השקשוקה של הדנקנרים: גם נוחי דנקנר מצטרף כקונה לעסקת אלרן

משפחת דנקנר ממשיכה להתיש את הרשויות (וכתבי הכלכלה) באמצעות הפגזת גרסאות משופצות, עבות כרס, של "עסקת אלרן", שאו-טו-טו חוגגת שנתיים להיווסדה. המועד החדש שנקבע לאישור העסקה באסיפה הכללית של אלרן הוא יום ו`, 27 בפברואר.

האמת היא שקשה להיזכר כיצד נראתה העסקה במתכונתה הראשונית, וכמה כסף אמורים היו בני המשפחה לקבל תמורת מניותיהם בחברות המשפחתיות. מה שברור הוא, שאחת הסיבות המרכזיות שהוליכו לביצוע העסקה - ההיפרדות המיוחלת בין ששת בתי האב המפולגים המרכיבים את המשפחה - לא תצא לפועל.

על פי תנאי העסקה המקורית היו אמורות משפחות שמואל ואברהם דנקנר, השולטות באלרן כיום, לצרף את משפחת צבי מור לגרעין השליטה בחברה, שתרכוש את מניות המשפחה בחברות דנקנר השקעות , דור כימיקלים ותעשיות מלח. בכך, קיוו הדנקנרים, יבוא הקץ על הסכסוכים בין חלק מבתי האב המרכיבים את המשפחה. אלא שבשל קושי בגיוס כספים למימון הרכישה, ימשיכו כל שש המשפחות לחלוק נכסים וחובות משותפים גם בשנים הקרובות.

על פי תנאי הגרסה הנוכחית של העסקה, המשלבת קומבינטוריקה מסובכת במיוחד של קניית ומכירת ני"ע שונים, תרכוש אלרן את מניות הדנקנרים בדנקנר השקעות (88.2%), דור כימיקלים (56.1%) ותעשיות מלח (57.6%) תמורת 223 מיליון דולר - גבוה בכ-60% ממחיר השוק של החבילה הנרכשת.

את עיקר הרכישה יממן עבור אלרן בנק לאומי (במקביל לפירעון הלוואות אישיות של בני משפחת דנקנר), כשככל הנראה יצטרף אליו גם בנק דיסקונט בהעמדת המימון הבנקאי. יתרת התמורה תמומן ע"י אלרן, בעיקר באמצעות הזרמת הון חדש ע"י בתי האב של הדנקנרים (באמצעות הקצאת מניות חדשות ומימוש אופציות), מאמצעיה הקיימים של אלרן ומצירוף משקיעים חדשים, שבינתיים אינם עומדים בתור.

אלרן תקצה לבתי האב של דוד דנקנר, לאה דנקנר וצבי מור מניות אלרן, שיהוו לאחר ההקצאה כ-43.5% מהון החברה, תמורת הזרמה של כ-40 מיליון דולר (לפי מחיר למניה הכפול ממחיר השוק). במקביל, ימומשו אופציות למניות אלרן, שהוקצו למשפחות שמואל ואברהם דנקנר, תמורת כ-25 מיליון דולר. לאחר הזרמת ההון ומימוש האופציות, יחזיק כ"א מחמשת בתי האב של הדנקנרים 15.3% ממניות אלרן.

אשר לבית האב השישי המרכיב את המשפחה, זה שבראשו עומדים יצחק דנקנר ובנו נוחי, התנתקותו מיתר בתי האב היווה סיבה מרכזית נוספת להתהוותה של עסקת אלרן. כזכור, נדרש נוחי דנקנר ע"י המפקח על הבנקים לצאת מגרעין השליטה בבנק הפועלים (בו שותפה תעשיות מלח) כתנאי למתן היתר לרכישת השליטה באי.די.בי .

ברם, באין משקיעים חיצוניים שישושו לקחת חלק בעסקה, תשקיע חברת גנדן, שבשליטת נוחי דנקנר, כ-5 מיליון דולר במניות ואופציות של אלרן. אלרן מדווחת, כי תעביר לידי גנדן או לצד שלישי בלתי קשור (אם לא יתקבל היתר נגיד בנק ישראל והמפקח על הבנקים) מניות המהוות 4.85% מההון של אלרן השקעות ואופציות שימומשו תמורת סכום דומה.

משקיע נוסף שיצטרף לאלרן בעסקה היא חברת ההשקעות האמריקנית שמרוק, לה תנפיק אלרן אג"ח להמרה בסכום של 7.5 מיליון דולר (הניתנת להמרה ב-6.6% מהון החברה).

בד בבד עם השלמת עסקת אלרן, מזמנת חברת תעשיות מלח אסיפה כללית שתתבקש לאשר את שינוי ההתקשרות עם גנדן של נוחי דנקנר, שאמורה הייתה לרכוש מידיה מניות בנק הפועלים בכ-60 מיליון דולר. בדצמבר דיווחו החברות על הפחתת סכום העסקה בחצי, ל-30 מיליון דולר (ש-10 מיליון דולר מתוכם כבר שולמו בחודש אוגוסט).

על פי ההסכם המקורי, שנחתם בחודש פברואר, אמורה הייתה תעשיות מלח, שהחזיקה באותו מועד 11.6% ממניות בנק הפועלים , למכור לגנדן 1.93% ממניות הבנק, לפי שווי חברה המשקף מכפיל של 1.09 על ההון העצמי של הבנק.

לאחר שמניות הבנק כמעט והכפילו את מחירן מאז פברואר, יכולה תעשיות מלח להרשות לעצמה כעת את צמצום העסקה עם גנדן, בעקבות העלייה שתרמה לחיזוק איתנותה הפיננסית של החברה. תעשיות מלח, דווח בסוף 2003, עומדת בפני ארגון מחדש של הלוואותיה לבנקים, במסגרתו היא צפויה לגייס 300-400 מיליון שקל באג"ח להמרה לצורך החזר חובות.

כשבנק הפועלים נסחר בבורסה במחיר הדומה להון העצמי, נראה כי בתעשיות מלח מעדיפים שלא להתחייב על מכירה גדולה של מניות לגנדן, ומעדיפים לבצע מכירה כזו בהתאם לצרכי החברה. השלמת העסקה בין תעשיות מלח לגנדן נקבעה ל-15.2.2005. לגנדן זכות להקדים את ביצוע המכירה, בכפוף להסכמתה של תעשיות מלח, בתום שלושה חודשים ממועד השלמת עסקת אלרן.