מה איכפת לשר שהעץ הוא גבוה

החלטתו של משרד האוצר להחזיר 400 מיליון שקל למענקי האיזון של הרשויות המקומיות, היא לא רק התקפלות בלתי נמנעת, היא גם דוגמא נוספת לדרך הקלוקלת בה לא צריך לנהל מדיניות פיסקלית, ועוד פחות מכך, מדיניות של רפורמות מבניות במשק. זה קרה למשרד האוצר בוויכוח עם משרד הביטחון וזה קורה לו פעם נוספת בעימות עם הרשויות המקומיות.

תחילה עולים על עץ גבוה ומאמצים עמדה שסיכוייה להתממש נמוכים מלכתחילה. אחר כך נאלצים להתקפל ולוותר, תוך פגיעה באמינות משרד האוצר והמדיניות הכלכלית. בסופו של דבר כל גורם במשק לומד שניתן באמצעות כוח ולחצים להדוף את יוזמות משרד האוצר.

מנקודת מבט פיסקלית, האוצר יצטרך לחפש את 400 מיליון השקל באותו מקום בו הוא יחפש 1.6 מיליארד שקל שיועברו למערכת הביטחון השנה.

אומנם למערכת הביטחון הובטח ש-700 מיליון שקל מהתוספת יינתנו אם יהיו "צרכים מיוחדים", אך ברור שבמאבק בין בנימין נתניהו לבין שאול מופז יצא האחרון כשידו על העליונה. שר האוצר, לעומת זאת, הצטייר כמי שהגיש תקציב לא ריאלי לכנסת, אפילו ביודעין.

דבר דומה אפשר קרה במאבק סביב הרשויות המקומיות. ההחלטה על ביטול גורף של מענק איזון והפעלת שיטת "קצץ ויעל" בלי לחשוב שני צעדים קדימה, הביאו את משרד האוצר לעמדה בלתי אפשרית ומכאן לצורך לחזור בו - חודש בלבד לאחר שהתקציב עבר בכנסת.

עתה מגיע השלב השני במאבקו של האוצר. הזרמת מיליארד וחצי שקל תמורת "תוכנית הבראה" לכל הרשויות המקומיות. בסרט הזה של תוכניות הבראה כבר ביקרו כמה וכמה ראשי ערים בקדנציה שלהם.

מי שיש לו זיכרון מספיק ארוך יוכל לספר לעמיתיו, כי בסופו דבר תוכניות הבראה אינן "נושכות". הוא יספר גם, כי אפשר להסתדר עם פיטורי עובדים והעסקתם מחדש דרך חברות כוח אדם, עם קיצוצים שקיימים רק על הנייר, עם יחידות שנסגרות רק כדי להתמזג עם יחידות אחרות ולנפח את המנגנון.

אם האוצר היה באמת רציני בדרישותיו, נתניהו היה צריך כבר מזמן לדרוש במפגיע מחבריו במרכז הליכוד להסכים לאיחוד של רשויות מקומיות. כן היה צריך לדרוש סדרה של חוקים, אשר יגבילו מאוד את כושרם של ראשי הערים להחליט ללא בקרה מרכזית על גודל ההוצאה, על היקף השכר שמחלקים לבכירים ועל הפרויקטים שהם יכולים לבצע במהלך הקדנציה.

כל זה אינו קורה ועל כן נראה שבסופו של דבר יועברו מיליארד וחצי שקל, תוכנית הבראה תיחתם, צוות משותף זה או אחר יוקם ובעוד שנה או שנתיים תגיע מערכת שלטון המקומי בישראל לאותה נקודה בה היא נמצאת היום: מנופחת, לא יעילה, מלאת בבזבוזים ולא רציונלית.

מה שנותר לנתניהו לעשות הוא לנסות להציל משהו מהתקציב ולקוות שהציבור ימשיך להעניק לו ולמדיניותו אמינות גבוהה. אותה אמינות היא שגרמה למגמה החיובית בשווקים הפיננסים ואפשרה את היציאה, האיטית מאוד, של המשק מתהליך ההתכווצות.

הדבר לא יהיה קל כי התקדים כבר קיים. עכשיו יידעו כל נפגעי הקיצוצים למיניהם, שלא צריך אלא ללחוץ במקומות הנכונים - ובראש ובראשונה בלשכת ראש הממשלה - ומבוקשם יינתן להם. תוספות תקציב לכל דורש, שרק יבואו ויידרשו.