מי שמטפח מגדלים, בל יתלונן על פרבור

הטיעון המרכזי של שחר הינו, שחובה לבלום את פרבור הערים, שאם לא כן הערים נידונו להליך של ניוון, כתוצאה מהעדיפות שתיווצר לאיזורים הכפריים. כל זאת, גם בהסתמך על תהליכים בחו"ל.

אני מתבונן בנעשה בת"א, ומזהה התחדשות בלתי פוסקת. רק לאחרונה הוסיפו 15 קומות לאחד המגדלים ההולכים ונבנים בקריה, בנוסף למגדלי עזריאלי, רובינשטיין, דרום הקריה ועוד רבים אחרים שנוספו לאחרונה. בעצם, מאז שוקם השטח במנשייה ע"י מבני משרדים רבים, ת"א איננה מפסיקה להתחדש וכל איזור מתנוון יגיע תורו. די אם נזכיר כיום את דיזנגוף המשתקם ונווה צדק, ועשרות תוכניות לפינוי-בינוי (מגדלים אלא מה) במימון הממשלה שמתנהלות בת"א. כל זאת, משום שלעיר גדולה יש כוח חיות משלה, והראייה, שערים גדולות בארץ ובעולם רק גדלות.

אי אפשר גם להתעלם ממציאות, שבה פרנסי הערים, שמעודדים מאוד את בניית המגדלים, מתעלמים מכך שאולי בניית המגדלים תורמת לזליגה לפרברים, שכן יש לא מעט אנשים שמבכרים לחיות בסביבה פחות מחניקה. הפרבור הוא תופעה עולמית שמתקיימת שנים רבות בכל העולם, גם בלי החלטות של ממ"י. יימצאו תמיד אנשים שירצו לחיות בסביבה אורבנית מובהקת ושופעת מגדלים, ואחרים ירצו סביבה אחרת לביתם. אם פרופ' שחר שואף לחינוך מחדש של האדם, הדרך איננה עוברת רק בחצר המושבית, גם האמירה שלו על שינוי בדמותה החברתית והכלכלית היא מוגזמת בעליל. כלומר, בייחוס הסיבה נשוא חווה"ד שלו למסובב, דמות החברה הישראלית.

אולי הסכנה לדמותה של החברה טמונה גם באי הצלחה מרשימה ליישב את הגליל והנגב, שמכילים עשרות יישובים שלא הצליחו להגיע לסף קיום מוניציפלי? כאשר שחר מזכיר את הסיכונים הצפויים לבעיות התנועה, מתגנב החשד שהוא נהנה מהתנועה החד-צדדית לערים, היומיומיות כיום. הרי הביזור בכוח של איזורי התעסוקה יכול שיגרום לתנועה דו-צדדית בבקרים ובערבים.

אין זה סוד שכיום יש כמעט עשרת אלפים יחידות תעסוקה קטנות לא חוקיות במושבים, ועל אף זאת המציאות של המרכוז המתואר לעיל בערים נמשך והולך. כמה עסקים יכולים לוותר על העיר, עם כל מה שהיא מכילה? ההפחדה ששחר משתמש בה, בנותנו משקל עצום לפועל היוצא של החלטת ממ"י, מיותרת. כוחות השוק כבר אמרנו?