פריחה שנתאחרה

הידיעה על כך שהדוגמנית מורן אייזשטיין לוהקה לתפקיד ראשי במחזה "השחף" של צ'כוב בתיאטרון גבעתיים, מסעירה לא מעט שחקני תיאטרון בארץ. אם במקרה של יעל בר זוהר ואמיר פיי-גוטמן, כוכבי המחזמר "מרי לו" של תיאטרון הבימה, הורמו גבות, הרי שהמקרה של אייזנשטיין הגדיש אצלם את הסאה. אמנם מדובר בתיאטרון גבעתיים, ולא בתיאטרון רפרטוארי, הם אומרים, אבל בצ'כוב לא נוגעים.

"צ'כוב ודאי מתהפך בקברו", אומר שחקן בתיאטרון בית ליסין. "קראתי שוב ושוב ולא האמנתי. אני מבקש להביע את תנחומיי בפני כלל שחקני התיאטרון ובפני קהל שוחרי התיאטרון בארץ. פעם לא היה דבר כזה בארץ. זה חילול קוד התיאטרון. מילא, קומדיה מטופשת. אבל אי אפשר לעשות דבר בזוי כזה בתיאטרון. מילא, 'הרב קמע', 'בלונדינית עם ציצים', או משהו מסחרי אבל צ'כוב זה קודש הקודשים של התיאטרון המודרני. התפקיד של נינה הוא מהקשים לגילום. היא צריכה להיות שחקנית מעולה".

* אולי איזנשטיין היא דווקא שחקנית טובה, ולא איזה גימיק?

"אני אפילו לא יודע עד הגימיק מוצלח. זה כמו שאת רומיאו ויוליה יגלמו אקי אבני וסנדי בר. צ'כוב נחשב לאבי הקלאסיקה, ואחת מדמויותיו המפורסמות היא נינה. זהו אחד התפקידים הכי נחשקים אצל שחקניות. כשלוקחים בלונדינית עם הרבה סיליקון, זה אפילו לא בדיחה עצובה. שחקניות קורעות את התחת באודישנים, ובסוף בוחרים את זו שתפקיד חייה הוא להיות החברה לשעבר של חיים צינוביץ'".

לימור גולדשטיין, שחקנית תיאטרון הקאמרי: "אין ספק שזה עצוב. הכל במדינה הולך ונהיה שטוח, ובמקצוע שלנו זה הרבה יותר קיצוני. זה נהיה קיצוני כשמדברים על צ'כוב כדוגמה לאיכות מול דוגמנית שמשחקת. גוף יפה, פרצוף יפה, וזה מספיק. המושכות השתחררו הפעם בצורה מאוד מוגזמת.

מוטי כץ, שחקן ותיק בהבימה: "מה זה, הפקה של בית החולים אברבאנל? מי שהחליט על התפקיד יש לו סיליקון במוח. אני כבר רוצה לראות את זה. אני מבטיח לך שאוכל את הכובע בגדול אם אראה תצוגת נינה כמו שצריך".

* אולי האשמה דווקא בשחקני תיאטרון שמופיעים בטלנובלות ופרצו את הסכר?

"יש מצב שבו שחקנים עושים מעבר מתאטרון לטלנובלה. אני יכול להבין את המעבר בשביל חשיפה. זה לגיטימי לחלוטין כי פרסום זה חלק מהתפתחות של שחקן, וזה גם כסף. זו לא התבזות. בכיוון ההפוך יש בעיה עקב רמת המשחק הנדרשת לשחק דמות כמו נינה. "זה כמו שתבוא לטייס ותגיד לו לרכב על אופניים. זה לא בעיה בשבילו. לך תבקש מרוכב אופניים להטיס מטוס F-16. אני כבר מחכה להפקה הבאה של תיאטרון גבעתיים: 'אמא קוראז'' עם מירי בוהדנה".

יגאל כהן, במאי המחזה "השחף", משיב בשם אייזנשטיין: "זה סתם עניין סטיגמטי. מורן אייזנשטיין מקסימה. במקרה הזה, בתפקיד נינה, היא יותר ממתאימה. היא תהיה נינה מצויינת. המטרה שלי היא לעשות צ'כוב להמונים, אנחנו לא עושים מחזה דוקומנטרי מאותה תקופה, ובשביל זה הקאסט מורכב משחקנים מהמדיה המשודרת. זה מכוון להיות יותר טלוויזיה וקולנוע מאשר תיאטרון, לכן משתתפים שחקנים כמו מורן אייזנשטיין, זבולון מושאשווילי, אריה אליאס ועינת ויצמן".

גם ד"ר דוד גורביץ', ראש המסלול לתרבות פופולארית בבית הספר לתקשורת במכללה למנהל, ומדובריו הבולטים של הפוסט-מודרניזם, מאשים את שחקני התיאטרון בחוסר כנות: "למה הם מתלוננים? להם מותר לרדת ממרומי התיאטרון ולשחק בטלנובלה, ולהפך אסור? בהחלט יכול להיות שדוגמנית מאוד מוכשרת יכולה לשחק בקלאסיקה של תיאטרון. זו צביעות. עולם הזוהר מקרין על כל השטחים השונים של התרבות, ואין דבר כזה 'צ'כוב זה גבוה, וטלוויזיה זה נמוך'. הכל עובר מהגבוה לנמוך ומהנמוך לגבוה. בעולם פוסט מודרני, הגבולות מטשטשים. שחקני התיאטרון לא כנים עד הסוף. הם אומרים שהם הופכים את ההפקה של הטלנובלות לאיכותית, אז אותו כנ"ל לגבי איזנשטיין: גם היא יכולה ללכת בדרך השנייה".