ישראלי: ב'גבעת חלפון אינה עונה' אחד החיילים מחזיק את הספר, ואומרים לו 'בא נבחן אותך'. הוא לא יודע את התשובה לשאלה ואז הוא אומר 'תשאל אותי משהו שאני כן יודע', סצינה נחמדה".

* אתה צופה בתוכניות הטריוויה של היום?

"כן, תוכניות מצוינות. הסכומים גדולים מאוד, מעבר לכל פרופורציות, אבל זה מעודד לדעת ומעודד לזכור. אני יודע את רוב התשובות. תולדות היישוב, השכלה כללית, היסטוריה. רק ספורט לא, וגם לא זמרים וזמרות. הנכד שלי השתתף ב'מי רוצה להיות מיליונר?'. הוא הרוויח 32 אלף שקל, אבל הפסיד בסוף בצורה מכוערת".

* למה מכוערת?

"שאלו אותו איזה מין ציוני היה חיים ויצמן. הוא צריך היה לדעת שויצמן היה ציוני סינטתי".

* ציוני סינטתי?! אני בחיים לא הייתי יודע.

"כל אחד צריך לדעת! הוא נעזר בחבר ידען שהכשיל אותו, נתן לו תשובה לא נכונה. במשפחה כעסו, אמרו לו שהיה צריך לקחת את סבא בתור חבר".

ומה עושים בגיל 90?

לבנון נולד בצפת בשנת 1914, בן למשפחה דתית בת שבע נפשות. כמי שהעובדות נר לרגליו, הוא רוצה להדגיש שהיו אלה חיי עליבות באותם שנים, חיים על הקצבות, כשאת התורכים המתפוררים החליפו הבריטים ההפכפכים. כשהיה בן 14 ירדה המשפחה לביירות, דבר שהוא אינו מתגאה בו, כדי להקים יקב, ושבה ארצה כעבור מספר שנים.

הוא עבד כעיתונאי ב'דבר' בין השנים 40-54. ריאיין את גיבורי התרבות של התקופה, כמו אברהם שלונסקי, יצחק למדן ("אלתרמן לא הסכים להתראיין, ולכתבה ליום הולדתו החמישים נאלצתי לאסוף חומר רקע מחברים"), וכתב רפורטז'ות מהשטח ("היה חשוב אז לפרכס את המנהיגים, לזה נועד 'דבר'"). היכולת שלו לרשום בקצרנות את הדברים שימחה מאוד את העורכים שלו. "הבאתי רישומים מדויקים ממשפט בן גוריון-קול העם, וזה מילא להם עמודים שלמים".

כשפרסם את "ארצות תבל", פרש מעבודתו ב'דבר', מה שזעזע את הקבועים בעיתונות, שבנו אז על דמי החופשה השנתית. הצלחתו עוררה קינאה בקרב הקולגות, והוא בחר לעצמו גם שמות עט. את "אלף אישים" כתב תחת השם יעקב אבישי, יעקב הוא שמו האמצעי, שי הוא שם בנו. וכשהמו"לים סירבו שייכנס אתם בשותפות על ספריו, השקיע בנדל"ן, "אני עשיר כקורח", הוא מפטיר כלאחר יד, "אבל יורשיי לא זקוקים לי".

* אני לא רואה מחשב בחדר.

"הבן שלי ניסה פעם ללמד אותי לעבוד על מחשב, זה היה עינוי בשבילו. לצערי, אני גם לא שולט באינטרנט. נשארתי נאמן לעט. אני צריך רק מילוי דק שייגע בנייר והדבר נכתב בעצמו. אני כמעט שלא מוחק, כותב ביד יציבה ומהר".

עכשיו הוא כותב ספר חדש "אלף דמויות בספרות העולמית". שיידעו מי הייתה נטשה ומי היה פייר, הוא אומר. כן, למרות שמי כבר קורא היום את "מלחמה ושלום". לבנון מלווה אותנו ליציאה, מה שמזכיר לו אנקדוטה של ג'ורג' ברנרד שו, שגם הוא רואיין בגיל 90. "בסוף הפגישה, העיתונאי נפרד ממנו ואמר 'אני מקווה שאוכל לראיין אותך גם בשנה הבאה', ושו ענה, 'למה לא, אתה איש צעיר'". *