לא מבשר טובות: יחס החוב הממשלתי עלה ב-2003 לרמה של 105% תוצר

בסוף 2002 עמד יחס החוב הממשלתי לתוצר על 102% * משקל תשלומי הריבית של הממשלה בתוצר ב-2003 עמד על 5.1%

מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי החוב הממשלתי הכולל הפנימי והחיצוני הגיע בתום שנת 2003 ל-520 מיליארדי שקל, עלייה ריאלית של 5.6% לעומת סוף שנת 2002.

עלייתו של החוב הממשלתי הכולל בשנת 2003 משקפת את העלייה בחוב הפנימי, בעוד שהחוב החיצוני במונחי שקלים נותר ללא שינוי. החוב הפנימי היווה בשנת 2003 כ-75% מהחוב הכולל, לעומת כ-73% ב-2001. עלייה זו נבעה מגיוסי ההון הגדולים של הממשלה, על רקע הגירעון הממשלתי הגבוה, ולמרות הירידה ברמת המחירים וייסופו של שער החליפין שפועלים דווקא לירידת ערך החוב הצמוד למדד או למט"ח. החוב החיצוני במטבע חוץ עלה אף הוא אשתקד, בשל גיוסי ההון הגבוהים של הממשלה בעיקר במסגרת הסדרי הערבויות אולם הייסוף שחל בשער החליפין של השקל מול הדולר קיזז עלייה זו וכאמור בערכים שקליים הוא נותר ללא שינוי.

יחס החוב הכולל בתוצר הגיע בשנת 2003 ל-105 אחוזי תוצר לאחר שהוא מצוי בעלייה חדה מאמצע שנת 2001 שהסתכמה ב-16 נקודות אחוז. זאת, כאשר מאז תוכנית הייצוב הכלכלית באמצע שנות ה-80 כאשר שיעורו היה גבוה מ-150 אחוזי תוצר הוא היה במגמת ירידה וירד ל-89% בתום שנת 2000 (וכן בתום המחצית הראשונה של שנת 2001). הרמה של סוף 2003 דומה לזו ששררה בשנת 1995, וגבוהה מהממוצע במדינות המפותחות (OECD) 78% ושל מדינות האיחוד האירופי 73%.

במחלקה המוניטרית מסבירים, כי יחס החוב בתוצר הינו אחד המדדים החשובים לבחינת יציבותו של המשק בעיניי משקיעים זרים, כך שככל שיחס זה נמוך יותר נתפס המשק בעיניהם כיציב יותר. כמו כן, אחד התנאים המרכזיים שנקבעו בכללי מאסטריכט להצטרפותם של משקים לאיחוד המוניטרי האירופאי הינו יחס חוב-תוצר של עד 60% או תוואי ירידה ברור לקראת שיעור זה. רמתו הגבוהה של יחס החוב בתוצר בישראל ועלייתו החדה בשנים האחרונות נבחנות כל הזמן ע"י משקיעים מקומיים וזרים, דבר המתבטא בקביעת דרוג האשראי של מדינת ישראל. על כן יש חשיבות רבה להביא לירידתו של יחס החוב בתוצר לאורך זמן.

במחלקה המוניטרית מסבירים עוד, כי הנתונים על תשלומי הריבית על החוב הממשלתי המקומי בישראל מוטים בד"כ כלפי מטה יחסית למקובל בעולם. זאת משום שאצלנו מחושבים תשלומי הריבית עבור החוב שהונפק לפני שנת 2001 בניגוד להגדרות הבין-לאומיות: בניכוי הפרשי הצמדה על החוב הצמוד ושיעור האינפלציה בפועל על החוב הלא-צמוד, אשר נרשמים כתוספת ביתרת הקרן ולא כחלק מההוצאה התקציבית. עבור החוב שהונפק לאחר שנת 2001 אלו מחושבים כתשלומים נומינליים בהתאם להגדרות הבינלאומיות ונרשמים כהוצאה תקציבית.

בשנת 2003, בעקבות האינפלציה השלילית, חלה ירידה בתשלומי הריבית בישראל עפ"י ההגדרה המקובלת בעולם, והם עומדים על 5.1 אחוזי תוצר, לעומת כ-8% בשנת 2002. על אף ירידה זו, שיעור תשלומי הריבית אצלנו עדיין גבוה יחסית לזה ששורר במדינות מפותחות 2 אחוזי תוצר בממוצע במדינות ה-OECD, 1.7% בארה"ב ו-2.8% במדינות האיחוד האירופי. זאת בעיקר עקב גובהו הרב של החוב הממשלתי בארץ יחסית למדינות מערביות אחרות. ביחס להוצאה הממשלתית, היוו תשלומי הריבית בשנת 2003 14% (13% עפ"י ההגדרה המקובלת בעולם). ראוי לציין שאלה מהווים חלק קשיח בתקציב המדינה לפחות בטווח הקצר המצמצם את גמישות הממשלה לבטא את סדר עדיפויותיה בתקציב. במחלקה המוניטרית מציינים, כי הקפדה על צמצום מתמשך של הגירעון הממשלתי, תוך שמירה על שיעורי אינפלציה נמוכים, תביא לצמצום החוב של הממשלה, לירידה יחסית בתשלומי הריבית השוטפים על חוב זה, ולגמישות רבה יותר של הממשלה בקביעת הוצאותיה. זאת, תוך הפניית מקורות תקציביים למימון הוצאות חיוניות אחרות.

מהמחלקה המוניטרית נמסר עוד, כי משקלו של החוב הסחיר בסך החוב הפנימי עלה והגיע בתום שנת 2003 לכ-59%, לעומת 51% בלבד בשנת 1998. יתרה מזאת, משקל זה צפוי להמשיך ולעלות עם יישומה של הרפורמה בפנסיה אשר בעקבותיה תופחתנה משמעותית ההנפקות של אג"ח לא סחירות לקרנות הפנסיה ויופנה חלק מנכסיהן לשוק האג"ח הסחיר.

אשר להרכב החוב לפי סוגי הצמדה, בתום שנת 2003 היווה החוב הלא-צמוד (בריבית קבועה) 13% בלבד מסך החוב של הממשלה. זאת, בעוד שהחוב הצמוד למדד היה 52%, החוב הצמוד והנקוב במט"ח - 26% והחוב בריבית משתנה - 9%. משקלו הנמוך של החוב הלא-צמוד (בריבית קבועה) נובע הן מסיבות מבניות כגון מימדיו הגדולים של גיוס ההון הממשלתי הלא סחיר שכולו צמוד למדד וכן גיוס הון בחו"ל, הנקוב במט"ח והן מסיבות של ניהול החוב, ובפרט הקטנת המשקל והטווח לפדיון של גיוס ההון הלא-צמוד בשנת 2002 ובראשית שנת 2003. ראוי לציין, כי אין להתייחס לחוב בריבית משתנה כאל חוב לא-צמוד, שכן בעצם ניוד הריבית לפי תשואות השוק מגולם רכיב לא פורמלי של הצמדה.

במחלקה המוניטרית מציינים, כי במדינות אחרות עם שיעורי אינפלציה נמוכים, הדומים לזה שבישראל, רובו הגדול של החוב הפנימי אינו צמוד ונושא ריבית קבועה - וזהו גם סוג החוב הנסחר ביותר בשווקים הבין-לאומיים. על כן, רצוי כי הממשלה תמשיך ותגדיל את חלקו של חוב זה בסך החוב כחלק מהשתלבותו של שוק ההון המקומי בשוקי ההון בעולם ואף תפעל להארכת הטווח לפדיון שלו. זאת, בעוד שהחוב הצמוד למדד יונפק לפי הערכת הצרכים של החיסכון ארוך הטווח בלבד, והחוב בריבית משתנה לא יונפק עוד (כפי שאכן הממשלה החליטה לגבי החוב הצמוד לדולר והצמוד למדד - בריבית משתנה).