המדד המשולב

העלילה מתארת את התלאות שעובר המשנה למפקח על הבנקים, בארץ ובחו"ל, בניסיונו לגלות מי רצח את סגן הממונה על מחלקת המטבע בבנק ומה היו מניעיו. מסע הבילוש כולל גם פרשיות זיוף כספים, והוא שזור בתיאור חיי היומיום בבנק והפוליטיקות הפנימיות בו. אבל מה שמעניין הרבה יותר מזהותו של הרוצח, שמתגלה ממש מתחת לאף, זו הביקורת החריפה הנמתחת על תפקודם של המפקח על הבנקים ונגיד בנק ישראל, כמו גם על המערכת כולה. על המפקח נכתב שהוא "אידיוט מושלם", שאינו מבצע את תפקידו וכל מאמציו מופנים לקבלת פרסום מקסימלי בכלי התקשורת. גם הנגיד לוקה בחיבת-יתר למצלמות, ולקינוח נכתב כי "המערכת בנויה כל-כולה על פחד מהחלטה, פרט להחלטה אחת: לכסות את התחת".

ההערה בתחילת הספר, שלפיה כל הדמויות והאירועים דמיוניים בהחלט, לא מספקת את כולם, ובבנק ישראל יש מי שתוהה למי התכוון הכלכלן. "בבנק ישראל עסוקים במחקרים - מתקשרים ומנסים לברר על מי כתבתי, ומי מגלם דמות זו או אחרת. אני מסביר להם שהכול פרי דמיוני, אבל אני לא יודע אם הם משתכנעים", אומר גנחובסקי.

קשה להשתכנע שהביקורת היא פרי דמיונך.

"את יכולה להבין מה שאת רוצה מהספר. גם כשעבדתי בבנק ישראל ידעו שאני לא מאוד מאושר מתפקוד הפיקוח על הבנקים".

איך נולד הרעיון לספר?

"בעבר הייתי יו"ר מועצת מנהלים של חברה גדולה. ידוע שבישיבות מועצה לא עושים דבר, אבל הייתי צריך להעמיד פני אינטליגנט, אז התחלתי לכתוב במהלכן סיפורים. הדפים נדחסו למגירה לכמה שנים עד שהיה לי זמן להמשיך לכתוב".